גליוני הש"ס זרעים יט

ועוד דכאן הא צריך להקדים תפלת שעתה ברישא וצריך להבדיל בה וא"כ אחרי שהבדיל ועשאו חול איך יחזור ויעשהו קודש ומה זה עניין לבהמ"ז בסעודה שהותחלה בשבת דעדיין לא הבדיל ולו עניין השבת עדיין בתורת תוספת והם מפאת איסור עשיית מלאכה קודם שיבדיל, והראי' שהביא מבני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום דמזכירין של שבת בבהמ"ז מלבד דלפי הנ"ל אין ראי' כלל גם זולת זה פשוט דיש ב' דברים בסעודה ההתחלה והסוף וכל אחד יש לו לפעול וע"כ תמיד הקודש מכריע את החיל וגוררו אחריו ולא להיפוך, וגם במיסב ונערב שבת כיון דהי' אפשר לאותו זמן שהתחיל סעודתו בע"ש להיותי ג"כ קודש אילו קיבלו עליו אז בתוספת לכן הוא ונתבטל ונמשך אל סוף הסעודה דהוא בשבת ממש כעניין נבילה בטילה בשחוטה לפי שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה ומשא"כ בהתחיל בשבת וגמר במוצ"ש שלא הי' אפשר לו בשבת לעשות השבת חול לכן אין מתבטל ונמשך אחר הסוף שהוא בחול ודו"ק, ועמ"ש בגליון סנהדרין י"ב ב' אהך דהואיל וראוי לקובעו ניסן עש"ה דבפונש"ש יש בזמן הראויות והאפשריות היותו תוספות עניין שבת גם אם אינו ונוסיף עש"ה ולכן שפיר נגרר אחר השבת הגמור ומשא"כ להיפוך במוצ"ש ודו"ק, ועוד דבשבת אין לומר שיגרר אחר ההתחלה שהיתה בחול כיון דפנים חדשות באו לכאן ע' תוס' כתובות ז' ב' ד"ה והוא משא"כ משבת לחול שאין החול פנים חדשות שפיר נגרר אחרי ההתחלה ודו"ק היטב ועיין ב"י וט"ז או"ח סוף סי' קפ"ח:

שם איבעי' להו עד ועד בכלל א"ד עד ולא עד בכלל, נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ וע' נדה ונ"א ב' וע' שו"ת הרא"ש כלל ע"ו אות ד' דבל' בני אדם עד ולא עד בכלל ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תתכ"ה עש"ה:

כ"ז א' אי ר' יהודה עד ד' שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא, נ"ב כ' רש"י ד"ה ד' שעות מני צפרא הוא וע' שאלתות פ' כך דכתב דפלוגתא דר' יהודה ורבנן דכאן הוא בקרא דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי והפלוגתא אי עד ד' שעי קרו אינשי בוקר או עד חצות ע"ש ונ' קצת מלשונו דבל' בני אדם הוא דפליגי עד אימתי קרי אינשי בוקר וצ"ע דמה עניין ל' בני אדם לכאן וכבר תמהתי בזה בציונים לתורה כלל ל"ז ועש"ה:

שם השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, כ"ב מעין זה שבת ס"א א' השתא דתני' הכי וא"ר יוחנן הכי דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד ובשבועות מ"ח ב' השתא דלא איתמר הילכתא לא כרב ושמואל ולא כר"א האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דעבד כר"א עבד, וע"ע רי"ף שבת ריש פ' מי שהחשיך דע"ג ע"א מדפי הרי"ף, וע"ע פסחים קט"ו א' ועוד שם ק"ח א' וע' לעיל י"א א' עשה כדברי ב"ש עשה כדברי ב"ה עשה ועמש"ש בגליון:

שם רב איקלע לבי גניבא כו', נ"ב ל' הבה"ג פרק ד' מה' ברכות ת"ש דרב איקלע לבי גניבא צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול סיים רב ולא פסקי' כר' ירומ' כו' ש"מ דלא עד פלג המנחה הוא דמצלינן תפלת המנחה מכאן ואילך תפלת ערבית קאמר רב דהא לא פסקה כר' ירמי' כו' דצלי דמנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלומר מוסיפין מחול על הקודש וש"מ מתפלל תלמיד כו' עכ"ל:

– שם אסור לעבור כנגד המתפללין נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' פ"ד:

קיבלו שם ב' ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו כו' נ"ב בבה"ג ה' ברכות פרק ד' איתא ר' אלעזר בן חסמא אומר המתפלל כנגד רבו או אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו גורם כו' עכ"ל ואולם לנוסחא שלפנינו דאיתא נמי הך דוהאומר דבר שלא שמע מפי רבו נ' יותר מכוון גירסתנו ר' אליעזר אומר דלדידי' הוא דמצינו בסוכה כ"ז ב' שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ואולם ברי"ף כאן הגי' ג"כ ר"א בן חסמא וגריס מנה להך דוהאומר דבר שלא שמע מפי רבו:

שם שאני ר' ירמי' בר אבא דתלמיד חבר הוה והיינו דקאמר לי' כו' מי בדלת כו' ולא אמר מי בדיל מר, כ"ב דוגמתו ב"ב קנ"ח ב' עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה דקא"ל שבאת וברשב"ם ולא אמר שבא רבינו:

שם והא"ר אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ כו' ההוא דנכנס להזיע וקודם גזירה הוי', כ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' י"א דאין לדקדק מכאן לאסור שבות אחרי קבלת שבת בע"ש אף דסברא להתיר דלא חמור מבין השמשות דלא גזרו על שבות ביה"ש והכא אליבא דרבי קיימינן דאיהו מרא דהך שמעתתא דלא גזרו על שבות ביה"ש דז"א דהא לא שרינן שבות ביה"ש אלא משום דבר מצוה או שעת הדחק והכא קים לי' לתלמודא דתרווייהו ליתנהו שהרי הי' יכול לכנוס למרחץ תחלה ולהתפלל אח"כ ע"ש ואולם גוף סברת הח"צ שם שדן קבלת תוספת שבת מביה"ש ע"ש שאחרי הביאו דעת רבינו שמרי' דאוסר שבות אחרי קבלת שבת וכ' ע"ז וז"ל שמע מינה דחמור קבלה מבספק חשכה ובעיני הדבר תמוה מאוד שיהא חמור תוס' שבת שהוא מקבלו ברצונו ואינו אלא עשה בעלמא מביה"ש שהוא ספק איסור סקילה כו' עכ"ל ז"ל והנה בעיני תימה על תמיהתו ולא הבנתי דבריו כלל דביה"ש שאני דאף דהוא ספק סקילה מ"מ הואיל והוא רק ספק לכן לגבי שבות ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומשא"כ בתוספת שהאדם מקבל עליו דיודעין שהוא יום ועכ"ז קדושת ואיסור שבת עליו א"כ הרי גם הדרבנן הוא איסור ולמה ישתרי וצ"ע:

שם והא אמר אבידן פעם אחת כו' ובאו ושאלו את רבי כו' כ"ב ע' יבמות ק"ה ב' וק"ח א' הוזכר אבדן תלמידו של רבי:

שם מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס, כ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ח' על דבר אחד שאיתרע בי' מילתא בשבת שמת אביו והורה המורה שיתפלל ערבית מבעוד יום ויבדיל בתפלה ע"ש שכ' בתשובתו דתפלת ערבית וודאי אין ראוי לו להתפלל מטעם כיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול ולהבדיל וכיון שחול הוא אצלו כבר חל עליו אנינות ואונן פטור מלהתפלל ואפי' רוצה להחמיר אינו רשאי והוי כארכבי' אתרי ריכשי כו' ע"ש ובמחכ"ת אין דבריו נראין כלל דעניין מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת אין הכוונה שנעשה הזמן חול דא"א לעשות משבת חול רק הכוונה דיכול להתפלל תפלת חול הזאת גם בשבת דמעיקר הדין גם בשבת הי' ראוי להתפלל תפלת חול אלא דמשום כבוד שבת לא אטרחוהו וקבעו תפלות שבת רק ז' ברכות ע' לעיל כ"א א' והם התירו להתפלל תפלת מוצ"ש בשבת ויכול ג"כ לומר אז שהקב"ה מבדיל בין קודש לחול ואין הכוונה שמבדיל אז בשעת הבדלתו בתפלתו ונעשה אז חול רק הכוונה שמבדיל בין קודש לחול בזמני וסדר הבדלות הוא מונה ע' חולין (כ"ו ב') וע' כזה ריש תענית אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו ע"ש אבל אין אותו הזמן נעשה אצלו חול אף כל דהוא ושפיר הוא עדיין שבת