גליוני הש"ס זרעים כ

לכל דבר ולא חלה עלי' אנינות אף שהתפלל והזכיר הבדלה ואין כאן ארכבי' אתרי ריכשי כלל:

שם כמ"ד תפלת ערבית רשות, נ"ב ע' כלבו סי' ח' וז"ל וכ' הרמב"ם ז"ל לכך לא תיקנו קדושה בערבית מפני שהיא רשות ופליגנא והכתיב מה ד' אלקיך שואל מעמך וארז"ל אל תיקרי מה אלא מאה והלא בג' ברכות שבלילה במניין ואם [נ' דתיבת בכ' ט"ס וצ"ל כ"ג והם י"ט ברכות דתפלה וד' דק"ש] אלא מה ר"כ תפלת ערבית רשות ר"ל שים ברשות האדם לאומרה בערב וקודם שקיעת החמה לולי ק"ש שחייב אדם לאומרה עם הכוכבים וכן היו עושים רז"ל בימי פוליפו הקיסר שגזר שמד וביטל דתם והיו הולכים קודם שקיעת החמה לביהכ"נ ומתפללין תפלת ערבית וכשהי' לילה היו אומרים ק"ש בביתם עכ"ל והמה דברי חידוש ותימה ועיין לעיל תוס' ב' א' ד"ה מאימתי, והקושי' שהקשה הא י"ט ברכות דתפלת ערבית הם ממניין המאה ברכות דהם חיוב כמבואר במנחות (מ"ג ב') חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וא"כ איך אפשר שתהי' תפלת ערבית רשות, הנה בפשיטות לא קשיא דאי מצד חיוב מאה ברכות אפשר לממלינהו באספרמקי וונגדי כי היכי דעביד ר' חייא ברי' דר' אויא בשבתא וביומא טבא כמבואר במנחות שם אלא דבחול לא הוצרך לכך כיון שבאמת הי' מתפלל ערבית אבל לחייב בתפלת ערבית מכח זה הרי א"א כיון דאפשר להשלים המאה ברכות ע"י עניינים אחרים ואנן אמרי' רק דמפאת חיוב התפלה בעצמותה תפלת ערבית היא רשות אבל לא איירינן בעניין חיוב הברכות ואה"נ דאם לא ישלים המאה ברכות בעניינים אחרים ודאי יוכרח להתפלל ערבית בשביל השלמת המאה ברכות אלא דבהא לא איירינן רק בחיוב התפלה מפאת עצמיות עניין התפלה וז"פ:

שם אתו ואמרו לי' ניחא לי' למר דליהוי ריש מתיבתא אמר להו איזיל ואיליך באינשי ביתי, כ"ב דוגמתו ירושלמי פאה פרק ח' הלכה ו' ר' עקיבא בעין ונווכיתי' אמר להו נמלך גו בייתא:

כ"ח א' אמר לה כישתווניש איניש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר, נ"ב עי רש"י גיטין פ"ח א' ד"ה ז' בתי דינין דב"ד שלא עמד שנה שלימה לא מיקרי ב"ד:

– שם היינו דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה כו', כ"ב קצ"ע מדברי המכילתא בא פרשה י"ו דאמר גם ר' יהושיע כזה הריני כבן שבעים ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום:

שם וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב ובלבל כו' וכל דפריש מרובא פריש, נ"ב ע' קידושין ע"ב א' הומניא איכא בבבל כולה עמונאי וצע"ק, ועיין ירושלמי דמאי פרק ב' הלכה א' מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא כו' ועיין בשו"ת ראבי' סי' קנ"א (דנ"א ע"א דפוס קראקא) דכתב שלא ידע להבין התי' בירושלמי הנ"ל וכ' דקושי' הנ"ל קשה באמת לר"מ דחיישי' למיעוטא דא"כ איך מקבלין גרים ניחוש שמא מעמון ומואב הוא וע"ש תי' בשם רבינו משה הכהן דכי היכי דדרשי' ממזר וודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ה"נ דרשי' עמוני וודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ע"ש ולפי"ז הא דאמר כאן וכל דפריש מרובא פריש לרווחא דמילתא אמר כן דאיכא ממני רובא ור' יהושיע לטעמי דלא חייש למיעוטא ביבמות קי"ט א' אבל למאן דחייש למיעוטא הטעם משום דגם ספק שרי, ויל"ע עוד לפי המבואר בפסיקתא פיסקת דזכור את אשר עשה לך עמלק דאין מקבלין גרים מזרע עמלק ויליף לי' מקרא ע"ש [וכ"ה גם במכילתא ובפר"א] א"כ למ"ד דחיישי' למיעוטא ניחוש בכל גר שונא מזרע עמלק הוא ואיך מקבלין גרים ובזה הא לא שייך תי' הראבי' הנ"ל ואולי זרע עמלק הם מיעוט שאינו מצוי דלכ"ע לא חיישי' לי' ורק עמון ומואב דהם אומות שלימות הוו מיעוט המצוי ועמ"ש בבית האוצר חלק אות בי"ת (כלל ט' אות י"ג), וע' תשב"ץ מנהגים סי' תקל"ח דכ' ג"כ כדברי ראבי' הנ"ל עש"ה:

