גליוני הש"ס זרעים קמב

צבעים דערלה ואין כאן הנאה כלל לא שיש הנאה מהמי צבעים אלא שהם מותרים בהנאה הואיל ונתבטלו [דזהו לישנא דר' יוחנן דמי צבעים במי צבעים בטילים והיינו דהמים עצמם בטילים וניתרים] רק דההנאה בטילה ונתאפסה ואין כאן הנאה כלל והנפקותא שיש בזה הוא לעניין לכתחלה דאם יש הנאה מהמי צבעים דערלה רק שהם מותרים מטעם ביטול א"כ לכתחלה הא אסור לערב דהא אין מבטלין איסור לכתחלה ומשא"כ אם בתערובת רוב לא הוי אח"כ בצבעו מהם נהנה מהמי צבע דערלה כלל א"כ הא מותר לערב גם לכתחלה ברוב דאין זה מבטל איסור רק שמעדיר ומאפס האיסור וכאילו שרפו וזה הא שרי שפיר ודו"ק היטיב מאוד וזהו דא"ר יוסי מיסבר סבר ר' בא כו' שמותר לעשות כן בתחלה מדלא אמר כר' יוחנן דהמים בטילים רק דההנאה בטילה ואין כאן הנאה כלל וא"כ הא אין זה מבטל רק מאפס כו' ואפי' לכתחלה שרי וע"ז פליג ר' יוסי ואמר דאינו כן ורק לשעבר ר"ל בדיעבד הוא דשרי אבל לכתחלה אסור לערב וע"ז פי' הירושלמי מיי כדון ר"ל במאי עסקי', אם יש במי צבעים דערלה עצמם כדי לצבוע הרי אם את רואה את ההיתיר כמי שאינו ואותו האיסור שבו הרי יש בו כדי לאסור ובוודאי דאסור כה"ג אפי' לר' בא דכאן אין לומר דגוף ההנאה ליתא דמדוע נאמר כן דכיון דהאיסור עצמו יש בו כדי לצבוע א"כ דל ההיתיר מכאן הרי יש הנאת הצבע מאיסור ונהי די"ל להיפוך ג"כ דל האיסור מכאן הרי יש הנאת הצבע מהיתיר מ"מ מה חזית כו' והוי איפוא נהנה משניהם וא"כ הא נהנה גם מערלה ואין לך לומר רק דאף דנהנה מערלה מ"מ הערלה עצמה מותרת בהנאה הואיל ונתבטלה במי הצבע דחולין דמותרים וא"כ זהו שוב ביטול איסור ואסור לכתחלה וע"כ גם ר' בא וודאי מודה בזה דאסור לכתחלה ואך בהא הוא דפליגי באם אין בו במי צבע דערלה כדי לצבוע ואם את רואה את ההיתיר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור דנמצא דאין נהנה מהערלה כיון דאין בו כדי לצבוע ואף דמשניהם יחד נהנה מ"מ ס"ל לר' בא דכיון דהרוב היתיר לא מיקריא ההנאה ע"ש המיעוט רק ע"ש הרוב ולא חשוב נהנה מהערלה כלל דרק אם יש בהערלה עצמה כדי לצבוע כו' אף דהוא מיעוט מ"מ הוי הנאת הצבע גם ממיעוט הזה עצמו כיון דיש בו בעצמו כדי לצבוע וא"צ לצירוף רוב דהיתיר ורק דיש לך לומר דכיון דהוא מיעוט בטל איסורו בהרוב והנאתו מותרת וזהו שוב ביטול ואסור לכתחלה ומשא"כ אם אין בו כדי לצבוע אז רק באם ההיתיר שוה אליו בכמות הוי עכ"פ ההנאה משניהם יחד משא"כ אם שאר הצבע של ההיתיר מרובה ממנו אז הנאה הכללית הזאת [דמצד הפרטיי הא אין כאן הנאה כלל כיון דאין בו כו'] נחשבת על שם הרוב שבדבר ולא על שם מיעוט דו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא [וע' בית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב אות ח' ואות י"ט] וע"כ לא חשוב נהנה מהערלה כלל ואף דזהו דין זוז"ג וזוז"ג ג"כ לכתחלה אסור מ"מ סבר ר' בא באמת דהאיסור לכתחלה דזוז"ג היינו רק בשוין בכמות גורם האיסור וההיתיר ומשא"כ באם גורם ההיתיר מרובה נחשבת ההנאה המוגרמת ע"ש הרוב לבד ואין כאן הנאה מהמיעוט כלל וכנ"ל ותו שפיר גם לכתחלה שרי ור' יוסי פליג ע"ז וס"ל דגם במיעוט ורוב נחשבת ההנאה מכל הדבר וההיתיר רק מטעם ביטול ואסור שפיר לכתחלה ודו"ק היטיב מאוד:

רה) רוצה בקיומו, אם אסור גם בשאר איסורי הנאה מלבד בע"ז, ע' ירושלמי ערלה פ"ג ה"א ההן בגד דתנינן הכא מה לסמוך בו את המטה כו' ע"ש דמבואר דרוצה בקיומו אסור בערלה:

רו) ביטול ברוב, סברת הראשונים דבתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת גם דשיל"מ ודבר חשוב בטל, ע' כזה בירושלמי ערלה פ"ג ה"ה דאם נתערבה חבית פתוחה בין הסתומות ונסתמה דנולד החשיבות בתוך התערובת בטל שפיר עש"ה:

רו) טבל אם יש עניין הטבל כבר במחובר. כבר הארכתי וע"ע ירושלמי ערלה פ"ג ה"ו שלקה בבית אבי' מהו שתטבול למעשרות וי"ל דעניין הספק אם שייך עניין הטבל במחובר וי"ל ג"כ דהספק אם השליקה עושהו תלוש וכך נ' יותר כוונת הירושלמי עש"ה:

רח) ירושלמי ערלה פ"ג ה"ז מה מקיימין רבני טעמא דר"א כו', י"ל דר"א לטעמי' בפרק ב' דחלה דפירות א"י שנכנסו לח"ל חייבות בחלה דאין הדין משתנה ע"י צאתם לח"ל לכן לא צריך קרא בחדש לאם יצאו מא"י לח"ל ורבנן ס"ל כר"ע דשם דפירות שיצאו מא"י לח"ל פטורים מחלה לכן הי' ה"א גם בחדש כן ושפיר צריך קרא דאף ביצאו לחוץ אסורות עדיין משום חדש:

רט) אסור. ע' ירושלמי ערלה פ"ג ה"ז דמשמע דתיבת אסור סתמא הוא איסור דאוריתא ע"ש דאמר ר' יוחנן אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור ומה שייך לומר הא בכלאי זרעים אסיר הא גם כלאי הכרם אסור מד"ס וע"כ דתיבת אסור סתמא הוא איסור דאוריתא ושפיר שייך לומר בכלאי הכרם הוא דאסור רק מד"ס הא בכלאי זרעים אסור סתמא דהוא מדאוריתא ודו"ק ואולי רק ר' יוחנן הי' מבין כן בסתמא בתיבת אסור דהוא בעל המאמר כאן וי"ל דזהו דס"ל לר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת דממשנה ריש יוה"כ יוה"כ אסור באכילה כו' דק' אסור ענוש כרת הוא ומתרצינן דנצרכה לח"ש ע"ש בש"ס ריש יוה"כ וא"כ אי אסור סתמא משמע דאוריתא הא מבואר דח"ש אסור מה"ת דאל"כ הא לא שייך כלל ל' אסור דממ"נ בפחות מכשיעור הא לא שייך תיבת אסור סתמא כיון דאין אסור מדאוריתא ובשיעור הא הוא ענוש כרת וכן יש ראי' ממשנה ביכורים הבכורים והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים דכתבו תוס' יבמות ע"ג א' דהך ואסורים לזרים היינו בפחות מכשיעור דאי בכשיעור כבר תני רישא חייבין עליהן מיתה וחומש וא"כ גם שם מדתני ואסורים סתם יש ללמוד דח"ש אסור מה"ת וזהו ר' יוחנן לטעמי' דהבין כן בתיבת אסור סתמא דהוא דאוריתא כדמשמע לשונו בירושלמי ערלה הנ"ל ומשא"כ ר"ל דפליג עלי' ס"ל דשייך אסור סתמא גם באיסור דרבנן וע"כ שפיר ס"ל דח"ש מותר מה"ת:

רי) גזל עכו"ם למ"ד דמותר דכתבו דאפ"ה לא הוי לכם, ע' ירושלמי ביכורים פ"א ה"א ועצים לא לשעה הן ע"ש בפני משה דכיון דרשאי לקצוץ הם ג"כ שלו וא"כ ה"נ כיון דרשאי לגזול הוא ג"כ שלו וכן יש נפקותא לעניין גזל הניתר משום פ"נ כגון מסוכן שצריך לאכול ואין רק פירות טבל של חבירו דהגזל מותר ואך אם אין נעשה שלו רק אוכל את שאינו שלו באמת והותר לו זה א"כ יהי' צריך לאוכלם בטבלן דלא יוכל להפריש עליהם אפי' מיני' ובי' דהא תורם את של חבירו שלא ברשות אין תרומתו תרומה ומשא"כ אם נעשה שלו צריך להפריש מיני' ובי' למ"ד ביומא דטבל חמור וא"כ לירושלמי הנ"ל הא משמע דכיון דיש לו רשות לאכול נעשה שלו עי"כ וע"ע בירושלמי שם סוף ההלכה מיסבר סבר ר' שמואל כו' שר"א מתיר לעשות כן והן שלו לעולם אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם בו זכה עש"ה:

ריא) תרומה דינה כהקדש וכיוצא לעניין דבר שאינו ברשותו דבגזל פירות ולא נתייאשו כו' שניהם אינם יכולים לתרום עליהם לא הגזלן לפי שאינם שלו ולא הבעלים לפי שאינם ברשותו, ירושלמי ביכורים פ"א ה"ב לא זה תורם כו' אפי' הבעלים שתרמו כו':

ריב) שביעית ומע"ש, דניתנו רק לאכילה ושתי' וסיכה, היינו דאלו דברים הן דברים שהבית עומד עליהן ע' ירושלמי ביכורים פ"א ה"ג דהבית עומד על ב' דברים אלו חטה ושמן וחטה הוא אכילה [ושתי' בכלל אכילה] ושמן הוא