גליוני הש"ס זרעים קמד

טהורה דאף דכבר יש החדשות כשניטלו הישנות עכ"ז אמרי' דפנים חדשות כו' וחשוב כלי שנשבר אחרי קבלו טומאה ונעשה כלי מחדש אף שמעולם לא עמד רגע להיותו שבור אף כאן אף שמעולם לא עמד רגע באיסור דכשהיו הראשונות נזרעו השניות בהיתיר אגב הראשונות דמתוך שהראשונות מותרות דהם נזרעו בגבול גבוה טפח אלא שנתמעט אח"כ גם השניות מותרות מ"מ בהעקר הראשונות ה"ל עתה כאילו נזרעו אלו עתה בגבול חדש שתחלתו פחות מטפח כמו שם דנחשב הכלי שנשבר ונעשה מחדש אף דכבר יש השניות משניטלו הראשונות דו"ק מאוד:

רכט) צורת הפתח מן הצד, ע' ירושלמי כלאים פ"ד ה"ב דצורת הפתח מן הצד עדיף ממלמעלה ומכאן ראי' לפי' הרי"ף פ"ק דעירובין בהך דצורת הפתח שעשאה מן הצד דהכוונה שעשאו בקרן זוית דאי שהניח הקנה העליון מן הצד היינו באמצעיות הקנים שמכאן ומכאן זה הא עוד עדיף לירושלמי ממלמעלה ואין סברא שיהיו סברות הבבלי והירושלמי הפוכות לגמרי:

רל) מ"ש במ"א בעניין כלאי"ם דהוא מסיד שבירת הכלי"ם נפילתן ואות א' דכלאים סוד אלופו ש"ע המסתרת בהם להחיותם, מצאתי בירושלמי כלאים פ"ו ה"ג סימנא דכלים כלאים עש"ה:

רלא) אויר, ע' אריכות בבית האוצר חלק אות אל"ף ערך אויר וע"ע ירושלמי כלאים פ"ז ה"ב כרם יש לו אויר כו' ע"ש כולה סוגי' ועוד שם הי"ו לאויר עשרה היא מתניתא:

רלב) סכך, דאין מסככין במחובר לא נתבאר מקורו בש"ס סוכה וע' פני משה בירושלמי כלאים פ"ז ה"ו ד"ה דלעת כתלוש דכ' מקורו מש"ס סוכה מהך דפסולת גורן ויקב והטעהו זכרונו דזה נאמר שם רק אדבר שאין מקבל טומאה אבל לא אמחובר ואך נ' די"ל באמת המקור גם למחובר מכאן וזה לפמ"ש למעלה אות רי"ח מירושלמי ביכורים דמחובר לא מיקרי פרי וכתבתי הטעם דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וע"כ כ"ז שמחובר הוא הכל קרקע ואין לו שם פרי וע"כ כזה גם להיפוך אין לו שם פסולת עדיין דרק כשיש פרי יש גם פסולת אבל כ"ז שהוא מחובר כמו שאין פרי ה"נ אין פסולת רק הפסולת והפרי הכל שוה דהכל קרקע מפאת החיבור לקרקע ובהקרקע הא ליכא פרי ופסולת וע"כ כיון דכתי' מגרנך ולא גרנך לומר דבעי' פסולת גורן לכן ממילא אין מסככין במחובר דבמחובר ליכא פסולת, כך נ' והוא נכון בס"ד:

רלג) להבמכ"ע. ע' ס' יד מלאכי ועוד אחרונים דעניינו לאו אלא שאין לוקין עליו וע' רשב"א כתובות פ' נערה דאין דוחה ל"ת והיינו ג"כ משום דהוא לאו ואולם בירושלמי כלאים פ"ח ה"א א"ר בא כו' כל ל"ת שהוא בא מכח עשה עשה הוא פי' ועשה שפיר מלמדת על עשה ומלמדת אעשה דושבתה הארץ דהוא רק מזריעה וזימור דברים המועילים לקרקע ולא מחפירת בורות כו' וא"כ מבואר דלהבמכ"ע דהוא עשה עניינו עשה של קיום דאילו הי' לאו אכתי ק' דהא ס"ל דאין ל"ת מלמדת על עשה עש"ה ותבן כי זו ראי' ברורה בס"ד:

רצד) כלאי בהמה, דאסור רק במכניס כמכחול בשפופרת כמבואר בב"מ, נלענ"ד דהירושלמי פליג ע"ז דבירושלמי כלאים פ"ח ה"ב יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל הנקיבות כו' ת"ל בהמתך לא תרביע אין את אסור אלא מלהרביע אבל מעמיד את זכרים אצל נקיבות ונקיבות אצל זכרים וכי מה עשה מעשה לא בשהטיל ולפי דעתו הוא מטיל וע"ש בפני משה דפירושו דחוק ואין להולמו כלל ונ' הכוונה דפריך וכי מה כו' ר"ל דאחרי דאמרת דרק להעמיד אצל כו' שרי הא להשכיב הזכר על הנקיבה אסור "וכי מה עשה מעשה אלא כשהטיל" (כצ"ל) פי' הלא אין שם מעשה הרבעה אלא כשהטיל הזכר אברו בהנקיבה וזה מעשה הבהמה עצמה והאדם לא עשה דבר רק שהשכיבן זע"ז מדוע יתחייב וע"ז אמר ,לפי דעתו הוא מטיל" (כצ"ל) פי' דכשהזכר מטיל לפי דעתו של האדם הוא מטיל דהא ניחא לי' בכך וע"ז השכיבן לשירביע הזכר את הבהמה ויודע וודאי בהשכיבו הזכר על הבהמה דירביע אותה וחפץ הוא בכך לכן הוא מתחייב שפיר על גוף ההרבעה [וכן י"ל הכוונה לגי' הנ"ל ובסגנון הנ"ל וכי מה עשה האדם מעשה ר"ל הלא האדם לא עשה כלום רק זכר הבהמה עושה מעצמו ומשני אלא כשהטיל הזכר לפי דעתו של האדם הוא מטיל וכנ"ל וע"כ מתחייב וזה נכון יותר ועכ"פ סגנון כלל הכוונה אחת כנ"ל דגוף ההרבעה הבהמה עושה והאדם מתחייב רק מפאת ההשכבה והניחותא בההרבעה] וכזה ממש הוא בירושלמי כלאים פ"ז ה"ג ר' שמעון בן לקיש אמר קנסי' דר"מ כו' ע"ש דאמר "וכי מה עשה מעשה אלא כשהוסיף לפי דעתו הוא מוסיף" וע"ש הפי' ברידב"ז דאף דליכא מעשה רק בההוספה שהוסיף מאתים וזה הוא מעצמו ולא עשאו האדם מ"מ כיון דהאדם המסכך גפנו כו' ניחא לי' בכך ורצה שיוסיף מתחייב על ההוספה וכך כאן הוא ל' זה "וכי מה עשה מעשה אלא כשהטיל לפי דעתו הוא מטיל" והכוונה ג"כ כנ"ל וז"פ וברור בס"ד בכוונת הירושלמי וא"כ ס"ל לירושלמי דלא בעי' בכלאי בהמה שיכניס כמכחול בשפופרת רק שישכיבן זע"ז וכנ"ל:

בעזה"י. מפתחות הכללים והעניינים שנדבר מהם בכרך זה עפ"י מדר דאלפ"א בית"א. אות א אוכל שהקיאו אי ראוי עדיין לאכילה, אות י"א. אויר, בעניין אי אוירו של דבר כדבר, אות י"ד, אות רל"א. אם למקרא או למסורת, אות ט"ז איש, דממעט קטן, אות ל"ה. איסור דבר אחר גרם (לש"ס כתובות נ"ב א'). אות מ"ד. אכילה ע"י הדחק אי שמה אכילה, אות נ"ו. אין להקדש אלא מקומו ושעתו, אות ס'. אטו אגבא דחמרא קלטינהו (פסחים נ"ב א'). אות פ'. איתחזק, אות פ"א. אוכל בשוק, אות פ"ג. אגלאי מילתא למפרע, אות פ"ו. אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, אות קי"א. אומדנא, אות קל"ח. אונס במ"ע אי חשוב קיום, אות ק"צ. איסורים משמות שונים אי מצטרפים להחמיר את הדבר, אות קצ"ו. אסור, אי תיבת אסור סתמא משמעותו איסור דאוריתא, אות ר"ט. אות ב ב' מיעוטים אי מצטרפי לרובא, אות י"ב.