גליוני הש"ס זרעים טז

מלטבול ורק בעיו"כ דיום המחרת לא יהי' ראוי לטבילה ונמצא שאם לא יטבול היום הוא מסתלק מן המצוה וה"ל מעביר ע"כ שפיר צריך לטבול ודו"ק היטיב ובחידושי הארכתי בזה אריכות גדול ופה הזכרתי רק תמצית הדברים בקצרה:

כ"ג א' והכא בדלא שהה קמיפלגי דמר סבר גברא דחוי' הוא ואין ראוי ואין תפלתו תפלה ומר סבר גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה, כ"ב ל' הבה"ג פרק ג' מה' ברכות דמר סבר כיון דהוי צריך להטיל מים ואיתעקור מיני' גברא דחויא הוא כו' ומר סבר כיון דלא נפיק מעמוד מעיקרא השתא הוא דאידחי כו' עכ"ל ולפי"ז הפלוגתא דכאן הוא מעין דוגמא דאיבעיא דעירובין צ"ט א' הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר מהו בתר עקיר' אזלי' או בתר יציאה אזלי' ועמש"ש בגליון עוד דמיון לזה בש"ס נדה:

שם הנצרך לנקביו אל יתפלל, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ע"ט:

– שם ובאת זונה אחת ונטלתן כו' באותה שעה התקינו כו', נ"ב דוגמת זה במנחות מ"ג ב' משום זונה ע"ש פי' הב' ברש"י:

שם אמר אביי לא שנו אלא בכלי שהוא כליין כו' נ"ב כזה מחלק אביי בין כלי שהוא כליין ואינו כליין לקמן כ"ה ב' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ו:

שם כי הוי נקיט ספרא דאגדתא הוי יהיב כף נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף ש"ג:

שם הואיל ושרינהו רבנן ננטרן, נ"ב גי' הרי"ף הואיל ושרינהו רבנן לא בבורח וע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקמ"ח:

-- שם ב' מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו, כ"ב ל' השאלתות פ' בא מהו שיניח אדם תפילין תחת מראשותיו מן הצד מי חיישי' דילמא זימנין דמיתהפיך וגני עלייהו ואסיר או לא מי אמרי' כבודן עדיף וחיישי' כו' א"ד שמירתן עדיפא ולא חיישי' עכ"ל:

כ"ד א' טפח באשה ערוה כו' שוק באשה כו' קול כו' שער כו' כ"ב יש לספק אי כל הני הוו ערוה בטמטום מספיקא דטעמא דכל הני משום חשש חימוד ואלי בטמטום לא שייך זה ולעניין קול מצאתי בכלבו סי' מ"ה ה' פורים וז"ל נשים כיון שהן חייבות (במקרא מגילה) שאף הן היו באותו הנס י"ל שמוציאות אף האנשים כו' ובעל עשרת הדברות כ' שאין נשים מוציאות אנשים בקריאתם והטעם משום דקול באשה ערוה כו' וטמטום לפי הדעת הראשון מוציא אחרים ממ"נ עכ"ל ומדכ' דרק לפי הדעת הראשון הוא דמוציא הא לבעל עשרת הדברות אינו מוציא א"כ מבואר דגם בטמטום איתא להך דקול באשה ערוה:

שם תוד"ה והתניא הי' ישן במטה ובני ביתו כו' פירש"י אשתו כו' ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמיקריא בני ביתא כ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע' לקמן כ"ז ב' א"ל איזיל ואימליך באינשי ביתי אזל ואמליך בדביתהו ועוד לקמן כ"א א' אף משגרו במתנה לאנשי ביתו פירש"י לאשתו וע' תענית כ"ג ב' לא מיקבלי עלי אנשי ביתי א"ל מה שמה חנה וע' סוכה י"א א' ר' עמרם חסידא רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתי' וע' ב"ב צ"ח א' האי מאן דיהיר אפי' אאינשי ביתי' לא מיקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה כו' וברשב"ם אאינשי ביתי' אשתו וע' ע"ז ל"ט א' ר' הונא בר מניומי זבין תכלתא מאנשי דביתי' דר' עמרם חסידא ועוד שם דזביני תכלתא מאנשי דביתי' דרבנאה וע' נדה י"ב ב' שאלתינהו לאינשי ביתי' דר"פ ור' הונא ברי' דר' יהושיע כי אתו רבנן מבי רב מצרכי לכו בדיקה ובשאלתות פ' וישלח אבל יש לו אשה לא צריך שאנשי ביתו מדליקין בביתו וכהנה עוד לאלפים ל' אנשי ביתו על אשתו, וע' תוי"ט סוטה פרק א' משנה א' ד"ה ר' יהושיע אומר שדן בזה אם יתכן ל' אנשי ביתו על אשתו והביא הך דמשגרו במתנה לאנשי ביתו והך דר' עמרם חסידא רמי תכלתא כו' עש"ה וחידוש שלא הרגיש דל' אנשי ביתו על אשתו הוא ל' הרגיל במקומות רבות, ואולם לענין התוס' דכאן דכתבו דאשתו לא מיקריא בני ביתו אולי אין לדמות ל' בני בית לל' אנשי בית וע' ע"ז ל"ט א' שם וחבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן הרי דהאי ובני ביתו אין אשתו בכלל דהא תני אשתו בהדי' ואולם גם ל' בני בית מצאנוהו בכמה מקומות על אשתו וע' שבת י"ב ב' אמרה לי' דביתהו ומר לא עביד הכי ויש שם בירושלמי פרק א' הלכה ג' אותה המעשה עצמה שבבבלי ונאמר שם בירושלמי אמרה לי' בני ביתי' כו' הרי להדיא דקורא לאשתו בני ביתו וע"ע ירושלמי מעשרות פרק א' הלכה ג' ובני ביתו ואין לה עליו מזונות ועמש"ש בגליון הש"ס ואין דבריו נראין כלל רק כוונת הירושלמי וודאי דבני ביתו היינו אשתו וכזה מצינו עוד בכמה דוכתי וע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות ט' וע"ש שכ' דבל' בני אדם וודאי אשתו בכלל בני ביתו:

שם ב' וממשמש בבגדו נ"ב ע' פירש"י וע' נזיר נ"ט א' איכא דאמרי בעא מיני' בתפלה בבגדו מאי ע"ש ברש"י:

שם המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כו', נ"ב בשו"ת מהר"י ווייל סי' קצ"א בעניין תפלת יוה"כ וז"ל ובתפלה יכול להתפלל בקול רם כדי שילמדו זה מזה אבל בשאר ימות השנה המשמיע קולו הרי הוא מקטני אמנה והמגביה קולו הרי מנביאי הבעל דכתי' ויקראו בקול גדול ונראה אפי' ביוה"כ עכ"ל, וע' רוקח ה' תפלה סי' שכ"ב הביא מגמ' דכאן וז"ל בפ' ג' דברכות המשמיע קולו סי' רע לו וי"א ניכר הוא שהוא מכוער והוא מקטני אמנה עכ"ל וצ"ע דמלבד שלא נאמר כאן כל' שהביא גם הדבר בעצמו ק' דלא יפול ל' סי' רע על דבר שהאדם עושה בבחירתו וחפצו כהשמעת קול ורק אעיטוש דבא ומאיליו שייך בי' עניין סימן לומר דהוא סי' רע לו וכמובן ואולם ברוקח סי' שכ"ח הביא ג"כ כזה מתנא דבי אליהו המזלזל בנטילת ידים סי' רע לו ע"ש וע"ע לקמן ל"א ב' על הגליון דהבאתי ג"כ ל' כזה מן הבה"ג שנים יושבין ואחד מתפלל סי' רע למתפלל כו' ע"ש:

שם אבל בציבור אתי למיטרד ציבורא, נ"ב ל' הבה"ג פרק ג' מה' ברכות אבל בציבור לאו אורח ארעא עכ"ל ומשמע קצת הכוונה דאינו דרך ארץ להשמיע קולו בציבור והאיסור משום כבוד ציבור לא משום טרדת ציבור:

שם דא"ר יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, נ"ב ע' פסחים ס"ו א' אדם אחד יש שעלה מבבל כו' וע' ס' דורש לציון מ"ש אהך דפסחים וע' ס' בכור שור חולין קל"ז ב' ד"ה ובדרך דרש עש"ה:

שם האלקי"ם אם אמרה לי ר' יוחנן בפומי' לא צייתנא לי', כ"ב כל' זה חולין קל"ד א':

שם ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שא"א לו לעמוד בלא הרהור תורה, כ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שמ"ב וע' ח"א למהרש"א תענית כ' ב' ד"ה ולא הרהרתי במבואות כו' דכ' דהך דת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שא"א לו בלא הרהור תורה היינו דווקא לעמוד אבל להלוך שרי דמהלך אפשר לו בלא הרהור וכ' דמשמע כן כאן עש"ה וצ"ע דכאן בסוגי' דן הש"ס רק דמהלך שרי גם להרהר אבל שיהי' ההילוך מותר מפאת דמהלך אפשר לו בלא הרהור זה לא נתבאר כאן כלל, ואולי דייק מל' לפי