גליוני הש"ס זרעים יח

(סוכה ל"ז א') אף אנו נאמר שמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה עכ"ל:

שם ת"ר גרף של רעי כו' אסור לקרות ק"ש כו' בין לפני המטה בין לאחר המטה רשב"ג אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא כו' איבעיא להו היכי קאמר רשב"ג לאחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ד' אמות וקורא או דילמא ה"ק לאחר המטה מרחיק ד' אמות וקורא (והאי אבל מרחיק כו' קאי ארישא אלאחר המטה) לפני המטה אינו קורא כלל, נ"ב דוגמת זה ממש בש"ס ב"ב כ"ה א' במשנה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רע"א לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה ובגמ' איבעי' להו ר"ע היכי קאמר לכל רוח הוא עושה וסומך חוץ ממערבה דמרחיק כ' אמה א"ד לכל רוח הוא עושה ומרחיק כ' אמה (והאי ומרחיק כ' אמה קאי ארישא אלכל רוח) חוץ ממערבה דאינו עושה כלל:

שם א"ל לא ידענא, נ"ב דוגמתו סוכה ו' א' וש"כ:

שם ורבא אמר אין הלכה כרשב"א, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג ס' א' וע' רוקח ה' תפלה סי' שכ"ד הביא מן התנא דבי' אלי' ויקדש אדם משנתו (ט"ס נגלה וצ"ל מחנהו) ד' אמות לצפון וד' אמות לדרום וד' למזרח וד' למערב ואם הי' בתוך הבית יקדש כולו אפילו ק' אמה עכ"ל ונ' דס"ל ג"כ דבית כולו כד' אמות דמי ונקרא מחנה כל כמה שהוא וכמ"ש ויקדש אדם מחנהו כו' וא"כ ה"ה לענין צואה דכתי' והי' מחניך קדוש וכן לשונו יקדש כולו אפי' ק' אמה הוא ל' רשב"א דכאן רשבא"א אפי' בית מאה אמה לא יקרא כו' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ג' דחש רק בבית מקורה לומר דכולי' כד' אמות דמי לענין תפיסת המת לק"ש משום דמטמא באהל נמי כה"ג אבל לא קאתי עלה מטעמא דבית כולו כד' אמות דמי ע"ש:

שם איכו השתא לא אתאי סכנתו לברי, נ"ב מעין זה חולין צ"ה ב' איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני ברת:

שם בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם כו' כ"ב אע"ג דפשוט דשרי לפנות בשעת הדחק בחדר שיש בו ספרים בריחוק ד' אמות מ"מ תשמיש הוא בזיון טפי לפי שיש בו טומאה ג"כ טומאת קרי שנעשה ראשון לטומאה וע"כ מפאת שגורם טומאה לעצמו חמור טפי, שו"ת חות יאיר סי' קפ"ה וע' טו"ז או"ח סי' ג' סק"ג, וסברת החות יאיר דתשמיש הואיל וגורם גם טומאה חמיר טפי מהפנות ע' מעין זה ירושלמי פסחים פרק ז' הלכה י"ב תני בשם ר' יהודה מחילות שתחת ההיכל חול כו' ר' אימי בשם ר"ש בן לקיש מתניתא אמרה כן מדורה היתה שם (במחילה שתחת ההיכל) ובית כסא של כבוד כו' (ומדהי' שם בית הכסא מכלל דלא נתקדש) כו' א"ר יוסה וכי צואה טומאה והלא אינה אלא נקיות (וליכא למישמע מזה דלא נתקדש דאפי' נתקדש הי' יכול להיות שם בית הכסא כיון דאין צואה טומאה רק נקיות) עש"ה בירושלמי וע"כ ה"נ תשמיש דיש בו גם טומאה חמיר טפי מהפנות כי היכי דקדושת מקדש אוסר טומאה אף שאין אוסר ההפנות וכנ"ל:

שם ברש"י ד"ה מאן שמעת לי' כו' לא ידעתי היכן הוא, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל דקיבץ כל המקומות שכ' רש"י כזה ויש עוד ברש"י שבת ק"ו א' ד"ה מתניתין ובעירובין צ"ח א' ד"ה תוך ארבע אמות ובסנהדרין צ"ט ב' ד"ה יברוחי ושם קי"ג א' ד"ה את יריחו ובגוף קיבוץ הגרע"א ז"ל הנ"ל כבר קדמו לקבץ המקומות דפירש"י לא ידענא והתוס' פירשוהו הגאון החות יאיר ז"ל בשו"ת חוט השני סי' י"ט עש"ה:

כ"ו א' אקמטרא, נ"ב ע' רש"י ותיבת קמטרא הוזכר גם במשנה אהלות פרק ט' משנה ט"ו:

שם את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, נ"ב ע' ר"ה כ' ב' אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן החודש כו' עש"ה וע' חולין פ"ג א' וע' ראבי' סי' קנ"א (דנ"ב ע"א דפוס קראקא) דכ' ומניין שהיום הולך אחרי הלילה (לענין תענית איירי התם) שנא' לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום עכ"ל ונזכרתי כן הוא בתוספתא תענית פ"ק:

שם תוד"ה טעה כתבו וי"ל הא דאמרי' דתפלת ערבית רשות לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרי' תדחה תפלת ערבית מפני' אבל בחנם אין לו לבטלה, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ק"ה שנשאל אם יש חיוב להתפלל ערבית והשיב אל יבטח אדם להפטר מתפלת ערבית כי הוא כבר בא לחובה אחר שקבעוה עליהם כו' וגם הרב האלפסי ז"ל כ' בהלכות פ' תפלת השחר דמי שהתפלל לעולם אפי' פעם אחת תפלת ערבית כבר שווי' עלי' חובה, ורבותינו בעלי התוס' אמרו דאפי' למ"ד תפלת ערבית רשות מ"מ מצוה היא ולא קראו אותה רשות אלא להוציאה שאינה חובה כמנחה ומצוה לגבי חובה רשות קרי לי' עכ"ל וחידוש דמה שהביא מן התוס' הי' יכול להביאו ג"כ מן האלפסי דכ' להדיא בפרקין דכ"א ע"ב מדפי הרי"ף ואפי' למ"ד רשות חובה היא דליתא אבל מצוה איתא, ומ"ש דמצוה לגבי חובה רשות קרי לי' דמיונו בחולין ק"ה א' ועוד בכ"ד וכמו שהארכתי בזה בציונים לתורה כלל (כ"ה), ומ"ש דאם התפלל פעם אחת שווי' עלי' חובה וע' ברי"ף יש לדון מהך דר"ה י"ח ב' רצו אין מתענין ע"ש בחידושי הר"ן דכ' פי' אפי' הורגלו להתענות לא אמרי' שווינהו עלייהו חובה כו' ע"ש וצ"ע דמ"ש מהך דכאן:

שם ב' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתים של חול, כ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ב אות ו' ז"ל וששאלת מי שהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו אם יזכיר של שבת בביהמ"ז כו', דע שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול מידי דהוי אתפלת המנחה בשבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצ"ש שתים של חול כי אין להזכיר של שבת בחול אף על פי שנתחייב תפלה זו בשבת וכן בני חבורה שהיו מסובין (בערב שבת) וקידש עליהם היום דקא"ר יוסי (פסחים ק"ב ב') גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו בהמ"ז שני אומרים עליו קידוש היום בתוספתא דברכות שונה בדברי ר' יוסי ומזכיר של שבת בביהמ"ז אע"ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת ה"נ אע"ג דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת עכ"ל וכל דבריו צ"ע דמה שהביא ראי' מהך דכאן טעה ולא התפלל מנחה בשבת כו' אין לדמות סעודה שהותחלה בשבת לכאן שכל התפלה בחול רק שנתחייבה בשבת ואף דגם הבהמ"ז שם כולו בחול ורק שנתחייב בשבת דמיד בהתחלת הסעודה מכי אכל כזית מיד יש חיוב בהמ"ז מ"מ אין הדמיון עולה יפה דשם הסעודה והבהמ"ז מאוחדים והם דבר אחד דמכל הסעודה באה הברכה וע"כ כיון שהותחלה הסעודה בשבת הרי הותחל קצת הדבר בשבת ולא דמי לכאן דלא הותחל הדבר להעשות בשבת כלל ואך החיוב גרידא הי' בשבת,