גליוני הש"ס זרעים יד

לק"ש ולתפלה משום חלול השם בפני גוים ואולי הוא כן בדברי חכמים באיזה מקום ואין בזכרוני כעת אנה אבל גוף הלשון שנזכר כן באיזה ראשון הוא ברור בזכרוני ואולי הכוונה עפ"י משנה ע"ז מ"ד ב' אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעכו"ם שלך ערום ובעל קרי כו' הרי דהיו העכו"ם נוהגין כבוד זה בעכו"ם שלא להתקרב לה בהיותו בעל קרי ולכן להבדיל ישראל המתקרב להשי"ת בק"ש ותפלה בהיותו בעל קרי ולא נטהר מקריו בטבילה הוא חילול השם בפני גוים וזהו ג"כ כוונת ס' הפרדס הנ"ל דכ' ומשום קידוש השם בפני גוים היינו שכוונתו על השלילה שיהי' מקודש ולא יהי' מחולל חלילה בפניהם בראותם שישראל אין נוהגין כבוד בהתקרבות להשם בתפלה וק"ש ותורה כמו שנוהגין הם להבדיל בע"ז שלהם שלא להתקרב לה בעל קרי וע"כ לשלא יתחלל השם חלילה בפני גוים רק יעמוד בקדושתו ויהי' מקודש בפניהם לא מחולל צריך לטבול כו' ודו"ק, וע' שו"ת ראבי' סי' קנ"א דכ' דהך דריב"ל כאן דאוריתא היא ודרשא גמורה לא אסמכתא ע"ש וע' תוס' ב"ק פ"ב ב' ד"ה אתא:

שם תוד"ה עד כו' וכ' רש"י בסוכה כו' דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש כו' אינו יכול להפסיק כו' אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה כו' ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק כו' נ"ב כ' דמחולקין בזה אי הא דשומע כעונה הכוונה דהוי כעונה ממש בדיבור וממילא הוי הפסק או הכוונה רק דדינו כעונה ויוצאין בעצם השמיעה כמו שיוצאין בעני' אבל אין השמיעה חשובה עני' כלל והיא רק שמיעה לבד אלא שגם בשמיעה לבד יוצאין כמו שיוצאין בעני' וא"כ ממילא אינו הפסק וע' דוגמת ספק כזה בקונטרסנו ע' פנים לתורה (אות ל"ב) וע' ס' בכור שור לקמן כ"ד ב' ד"ה ר' יהודה חלש עש"ה:

כ"ב א' והתני' בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא ק"ש ואינו מברך כו' אבל מהרהר בלבו כו' כ"ב האי אבל קאי ארישא דתני קורא ק"ש וקמפרש דאין הכוונה קריאה סתם בדיבור רק מהרהר בלבו כו' ודוגמתו לקמן כ"ה ב' לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא ע"ש דאיבעי לגמ' דהאי אבל קאי ארישא לאחר המטה קורא דאין הכוונה סתם רק דמרחיק ד' אמות וקורא ע"ש וע' ירושלמי כאן על המשנה בעל קרי מהרהר בלבו מהו מהרהר ברכות כו' ע"ש כולה סוגי' והבריתא שלפנינו קורא ק"ש כו' אבל מהרהר בלבו כו' הנה בירושלמי שם קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו כו' וע' תוספתא במכלתין פרק ב' וע' רא"ש בפרקין סי' י"ד וע' אריכות בשנות אליהו להגר"א ז"ל כאן:

שם מה להלן באימה ביראה וברתת ובזיע, נ"ב כזה יומא ד' ב' כדי שתהא תורה ניתנה באימה ברתת ובזיע שם ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו, נ"ב בשאילת יעב"ץ סי' פ"א דקדק מכאן בשם אביו הגאון ז"ל דמותר לקרות האזכרות בפסוקים המובאים בתלמוד ע"ש כל הסי':