– שם טרוקו גלי דלא ליתי כו', כ"ב כזה ע"ז כ"ח א':

שם אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתא וראב"ע חדא שבתא, כ"ב ע' בגליון הרי"פ דיותר נכון לגרוס תרתי תחת תלתא ושכן הוא בהקדמת פיה"מ להרמב"ם ליבמות וכן מצאתי עוד בחידושי הרמ"ה סנהדרין י"א ב' שכ' וז"ל וי"א כי לאחר שהעלוהו והחזירוהו ונתנו לו שתי שבתות ולראב"ע שבת אחת כו' וכן הוא ג"כ בח"א למהרש"א חגיגה ג' א' ד"ה של מי היתה:

– שם ב' אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הציבור, כ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ע"ה:

שם יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, כ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תתס"ד דכ' לענין מינקת חבירו שנתנה בנה להניקה והדירו את המניקה על דעת רבים שלא תחזור עפ"י רבינו יעקב כו' והביא ראי' מדאמרי' בכתובות ס' ב' דר"נ שרא לדבי ריש גלותא ליתן הבן למינקת כדי לינשא מיד משום דמאימת ריש גלותא לא תחזור בה המינקת כ"ש הכא דנדרה עד"ר ונחלקו עליו ואמרו דלא דמי מוראת המקום למוראת בו"ד כדאמרי' בברכות ולואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד כי השי"ת ק"ל רחום וחנון הוא כו' עכ"ל, וע"ע שם סי' תתר"כ בתשובת מהר"י מאופנהיים שכ' ומה שאמרת שהיא יריאה לזנות לפניו לא תהא כהנת כפונדקית את הקב"ה אינה יריאה ותהי' יריאה מבעלה ואע"ג דיש בני אדם שהם יראים מבו"ד יותר מהקב"ה כונו גנב הא לא שכיח עכ"ל והרי זה היפוך הך דסי' תתס"ד וצ"ע באמת אהך דסי' תתר"כ מהך דכאן דאמר ריב"ז לתלמידיו כן ולואי כו':

כ"ט א' אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא כו' רבא אמר כו' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ע"ב דהלכתא כרבא דכאן והוא עפ"י הכלל דהלכתא כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם וכן נ' מדברי הרי"ף כאן דאין הלכה כאביי:

– שם שהרי יוחנן כ"ג שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה דזהו יוחנן כ"ג חשמונאי אביו של מתתי' בעל הנס ונסתפק שם התשב"ץ בלשונם מתתי' בנו של יוחנן כהן גדול אם תיבות כהן גדול חוזרים על מתתי' או על יוחנן:

שם ב' ואם סיים חוזר לראש, נ"ב פשוט דאם נזכר תכ"ד של סיום שים שלום לא חשוב סיים עדיין וחוזר רק לעבודה דבכה"ת תכ"ד כדיבור דמי וכן בברכות כמבואר בירושלמי במכלתין בהרואה הלכה ב' הי' יושב בבית הכסא כו' אם יכול לצאת ולברך בתכ"ד יצא כו' וע' ש"ע או"ח סי' תקפ"ב סעי' ב' ועוד יותר נ' דיש כאן שיעור גדול יותר מתכ"ד לפי מה שכתב הריטב"א שעל הרי"ף נדרים פרק י"א דף ל"ו ע"א מדפי הרי"ף דטעמא דתכ"ד כד"ד בכה"ת הוא משום דכדי שיעור זה רחושי מרחשן שפוותי' דיבור ראשון וכאילו הוא מדבר עדיין עכ"ל וא"כ לפי המבואר בש"ס מגילה כ"ז ב' אהך דמתפלל צריך לשהות כדי הילוך ד' אמות קודם שישתין ואמר שם טעמא משום דכדי הילוך ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותי' ע"ש וא"כ שיעור כדי הילוך ד' אמות בתפלה דינו וממילא כתכ"ד בכה"ת וא"כ כל שנזכר תוך שיעור כדי הילוך ד' אמות לא חשוב סיים עדיין ואין לו לחזור רק לעבודה ודו"ק כי זה חידוש דין בס"ד: