גליוני הש"ס זרעים קמג

סיכה [וגוף הירושלמי ביכורים שם פ"א ה"ג ולמה כתי' ארץ ארץ שני פעמים להודיעך שאין הבית עומד אלא על שני דברים הללו פי' דבז' המינין כתי' ארץ אצל חטה וארץ אצל זית שמן בא להודיעך שאין הבית עומד אלא על ב' דברים הללו שעיקר צרכי הבית הוא פת ושמן ע"ש ברידב"ז בשם המהרא"פ ואולם לז' הירושלמי שאין הבית עומד כו' עדיין צריך ביאור מאי דלא אמר בפשיטות שאלה הדברים נצרכים ביותר ומדוע אמר לה בל' זה דייקא שאין הבית עומד כו' ונ' דכוונת הירושלמי לדרוש גימטריא שכן חט"ה שמ"ן גימט' בית והוא רומז שאלה עיקר צרכי הבית ולכן כתי' ארץ רק סמוך לב' דברים הללו וזהו ל' הירושלמי בא להודיעך שאין הבית עומד כו' ודו"ק]:

ריג) גיורת פחותה מבת ג' לכהן. ע' בירושלמי ביכורים פ"א ה"ה דהאיסור גם לרבנן דר"ש משום כי אם בתולה מעמיו מעמיו ולא גיורת והו"ל להבמכ"ע ולכן אין הולד חלל לכ"ע דאין חלל מחייבי עשה שאין שוה בכל ע"ש והכוונה דבת ג' אסורה משום זונה משא"כ פחות מבת ג' אינה זונה כיון דאכתי לאו בת ביאה היא וליכא שם זנות ורק מקרא דמעמיו הוא דאסורה לרבנן דר"ש ואולם צ"ע דקרא דבתולה מעמיו בכ"ג הוא דכתי' ומנ"ל איסור בכהן הדיוט והירושלמי שם בכהן הדיוט איירי דכ"ג בימי רבי לא הוי עש"ה:

ריד) חזרה למצב הראשון בעניין מכר וחזר וקנה אי חשוב כאילו הי' שלו מעולם בלא הפסק, הארכתי כבר והבאתי כבר תוס' ב"מ פ"ח א' דבחזר וקנה לא חשיב לקוח לעניין מעשר וגם כבר הבאתי בזה בירושלמי דמאי וע"ע בזה בירושלמי ביכורים פ"א ה"ו חזר ולקחן ממנו כו' עש"ה:

רטו) נתינה. דבר שאדם מבקש מן הזולת שיתננו לו וזה נותנו לו אי מיקרי שזה נתן או מיקרי שנטל מעצמו לפי שזה נתן רק עבור שביקש ממנו, ע' חולין קל"ג א' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבי לי משמע דמה שנוטל ע"י שמבקש תחלה לא מיקרי נוטל מעצמו ואולם בירושלמי ביכורים פ"א ה"ח תני אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי ע"ש דעבר הירדן שלקחו בני ראובן הואיל וביקשו אף דניתן להם אחרי בקשתם מ"מ מיקרי שנטלו מעצמם וא"כ ד"ז פלוגתא בין הבבלי וירושלמי:

רטז) למשחה לגדולה, אי שייך בתרומה דאינה בשר, כבר כתבתי מירושלמי תרומות דשייך וכ"ה ג"כ בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א:

ריז) הלל דיו"ט. ע' מקורו בש"ס ערכין וע' ירושלמי ביכורים פ"ב ה"ג ונאמר להלן והנך להם כשיר עגבים ע"ש לימוד דדבר הטעון שמחה טעון שיר וא"כ ה"ה יו"ט דיש מצות שמחה יש ג"כ חיוב שיר דהוא הלל ולפי"ז קושית הבבלי מפני מה אין אומרים שירה בר"ה ויוה"כ ע"ש בערכין היינו הבבלי לשיטתו דבאיסור מלאכה תליא מילתא לילה המקודש לחג ע"ש ומשא"כ לטעם הנ"ל עפ"י ירושלמי הנ"ל א"כ ר"ה ויוה"כ דליכא חיוב שמחה כמ"ש האחרונים והארכתי במ"א שפיר ליכא חיוב הלל:

ריח) בעניין לקיחת אתרוג במחובר, אם יטלנו בידו בעודו על האילן אם יוצא, האחרונים פילפלו בזה מגמ' ע"ז וע' ירושלמי ביכורים פ"ג ה"א על דעתי' דר"ש כו' אף בשעת הפרשה פרי ומשמע דפרי מחובר לא מיקרי פרי דכיון דמחובר לקרקע כקרקע שם קרקע עליו ואינו פרי וע"כ בעי ר' שמעון קריאת שם שנית בתלוש (ודברי הפני משה שם במשנה בזה דחוקים דלדבריו לא הי' צורך שיהי' קריאת השם שנית בתלוש רק אפי' במחובר משנגמר די ואילו בירושלמי שם משמע דדווקא בתלוש בעי' ע"ש דאמר על דעתי' דר"ש לא קרא שם בתלוש לא קידשו אינן מדמעין אין חייבין כו' ואין לוקין כו' והכוונה פשוטה כדברינו הנ"ל דבמחובר לא מיקרי פרי) וא"כ הא א"א לצאת כלל באתרוג במחובר דהא כתי' פרי:

ריט) לינה בביהכ"נ, ע' תוס' פסחים ק"א א' כ' דאסור לאורחים ללון בביהכ"נ ולאפוקי אורחין דגנו בבי כנישתא היינו סמוך לביהכ"נ ע"ש וע' ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ב וילינו בביהכ"נ:

רכ) קימה מפני נשיא, ע' פ"ק דקידושין ל"ג ב' דיליף לי' ממשה וצ"ע למ"ד בזבחים ק"ב א' דמשה כ"ג הי' א"כ דילמא הי' שם משום כ"ג ולא משום נשיא וראיתי בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג יליף באמת מהך דמשה אקימה מפני כ"ג והוא חידוש:

רכא) בן התורה, הוא רגיל בירושלמי לקרוא לת"ח ברא דאוריתא וע"ע ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג אין התורה עומדת מפני בנה ע"ש:

רכב) קימה מפני ת"ח, דשיעורו ד' אמות, משמע בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג דהוא רק מפני חריף אבל מפני בקי צריך לעמוד משהוא רואהו ע"ש דאמר אין ישיבה לפני סיני והיינו בקי:

רכג) ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג לית אפשר דלא יגיעון יסורים כו' ע"ש פי' הפני משה והוא דחוק דקורא למיתה יסורים וגם למה כפל דבריו מסתברא שאין לנו כו' ולענ"ד הפי' פשוט דה"ק דכיון שלא בא וזה אפשר מג' סבות או ששינה מנהגו ואין רצונו עוד לבוא או שהגיעוהו חולי ויסורים ולא יכל לבוא או שנפטר וזהו שאמר לית אפשר דיהודה ברי משני מנהגי' לית אפשר דיגיעון יסורים (ומ"ש בירושלמי דלא יגיעון הוא ט"ס וצ"ל דיגיעון) בההוא גופא צדיקא וע"כ מסתברא שאין לנו כו' היינו שנפטר וזה אפשר כי הוא עטו של נחש וישנו גם בצדיק היותר גדול ומשא"כ יסורים א"א שיגיעו בגוף צדיק זה וז"פ בכוונת הירושלמי:

רכד) גר שנתגייר כקטן שנולד, ע' יבמות מ"ח ב' פלוגתא אי נענש אחרי הגירות על עבירות שעשה תחלה וע' ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג מה הגר מוחלין לו על כל עוונותיו כו':

רכח) ירושלמי שלהי ביכורים תני המדיר את בנו כו' מה פליגי כאן באיש כאן באשה פי' דלא פליגי רק דת"ק מיירי באיש המדיר את בנו ומ"ד אף לוקח לו חפציו מיירי באשה המדרת את בנה דכל כבודה פנימה ואין דרכה של אשה לצאת לשוק ולכן הוא מוכרח לקחת חפצי' מן השוק ולא הי' דעתה להדירו מזה וע"ז אמר אם הי' אדם מסוים פי' אדם חשוב דג"כ אין דרכו לצאת לשוק ולקנות אלו חפציו בשוק עשו אותו כאשה ואפי' באיש המדיר אם הוא אדם מסוים ג"כ רשאי ליקח לו חפציו מן השוק:

רכו) לגליון יבמות פ' א' אבל חלב מבן י"ב כו' ע"ש דקרינן לנקבה בל' זכר וע"ש בגליון דקיבצתי עוד מקומות רבות כאלה דקרינן לנקיבה בל' זכר, ע"ע ירושלמי שלהי ביכורים אף לוקח לו חפציו מן השוק ומוקי לה באשה וא"כ הול"ל "לה" ואולי מש"ה אמר אם הי' אדם מסוים כו' לומר דכיון דמשכחת גם באיש באדם מסוים מש"ה נקט ל' זכר ודו"ק:

רכו) בעניין קיום כלאים אם הקיום אסור אפי' כשהזריעה בהיתיר, ע' מה שכתבתי בזה בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב אות ח' וע"ע ירושלמי כלאים פ"ג ה"ב נעקרו הראשונים השניים מה הן ע"ש בפני משה ולפי מאי דפשט שם דנעקרו הראשונים השניים אסורין א"כ מבואר דהקיום אסור אף כשהית' הזריעה בהיתיר:

רכח) פנים חדשות באו לכאן, ש"ס שבת קי"ב ועירובין כ"ד וע"ע סברא זו בירושלמי כלאים פ"ג ה"ב נישמעינה מן הדא המיטה שניטלו כו' והכוונה לדייק מהך דניטלו ישנות