שם אמר להם אעפ"י שמיקל אני על אחרים אחמיר אני על עצמי, כ"ב דוגמתו ביצה כ"א ב' מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל כו' וע"ע עירובין מ"א ב' שרצו להחמיר על עצמן, מועד קטן י"ג ב' הן החמירו על עצמן כו' ב"מ ע"ד ב' שהי' ר"ג מלוה את אריסיו כו' לא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו, וע"ע ביצה כ"ט א' הואיל והחמרתם על עצמכם וע' מנחות מ"א א' שאני חסידים דמחמרי אנפשיהו וע"ע נדה י"ב ב' דילמא אינהו קמחמרי אנפשיהו ע"ש ברש"י וע"ע כתובות כ"ב ב' ואפ"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשי' וע"ע שבת קל"ד א' הוא נהי דמחמיר אנפשי' אבל לכ"ע שרי ובסוכה כ"ו ב' אם בא להחמיר על עצמו מחמיר כו' וע"ע ב"ק ס"א א' אמר כיון דאיכא איסורא לא ניחא לי והיינו כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא ע"ש ברש"י מיהו שם עניין אחר הוא מהנך שציינתי, וע"ע תוס' מועד קטן ט' ב' ד"ה לא אשארא דכתבו וי"ל דשמא הי' מחמיר על עצמו וע"ע תוס' שבת י"ג ב' ד"ה מטה חדא הואי וע' רש"י שבת י"ח א' ד"ה כלי לבן וע"ע תוס' ע"ז כ"א ב' ד"ה מ"ט וע' תוס' נדה י"ג א' ד"ה אם הי' נשוי וע' רש"י שם כ"ג א' ד"ה לידי גיחוך וע' תוס' פסחים ל' ב' ד"ה והלכתא וע' ר"ן נדרים כ"ב ב' ד"ה נדרת אדעתא דהכי וע' ר"ן שבת ריש פ' שואל ד"ה איתמר הלואת יו"ט כו' ע"ש, וע' ירושלמי במכלתין פרק א' הלכה א' פיסקא מעשה שבאו בניו כו' אעפ"י שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי וע' ירושלמי דמאי פרק ו' הלכה ז' עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו כו' ע"ש וע"ע ירושלמי דמאי פרק ב' הלכה א' ואין בעית מחמרא על נפשך אשתרי לחברך ע"ש בפני משה, ויל"ע ברש"י ביצה כ"ד א' ד"ה אין רצוני לקבל הימנו דכ' שאני שונאו ומדוע לא פי' דהי' מחמיר על עצמו ע"ש, וע' שו"ת הלכות קטנות חלק ב' סי' מ' עש"ה:

שם כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא נ"ב ע' רי"ף דאיכא מאן דאמר דה"מ לדברי תורה אבל לתפלה לא בטלה וע' שבת ל"ט ב' ממעשה שעשו אנשי טבריא כו' בטלה הטמנה כו' ובתוס' שם ד"ה ממעשה בסה"ד וז"ל והר' יונה מפרש בטלה אפי' בקדירה חייתא והיינו דקאמר בטלה משמע לגמרי מכל דבר עכ"ל וא"כ גם כאן כ' בטלוהו משמע לגמרי מכל דבר ואפי' מתפלה וע"ע זבחים ס"א ב' מאי לא נסתלקה לא נסתלקה לבטלה וברש"י שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי ע"ש ומבואר ג"כ דל' ביטול לגמרי משמע עש"ה בזבחים ואולם בתוס' ב"מ כ"ט ב' ד"ה בזכוכית לבנה כתבו וא"ת והא אמרי' בפ' עגלה ערופה דמשחרב ביהמ"ק בטלה זכוכית לבנה וי"ל דלא בטלה לגמרי קאמר כו' ע"ש:

שם בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור, נ"ב בשו"ת מהר"י ווייל סי' קצ"א כ' בעניין טבילת עיוה"כ וז"ל ומי שאינו יכול לטבול כגון שמצטער ישפוך על ראשו ט' קבין מים דהיינו רי"ו ביצים בגימ"ט ארי' וכתי' ארי' שאג מי לא וירא עכ"ל ומ"ש שמצטער כאן בסוגי' לקמן הוזכר חולה לא מצטער דזוטר מחולה ע' סוכה כ"ו א', ומ"ש על ראשו ל' שנתנו עליו דכאן משמע על גופו והוא עצמו ז"ל שם סי' קצ"ב כ' יזרוק עליו ט' קבין כו' וע' מקואות פרק ג' משנה ד' דמשמע להדיא דבעי' על גופו לא על ראשו מדלא תני בבעל קרי על ראשו ועל רובו כי היכי דתני בוטהור שנפלו כו' עש"ה:

שם ומשום בטול פרי' ורבי, כ"ב כל' זה כדה ג' ב':

-- שם שלא יהיו תלמידי חכמים מצוים אצל נשותיהם כתרנגולים, כ"ב משמע דתרנגול רגיל בתשמיש יותר משאר בעלי חיים וכזה סנהדרין ס"ג ב' עשו את כרגל מאי ניהו תרנגול ובחידושי הרמ"ה דקרוי כרגל לפי שרגיל בתשמיש יותר מכל בהמה:

שם מעשה באחד שתבע אשה לדבר עביר' אמרת לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש, כ"ב ק' להבין דלא חשש על העביר' וחשש לחיוב טבילה