גליוני הש"ס זרעים קלז

שם בירושלמי בהלכה הנ"ל כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה בתקופת תמוז בתר בלני מסיק לזורזיי' ומיתי' פריטין ומיפרקיני', ע' פני משה ורידב"ז וכל הפירושים דחוקים מאוד דהעיקר חסר מן הספר דבתר מסיק לזורזיי' הי' לו להירושלמי להזכיר מכירת האיור מה שהוא מוכרו וזה לא הוזכר כלל ולענד"נ דתחת "מיפרקיני'" צ"ל "ומיקריני'" בחסרון הפ"א ובהקדמת הקו"ף לרי"ש וכוונת הירושלמי דיכול לפדות פירות מע"ש שלו בזול כל כך כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה פי' בחצי הצהרים [ע' יומא ט"ו א' כדאמרי אינשי טהר טיהרא הוא פלגא דיומא וע' יבמות פ' א' דאפיי' אימי' בטהרא כו'] בתקופת תמוז בתר בלני מסיק לזורזיי' ומייתי פריטין ומיקריני' פי' כמו שאדם רוצה אחרי רחצו בחצי הצהרים בתקופת תמוז במרחץ שהוא ניסוק בזריזות פי' בתכיפות בלי הפסק דמרחץ כזה הוא חם ביותר וע' ירושלמי תרומות פ"ח בסופו אזיי' שבעה יומין ושבעה לילוון פי' שהסיקו להמרחץ בתכיפות ז' ימים וז' לילות כדי שיהא חם ביותר ע"ש] דאז האדם מחומם עד מאוד מחום המרחץ והיום וצריך מאוד להקר עצמו וכמו שהוא רוצה אז להביא פרוטות להקר עצמו היינו ליקח בהם משקה המקרר ולשתותו כעניין אלינטית ששותין אחרי רחיצה במרחץ להקר ע' שבת ק"מ א' דעבדי לבי מסותא למיקר עש"ה וכפי מה שהי' מוכר אז פירות אלו אילו היו חולין ולא הי' בידו פרוטות והי' מוכר פירות אלו להיות לו פרוטות ליקח בהם משקה המקרר להקר עצמו דוודאי הי' מוכרם גם בזול הגדול ביותר מגודל החום שלו המצערו ונחיצותו להקר עצמו וכפי המכיר' בזול ההוא אז כך רשאי לפדות המע"ש [ומש"ש בירושלמי גם בהך דר' ירמי' דבתרי' ומייתי פריטי ומפרקיני' צריך למחוק ואגב ריהטא דלעיל נכתב גם שם כזה ושם צריך למחקו לגמרי ובהך דלעיל נכתב בטעות ומיפרקיני' תחת ומיקריני'] ואם תפרש תיבות "ומסיק לזורזיי"" כפי' הפני משה "שמעלה אזורו" פי' שמעלהו בשוק למכרו הנה יתכן ג"כ לפרש כלל המאמר ככוונתנו הנ"ל דכמה דבר נש בעי בטהרת כו' להיותו מעלה אזורו לשוק להביא בו פרוטות להקר עצמו וזהו ומסיק לזורזיי' ומיתי' פריטין ומיקריני' כפי אותו הזול יפדה המע"ש והא דנקט הירושלמי לאזור דייקא הוא ג"כ דרך הפלגה דמי שמוכר אזורו עבור להקר עצמו וודאי חם לו ביותר מאוד עד שמוכר מלבוש שלו ואילו הי' לאדם ההוא פירות אלו למכור כדי להקר כו' וודאי לא הי' מקפיד כלל והי' מוכרם בזול גדול כמו שמוכר גם מלבוש שלו עבור נחיצותו הגדול להקר וכך כפי אותו האיש שמוכר איזורו כו' משערין שיווי הפירות כמו אילו הי' לאיש ההוא פירות אלו למכור שהי' מוכרם בזול גדול ובכך יפדה אותם ג"כ [והא דנקט לאזור יותר משאר מלבושים היינו משום דמלבוש גמור גם בדחק גדול לא ימכור דא"א לעמוד ערום בלי מלבוש ורק האזור וחגורה מוכר ועכ"ז אינו מוכרו גם הוא אלא מדוחק גדול וע' ב"ק צ"ד ב' אם אתה עושה תשובה אפי' אבנט אינו שלך פי' לא מיבעי' שאר חפצים שלך רק אפי' האבנט החגורה שעל גופך אינו שלך הרי דכך הל' להזכיר האזור דייקא מן המלבושים וע"ע מגילה כ"ז ב' לא הוי לי קידושא ומשכנתי' להמיינאי כו' ע"ש הרי ג"כ שהשכין האזור דייקא] א"ר ירמי' כמה דבר נש בעי בערובתא בפתי רמשא מנשייא קלען ומעביר עליהן [ותיבות ומייתי פריטי ומיפרקיני' כבר כתבתי דנשתרבבו מלמעלה וצריך למוחקם] פי' דהוא אמר ג"כ שיעור זול גדול כמו מי שמוכר בערב שבת דברים שאם יושארו לו לאחר שבת לא יהיו שוים כלום כפירות הנכמשים וכדומה ובעוד יום ערב שבת גדול אינו מוכר עדיין בזול כ"כ דחושב עדיין שיהיו לו קונים הלאה שיתנו לו יותר ואך כאשר כבר הגיע פתי רמשא פי' סמוך לחשיכה [וזהו בערובתא בפתי רמשא פי' בע"ש סמוך לחשיכה ומה שלא הוזכר השבת בהדיא כעניין זה הדרך בל' חכמים לקרוא לסמוך לחשיכה דליל שבת "ביני שימשי" סתם ואין מזכירים השבה כמבואר במקומות רבות] ואז מוכר בזול ביותר ולא עוד אלא כפי מה שהוא מחזר אז בחפציו אצל נשים שיקנו אצלו והן עומדות ומקלעות שערן והוא מעביר עליהן פי' שמעביר עליהן את המחיר [בל"א ער גייט אראפ פאן פרייז] ומורידו ביותר [כמו ירמי' אחי העביר עלי את הדרך בסנהדרין ל"א ב'] והיינו דכשבא למוכרו לאשה והיא מקלעת שערה אז וקשה לה לפסוק מקליעותה והוא מעביר ומוריד המחיר ביותר שעבור הזול הגדול שהוא רוצה למכרו תפסוק גם מתוך קליעותה ותקחנו והרי זה מוכר בזול מאוד מאוד אם מפאת שכבר הוא סמוך לחשיכה ואם לא עכשיו אימתי ואם מפאת שתרצה האשה גם לפסוק מקליעותה ולקנות עבור הזול וכפי אותו הזול הגדול שהי' מוכר אז פירות אלו בכך יפדם [ותיבות "ומעביר עליהן" י"ל עוד הכוונה שהוא מעביר עליהן בדבריו ומפציר עליהם לקנות וגם אולי צ"ל באמת "ומפציר" תחת ומעביר] וכ"ז מיירי במע"ש בזה"ז דא"א לאוכלו וצריך לפדותו ולהוליך המעות לים ולכן מקלינן לשער פדיונו כפי עניין המכירה בזול היותר גדול:

שם ה"ב שנייא הוא שהוא יכול להערים כו' פי' כיון דנתנה לו תורה רשות בחומש להערים ולהפטר לכן אין לנו לחוש להשגיח כ"כ בעניין החומש ויש לנו להשגיח יותר בעניין הקרן שיהי' נפדה כתיקנו וע' ערכין כ"ז ב':

שם הקדש שפדייו יותר על דמיו כו' עד ולא כבר אתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מע"ש אין לו תובעין, פי' דר' אימי אמר טעמא דר' יוחנן שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו פי' דכשפודה לדמיון הקדש השוה מנה בשתים שפיר נתפס גם המנה הב' שהרי הי' יכול להקדיש מנה הב' הקדש גרידא וע"כ שפיר יכול לרבות גם בפדיון ולהקדישו כך בדרך ריבוי בפדיון ומשא"כ מע"ש שאין יכול להשים על מעות בעלמא קדושת מע"ש בתורת נדבה ולא שייך כלל מע"ש בנדבה ורק אם יש לו פירות מע"ש יכול לפדותו במעות וחל על המעות קדושת המע"ש ולכן שפיר אין יכול לפדות ביותר משיווי המע"ש ואין היתרון נתפס כלל ר' זעירא בעי כו' פי' דלפי הטעם שלך דאדם מצוי כו' והיינו דכמו דיכול להקדיש בפ"ע כן הקדיש עתה דרך ריבוי הפדיון מה תאמר אם נבדק אותי האיש ואמר שלא נתכוון לרבות ולהקדיש דרך ריבוי פדיון רק שהי' סבור שכך שוה ההקדש באמת וטעה בשויו דאז הא אין המותר ראוי להיות קדיש כיון דהי' בטעות והקדש גופי' נמי הא הקדש טעות לא הוי הקדש, א"ל לכשיבדוק אבל כזו שלא נבדק תלינן דנתכוון לרבות ולהתנדב להקדש דרך ריבוי ופדיון ר' יונה בעי' כמ"ד כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש ומה בין מע"ש כצ"ל וראיתי ברידב"ז הביא כן בשם גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ותלי"ת קיימתי כן מסברא דנפשאי דצ"ל כן] פי' דר' יונה הקשה דתינח למ"ד דמע"ש כנכסיו היינו דהוא ממון הדיוט ברם כמ"ד דאינו כנכסיו רק הוא ממון גבוה א"כ הרי גם מע"ש הוא התנדבות לגבוה כמו הקדש דהוא לגבוה ויש לנו לומר ג"כ דכמו דיכול לתת המותר בפ"ע לגבוה ע"י הקדש אילו הי' מקדישו כך יכול לתתו לגבוה דרך ריבוי פדיון על מע"ש, א"ר יוסי לא כבר אתמר טעמא שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו פי' דר' יוסי אמר לי' דמ"ט לא דייקת גיילי ולישנא דר' אימי [ע' דוגמתו ב"ק צ"ט ב'] דאמר שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו ולא אמר בהקדש רק בהקדישו דייקא היינו באותו ההקדש שהקדיש עתה הי' יכול לרבות ולהקדיש בלא"ה בתורת הקדש דבפדיון הקדש הרי אין דבר רק שנעשה הפדיון הקדש והרי הי' יכול לרבות ולהקדיש המותר בפ"ע ג"כ בתורת הקדש דהא אין דבר בין הקדש זה לזה רק שניהם הקדש וע"כ כמו דהי' יכול להקדיש כו' ומשא"כ מע"ש אף דהוא ג"כ ממון גבוה מ"מ הרי אינו הקדש רק סוג אחר מע"ש ובהקדישו זה שהוא נותן