גליוני הש"ס זרעים קמא

ירושלמי ערלה פ"ג ה"א עשה לרחקו כתי' ל"ת לאוכל כתי' כו' ע"ש דאיסור הנאה מיקרי בירושלמי לרחקו ולא אמר עשה לנהנה כתי' כמו דאמר ל"ת לאוכל כתי' והיינו משום דאכילה גרידא כ"ז שמותר ליהנות מיקרי רק אכילה לבד ואין כאן ריחוק כיון דמותר בהנאה ומשא"כ אם אסור בהנאת הדבר דבר זה נקרא שהוא רחוק מן הדבר וזהו עשה לרחקו כו' וא"כ כי היכי דהעדר ההנאה מדבר מיקרי ריחוק להיפוך ג"כ אם יש לאדם הנאה מדבר הוא קירוב וחשוב קרוב לדבר ההוא וע"כ נוגע דיש לו נגיעה והנאה בדבר לכן הוא קרוב לדבר ומובן שפיר פסולו מטעם קרוב:

קצט) בעל חי אי שייך בי' איסור הנאה, ע' בית האוצר חלק אות בי"ת כלל י"ד מה שהבאתי בזה מירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב דאין שייכות איסור הנאה בבעל חי זולת היכא דגלי קרא וע"ע ירושלמי ערלה פ"ג ה"א צבע דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחוה לו לא אסור מפני שצבעו אסור ומשמע ג"כ שיטת הירושלמי דהירושלמי הבין דהא דנעבד בע"ח שרי להדיוט היינו משום דלא שייך איסור הנאה בדבר שיש בו רוח חיים וע"כ גם איסור ערלה לא שייך בי' ואי דנהי דשבח הצבע שבגוף הבע"ח אין אסור דמה שהוא בגוף הבע"ח לא שייך בי' איסור הנאה מ"מ הצבע עצמו אתסר מיהת ויצטרך להסירו מן הבע"ח לזה צ"ל דכיון דבגוף הבע"ח אין איסור ולא שייך בי' לכן הצבע בטל לגבי הגוף וה"ל כולו רק גוף הבע"ח וגם הצבע שרי כיון דבגוף בע"ח ליכא איסור ערלה ודו"ק היטיב [וע"ע תוס' תמורה כ"ח ב' ד"ה או חילוף מש"ש דגבי בע"ח אית לן למידרש טפי לקולא מלחומרא דאין לנו לאסור בע"ח כיון דאפשר לדרוש לקולא עש"ה]:

ר) צבע באדם, אי חוצץ לגבי טבילה, עמ"ש באות הקדום מירושלמי ערלה פ"ג ה"א דצבע שעל גבי בע"ח בטל אליו:

רא) קרקע עולם דאין נאסר לגבי ע"ז, ה"ה לגבי שאר איסורי הנאה, ע' ירושלמי ערלה פ"ג ה"א פשיטא שאין הקרקע נאסר ע"ש בפני משה:

רב) ערלה, נ' דערלה יש לו התדמות לע"ז ולנגע ע' ירושלמי ערלה פ"ג ה"א פשיטא שאין הקרקע נאסר כו' צבע דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחוה לו לא אסור כו' וזהו התדמות ערלה לע"ז דבע"ז אין נאסר קרקע ובע"ח [והא דצורה שע"ג קרקע נאסר בערלה ואילו שעל גבי בע"ח אין נאסר דהא לגבי בע"ח לא מפליג שם בירושלמי כלל היינו משום דבע"ח לחשיבות חיותו הצורה שעל גביו בטילה אליו והוי גם הוא בע"ח ומשא"כ לגבי קרקע אין בטל והוי הצורה דבר בפ"ע וחשוב תלוש כיון שאפשר להסירו ולכן נאסר ויל"ע בזה בתוס' יומא נ"ד ב' עש"ה] ואח"ז שם בירושלמי בגד גדול כו' מה את עביד לה כמוסגר או כמוחלט כו' וזהו התדמות ערלה לנגע וב' הדברים דבר אחד דנגע וע"ז איתקשו אהדדי בג"ש דנתיצה נתיצה ע' בירושלמי שם פ"ג ה"ג בסופה:

רג) נו"ט לפגם, לרשב"א דטכ"ע הטעם עצמו אינו איסור ואך איסורו מפאת דהאיסור ניכר על ידו דאיך אוכל יטעם ואינו מתבטל גוף האיסור כיון דניכר וא"כ נו"ט לפגם דשרי על כרחך עניינו דטעם לפגם הוא טעם קלוש ולא חשוב האיסור ניכר על ידו וכ"כ האחרונים ואולם לולי דברי הרשב"א נ' יותר דהאיסור תמיד מתבטל ואך בטכ"ע גוף הטעם הוא איסור ובטעם לפגם אין הטעם איסור דכיון דהוא פגום לא חשוב אכילה ואף דגוף הדבר גם בפגום חשוב אכילה כ"ז שראוי לאדם מ"מ טעם קליש עניינו טפי ולא חשוב אכילה רק כשהטעם לשבח ומשא"כ אם פוגם לא חשוב אכילה כלל וגוף האיסור הרי מתבטל ברוב וכנ"ל ויש ראי' לזה מירושלמי ערלה פ"ג ה"א צבעו (לבגד) בקליפי אגוז של חולין וחזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה מאן דאמר נו"ט לפגם מותר אוף הכא מותר ומ"ד נו"ט לפגם אסור אוף הכא אסור ע"ש בפני משה ד"ה מאן דאמר נ"ט לפגם מותר עש"ה דהצבע הב' פוגם עש"ה והרי שם אינו תערובת ולא שייך כלל עניין היכיר העצם ע"י הצבע כמובן ואך הכוונה דכשהצבע פוגם לא הוי הנאה וכמובן וא"כ דכוותי' בנו"ט לפגם הטעם דכשהטעם פגום אין הרגשת הטעם אכילה ודו"ק כי זה מוכרח לכאורה מירושלמי הנ"ל דתלי להך דצבע בדין נו"ט לפגם:

רד) ירושלמי ערלה פ"ג ה"א צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי רימון כו'. נ' מן הירושלמי עצמו דצבע של קליפי רמון שוקל יותר במשקלו מכמות כמוהו שוה של צבע דקליפי אגוז דכך הוא בטבע דהצבע של קליפי רמון כבד יותר כמו דזהב כבד מכסף בכמות שוה וכהנה הרבה דברים וע"כ אמר דראוי שהצבע של קליפי רמון יבטל ברוב היינו ברוב משקלו כהך דעיגולי דבילה דהגדולים מעלין את הקטנים במשקל ודחי דתמן מין במינו ובטל ברוב ברם הכא מבשא"מ ומבשא"מ אין בטל ברוב:

שם צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי חולין מין אחר [כצ"ל ומ"ש בירושלמי אחד הוא ט"ס דבמין אחד לא הי' לו לומר כך רק הול"ל בפשיטות צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי אגוז של חולין אך הכוונה דצבעו בקליפי חולין מין אחר של צבע דמראיתו מראה אחרת מצבע קליפי אגוז] ואיירי כאן לא בשנתן צבע החולין על גבי צבע הערלה רק שצבע מיעוט הבגד בצבע ערלה וחזר וצבע שארית רוב הבגד בצבע חולין מין אחר ועניין הספק דאילו הי' צובע הרוב ג"כ באותו צבע אזי אחר שנצבע כל הבגד תו הרי אין ניכר מה נצבע בו מערלה ומה מחולין דהא הכל צבע אחד ואז בוודאי הצבע ערלה בטל ברוב ואף שהבעלים יודעין איזה חלק מהבגד נצבע בערלה מ"מ אין בכך כלום דמיעוט בגד הנצבע אין הצבע הנאה כלל דבגד שנצבע רק מיעוטו אין יפה ללבישה ואין בהצבע הנאה כלום ואך כאשר נצבע כל הבגד אז הוא מושבח ע"י שהוא צבוע ונמצא שההנאה רק מכל הצבע יחד וכיון דכולו צבע אחד ואין הבדל בין זה לזה שפיר בטל ורק היכא דקצבע חולין הוא מין אחר דאז הצבע ערלה אין מעורב כלל הוא דיש לדון אי בטל ורצה הירושלמי לדמותו להך דגם שחורות דהם מראה אחר מעלות את הלבנות ודחי דהתם ראוי לחתכן כולם דק דק ולא יהיו ניכרים עוד השחורות והלבנות ולכן מעלות גם עתה ומשא"כ בגד אין ראוי לחתכו דיופסד ע"י החתיכה ועתה כשהוא שלם הרי כ"א ניכר לעצמו ע"י שינוי המראה ואין כאן תערובת וליכא ביטול:

שם א"ר יוחנן כו' מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב א"ר בא כו' הניית ערלה בעילה ברוב כו' א"ר יוסי מיסבר סבר ר' בא כו' שמותר לעשות כן בתחלה לא לשעבר פי' דר' בא אמר כאן דבר חידוש דגוף עניין הביטול הרי כבר אמרו ר' יוחנן מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב ואך דר' בא הוסיף לומר הניית ערלה בטילה ברוב והכוונה דר' יוחנן אמר עניין ביטול סתם דהמים בטילים במים שלן היתיר ככל ביטול ברוב דנהפך איסור להיות היתיר והוי הכל היתיר ולכן אפי' צובע בכולם ונהנה מכולם מ"מ הא נהנה מהיתיר דכבר נתבטלו מי צבעים דערלה ונעשו היתיר וזהו ככל ביטול ברוב דעלמא ואולם ר' בא כו' אמר הניית ערלה בטילה בחוב והיינו לא דבאמת נהנה מהכל אלא דהערלה נתבטלה ונעשית היתיר והוי נהנה מהיתיר רק הוא אמר דההנאה בטילה היינו דאם מתערב ברוב אזלא לה ההנאה והיא בטילה (לא עניין ביטול ברוב דנהפך כו' רק כוונתו לעניין ביטול והתאפסות דנתבטלה ההנאה ונתאפסה) ואין כאן הנאת ערלה כלל ולדמיון אם נתערב מי צבעים דערלה ברוב מי צבעים דהיתיר וצבע בגד בכולם יחד אין נחשב נהנה כלל ממי