גליוני הש"ס זרעים קמ

הרבה מצוות דיש בהם סדר בעשייתם וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו ומה חובה עבד חס דלא עבד חובה מן יומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד:

קצב) ברכת המצוות, ע' ירושלמי ריש כיצד מברכין דיש מ"ד דברכת המצוות דאוריתא מהיקישא דהתורה והמצוה ע"ש וברכות הפרשת תרומות ומעשרות הוזכרו ג"כ במקרא ע' מע"ש פ"ה ה"ה ולא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו והובא בש"ס בכיצד מברכין וע' בירושלמי מע"ש שם לד' זה שם המיוחד והכוונה ג"כ דצריך להזכיר השם בברכה וע"ש ברידב"ז:

קצג) מכת מרדות, אי יש בסתם דרבנן אפי' היכא דלא איתפרש, עמ"ש בזה בציונים לתורה בכלל מיוחד והבאתי שם דברי הרמב"ם דאכל דרבנן לוקין מ"מ ושלא נודע מקורו עש"ה וראיתי בירושלמי שביעית פ"ד ה"ב ולא שמיע ר' ירמי' שהוא לוקה לא שמיע שהוא פסול מן העדות ובפני משה וכי לא שמע מה שאמרו דאם עבר על דברי חכמים לוקה מ"מ וכן אמרו שהוא פסול לעדות כו' עכ"ל ואולם אין פירושו מוכרח מגוף הירושלמי די"ל דבהך דטייבה כי' בייחוד אמרו חכמים בהדיא כן והי' ר' יוסי מקובל שאמרו כן או שמבואר באיזה בריתא כן ור' ירמי' לא שמע הקבלה או לא ידע הבריתא וע' ירושלמי ביכורים פ"א ה"ה אמר לי' ועל מנהג לוקין ע"ש ומשמע ג"כ דרק על מנהג אין לוקין הא על דרבנן לוקין אפי' לא איתפרש דשם במנהג הא לא שייך איתפרש שיהא לוקין דהמנהג הוא רק בעניין המציאות שנהגו שלא לישא גיורת ע"ש וא"כ אי איתא דגם בדרבנן כל שלא נתפרש דלוקין אין לוקין א"כ מה זה שאמר ועל מנהג לוקין הא גם בעדיפא מיני' אפי' בדרבנן גמור כה"ג אין לוקין כל כמה שלא נתפרש שלוקין וע"כ דאדרבנן תמיד לוקין אפי' לא נתפרש ואך אמנהג דקיל הוא דאין לוקין ושפיר דייק לומר ועל המנהג לוקין ודו"ק:

ובגוף ירושלמי ביכורים הנ"ל דליכא מכת מרדות בעביר' על מנהג יל"ע ג"כ מיו"ט שני של גליות דמבואר בפ' מקום שנהגו דלוקין ומנדין ע"ש ואף דהוא רק מנהג אבותיהם בידיהם ואולי הוא שם רק כי היכא דלא ליתי לזלזולי בי' כדאמרי' כזה בשבת כ"ג א' לעניין ברכה ביו"ט ב' של גליות אף דאספק דדבריהם בעלמא לא מברכי' ע"ש:

קצד) טכ"ע, דכ' הרשב"א דהוא משום דניכר האיסור ע"י הטעם דחיך אוכל יטעם, יש סיוע לזה מירושלמי ערלה פ"ב ה"ג כמה דב"ש אמרי משום חימוץ מחמיץ כן ר"מ אמר משום שאיבה ניכרת ומשמע דמחמץ ג"כ עניינו משום דניכר ע"י החימוץ ופשוט דה"ה בכל נתינת טעם:

קצה) ירושלמי ערלה פ"ב ה"ט תני של פיגול ושל נותר ושל קק"ל פי' דפיגול ונותר דמתני' היינו של קק"ל דאילו של ק"ק א"כ אמאי ר"ש מתיר לזרים הא הפיגול והנותר הוא ג"כ אסור לזרים משום ק"ק אלא דיש בו תוספת איסור פיגול ונותר וא"כ עכ"פ מפאת איסור ק"ק שבו הא ראוי שיצטרף עם חתיכת הק"ק דהם שם אחד דבשם אחד גם ר"ש מודה דמצטרפין כו', ר' שמעון בן לקיש אמר במחלוקת פי' דקאי אסיפא דמתני' בשר ק"ק ובשר קק"ל שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים כו' וע"ז אמר ר"ל דהוא במחלוקת דלר"ש אין מצטרפין לגבי זרים, ר' יוחנן אמר דברי הכל וקשיא על דר' שמעון בן לקיש לא כן סברנן מימר כלהון לשון (כמו לשום והנו"ן תחת מ"ם כמו מקץ הימין) תרומה מצטרפין וכאן יצטרפו כולהן לשון טומאה [ותיבת עולשון זרות" צריך למחוק] והקושי' פשוטה דהא בתרומה ותרומת מעשר וחלה כו' דריש פרקין מידה ר"ש דמצטרפין הואיל וכלהון משם אחד תרומה וכך כאן בין ק"ק ובין קק"ל אסורים משום טומאה והרי הוא ג"כ שם אחד ומה בכך דיש בק"ק עוד איסור אחר לזר משום ק"ק מ"מ שם טומאה הא הוא אחד בשניהם ומדוע לא יצטרפו בשם טומאה ומשני סבר ר' שמעון בן לקיש כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין והיינו דבר קפרא לא תני כתנא דבריתא דלעיל דמפרש של פיגול ושל נותר ושל קק"ל רק אמר סתם ושל פיגול ושל נותר ופליג אהאי תנא רק ס"ל דגם בפיגול ונותר דק"ק ס"ל לר"ש דאין מצטרפין עם חתיכת ק"ק לר"ש ואף דגם הפיגול הוא ק"ק וא"כ הא ראוי שיצטרפו בשם ק"ק עכ"פ ועל כרחך דס"ל לבר קפרא דכיון דהק"ק אסור לזר משום ק"ק לבד ואילו הפיגול יש בו ב' איסורים משום ק"ק ומשום פיגול לכן האיסורים מתחברים בו ונעשים איסור אחד חמור ביותר וזה האיסור שהוא מכלליות ב' האיסורים הוי כאיסור אחר לגמרי לגבי ק"ק הואיל ויש באיסור זה ג"כ מעניין אחר משים פיגול וע"כ אין מצטרף עם איסור דק"ק כלל ואפי' איסור ק"ק שבו אין מצטרף דהוא עצמו ג"כ שם אחר הואיל ומחובר לאיסור פיגול דהוא שם אחר [וע' אתוון דאוריתא כלל י"ד ובבית האוצר חלק אות אל"ף כלל קל"ה בעניין איסורים משמות שונים אי מצטרפים להחמיר את הדבר עש"ה מש"ש בזה ותבן דברינו אלה ביותר] וכך גם בבשר ק"ק ובשר קק"ל לגבי זר טמא כיון דהקק"ל אסור משום טמא לבד ואילו הק"ק אסור משום טמא ומשום זרות הו"ל הק"ק מחיבור האיסורים כאילו הי' איסור אחר וגם שם איסור טמא שבו אין מצטרף לר"ש ויהי' חילוק בזה בין זר לכהן דלכהן טמא שפיר מצטרפין דק"ק מותרים לו ואין בשניהם רק איסור טמא לבד דהוא שם אחד ומצטרף ואילו לזר דיש בק"ק עוד איסור זרות גם איסור טמא שבו אין מצטרף וזהו דאמר ר"ל דהוא במחלוקת והכוונה דבמתני' תני סתם אסור לטמאים ומשמע בין לכהן טמא ובין לזר טמא וע"ז אמר דלזר טמא הוא במחלוקת והיינו משום דס"ל כסברת בריתא דבר קפרא הנ"ל וכנ"ל והא דלא תני המחלוקת במשנה כי היכא דתני בבבות הקדומות מחלוקת ר"ש ורבנן היינו משום דלא פסיקא לי' דהתני אסור לטמאים דכולל גם כהנים טמאים ובכהנים טמאים הא לא פליג ר"ש וכנ"ל וע"כ תני סתמא אסור לטמאים ונדע ממילא דהכוונה לכהנים טמאים לדברי הכל ולזרים טמאים במחלוקת ור' יוחנן ס"ל דאין כאן מחלוקת כלל רק גם לזרים טמאים דברי הכל הוא דס"ל כתנא דבריתא הקדום דאין האיסורים מתחברים כו' ואיסור ק"ק דבשניהם מצטרף שפיר גם לר"ש אף דיש בחתיכה אחת עוד איסור פיגול שאין בשני' וכך גם כאן איסור טומאה מצטרף שפיר וכנ"ל:

קצו) איסורים משמות שונים אי מצטרפים להחמיר את הדבר, ע' אתוון דאוריתא כלל י"ד ובבית האוצר חלק אות האל"ף כלל קל"ה וע' דברינו באות הקדום:

קצז) פיגול ונותר, אי פקע קדושה מינייהו, ע' מהרש"א שלהי האיש מקדש וע' ירושלמי ערלה פ"ב הי"ט תני של פיגול כו' ושל קק"ל פי' דאי של ק"ק ונטרפו מיהת לר"ש מפאת איסור ק"ק דהוא גם בהפיגול אלא דיש עוד איסור פיגול אבל עכ"פ הא יש גם איסור ק"ק וראוי שיצטרף איסור ק"ק דבב' החתיכות לגבי זרים גם לר"ש כיון דהוא שם אחד ומבואר דגם בפיגול ונותר לא פקע קדושה מינייהו דאל"כ הא אין בפיגול וניתר עוד משום ק"ק רק משום פיגול ונותר לבד דהוא שם אחר מק"ק דהוא איסור זרות והוי שפיר ב' שמות וכמובן וזו ראי' מבוארת לכאורה נגד המהרש"א הנ"ל שכבר הקשו עליו מהך דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ה' חטאות כו' ותירצתי כבר במ"א דכיון דבחלב איירי שם דהוא חלק מזבח ואם עלה לא ירד לכן לא פקע קדושה מיני' ואולם כאן הא איירי בחלק כהנים מדמותר לכהנים לכ"ע ע"ש בערלה במשנה וא"כ הא מבואר דגם בחלק נאכל לא אמרי' דפקעה קדושה:

קצח) נוגע, אם פסולו מטעם קרוב או מטעם משקר, ע'