גליוני הש"ס זרעים קלה

א"כ הא נתבאר דיש כבר עניין המע"ש בהטבל עוד קודם שהופרש הראשון וא"כ שפיר הוא טבול למע"ש עוד קודם כו' ושפיר לוקה וע"ז פריך ר' מנא והתנינן לב"ש במשנה גם אפירות שלא נגמרה מלאכתן דהמחיצות קולטות ולפי מה שאתה מדמה חיוב הטבל לקליטת מחיצות אטו תוכל לומר דלב"ש דמחיצות קולטות קודם גמר מלאכה לוקה ג"כ משום טבל קודם גמר מלאכה והא קודם גמר מלאכה וודאי לאו טבל הוא לכ"ע ועל כרחך לומר דאע"ג דאינו טבול עדיין למע"ש קודם גמר כו' מ"מ נקלט לעניין דצריך להעלות המע"ש לירושלים כשיופרש דחומר הוא במחיצות אוף הכא חומר הוא במחיצות ויוכל להיות דאף דקודם הפרשת הראשון אינו טבול למע"ש מ"מ שפיר נקלט ואין ראי' מן המשנה וז"פ בכוונת הירושלמי:

קסח) בעניין לקוח דפטור ממעשר מה"ת, דנחלקו אי רק קודם מירוח דלאחר מירוח כיון שכבר בא לכלל חיוב אין המכירה פוטרת ע' תוס' ב"מ פ"ח א' ובכ"ד, ע' ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג דפליגי שם ב"ש וב"ה אי הפקר לאחר מירוח פוטר ממעשר יעוי"ש דלב"ש אינו פיטר ולב"ה פוטר:

קסט) טבל דלא בטל מב' טעמים א' משום דשיל"מ ב' משום כהיתירו כך איסורו וכ' תוס' ע"ז ע"ג ב' דטעמא דדשיל"מ צריך לטבל למעשר דלא שייך כהיתירו כו' כיון דאינו מתיר במשהו רק באחד מעשר והנה הא דטבל הוא דשיל"מ היינו משום שיכול להפריש עליו ממקום אחר דאילו מיני' ובי' הא צריך להפריש כפי כולו כמבואר במשניות ונמצא דהוא נפסד ובדבר הצריך הוצאה והפסד הא לא חשוב דשיל"מ ולפי"ז אשכחנא פתרי בטבל שיובטל לגמרי והיינו בפירות שנכנסו בטבלם לירושלים אחר גמר מלאכה דנקלט המע"ש שלהם וצריך להפריש עליהם מיני' ובי' דייקא כמבואר בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג או כבר תפסתו מחיצה ע"ש וא"כ פירות אלו אחר שהפריש מהם תרומה ומע"ר כשהם עוד טבולים למע"ש ונתערבו בפירות חולין שפיר יש לו לטבל הזה ליבטל דהא תרתי טעמי ליתנייהו טעמא דכהיתירו כו' כיון דצריך אחד מעשר וטעמא דדשיל"מ כיון דא"א להפריש ממקום אחר רק מיני' ובי' דייקא וצריך להפריש כפי כולו וה"ל הפסד וכנ"ל, ואולם גם בכה"ג נ' דעכ"פ לא יובטל באחד מעשר רק ביותר מזה דלגבי אחד מעשר הא איכא ג"כ סברא דכהיתירו כו' וכמובן והא דאמר הש"ס טעמא דדשיל"מ הוא לעניין שלא יובטל גם במשהו ומשא"כ לעניין אחד מעשר הא א"צ באמת גם בטבל למעשר לטעמא דדשיל"מ דהאיכא טעמא דכהיתירו כו' דכמו דמתיר באחד מעשר כן יש לו לאסור וזה דבר מחודש שיהי' דבר ששיעור ביטול שלו יהי' ביותר מעשר שלא הוזכר זה:

ואולם י"ל דגם טבל זה אין בטל גם ביותר מעשר וזה דהא טבל גרידא יש בו חיוב הפרשה וטבל זה יש בו עוד חומר על שאר טבל דצריכה ההפרשה להיות מיני' ובי' דייקא לא ממקום אחר דהמחיצה קלטתו לעניין זה וע"כ בהתערבו ביותר מעשר מה תאמר כיון דצריך להפריש מיני' ובי' כפי כולו ויש הפסד אינו דשיל"מ ובטל א"כ כיון דבטל א"כ הא בלא"ה אזלא לה הקליטה שקלטתו המחיצה להפריש עליו מעשרו מיני' ובי' דווקא דהא נתבטל לגמרי וניתר ואין בו עוד חיוב הפרשה כלל וא"כ כיון דבלא"ה אזלא לה חומר הקליטה תו מדוע יוגרע משאר טבל וראוי שגם טבל זה יוכלו להפריש עליו גם ממקום אחר ושפיר הוא דשיל"מ ואינו מתבטל ואין בו ביטול רק לעניין חומר זה דלא יהי' חיוב להפריש עליו מיני' ובי' דלגבי חיוב זה הא ממ"נ אם יהי' בו תו הא לא יהי' דשיל"מ ויובטל לגמרי ולא יהי' טבל כלל וגם חיוב זה לא יהי' ממילא וא"כ חיוב זה הא ממ"נ מתבטל וכיון דחיוב זה מתבטל תו הא אפשר להפריש עליו ממקום אחר והוי דשיל"מ ותו עצם עניין הטבל שבו [בלי תוספת חיוב הנ"ל שמחמת הקליטה] שפיר אין לו להתבטל כשאר טבל ודו"ק היטיב ובאתי רק להעיר:

קע) קדושה ראשונה אי קידשה לעת"ל בקדושת ירושלים, יש בזה עניין חדש בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג דהירושלמי הזכיר סברא דקידשה כו' בל' רואין את המחיצות כאילו עולות ומ"ד לא קידשה סבר דאין רואין את המחיצות כאילו עולות ע"ש בפני משה ונ' כוונת הל' הזה דהפלוגתא הוא אי אמרי' גוד אסיק מחיצתא דאי אמרי' גוד אסיק כו' אזי כי היכא דיש למחיצה התפשטות מלמטה למעלה אף שאין למעלה מחיצה בפועל רק שהמחיצה שלמטה יש לה התפשטות למעלה וחשוב כאילו יש מחיצה עד לרקיע כך יש ג"כ התפשטות למחיצה מן ההווה אלעתיד היינו מן זמן היותה בפועל אאחר חורבנה ואף שחרבה מ"מ יש עדיין המחיצה מהתפשטות מזמן העבר שהית' בפועל ומ"ד לא קידשה ס"ל דלא אמרי' גוד אסיק כו' וליכא התפשטות כלל בעניין מחיצות ואין שם מחיצה יותר ממה שיש בפועל דאין שם התפשטות למעלה וכי היכא דאין התפשטות למעלה ה"נ אין התפשטות אאחר חורבנה ולכן עתה שאין מחיצה בפועל ליכא קדושה דהקדושה תלוי' במחיצה רק דלמ"ד קידשה ס"ל דיש עדיין המחיצה מהתפשטות מזמן העבר והא דס"ל התפשטות במחיצה היינו משום דס"ל ג"כ גוד אסיק דהוא ג"כ התפשטות ממטה למעלה ומ"ד לא קידשה פליג באמת גם בגוד אסיק ולית לי' גוד אסיק כו' וזהו עניין ל' הירושלמי דמ"ד קידשה ס"ל דרואין את המחיצות כאילו עולות ומ"ד לא קידשה ס"ל דאין רואין את המחיצות כאילו עולות ודו"ק היטיב מאוד:

ואולם לכאורה הא לא שייך פלוגתא בגוד אסיק דגוד אסיק הוא הלמ"מ ואין פלוגתא בזה ואולם נ' דפלוגתתם הוא אי אמרי' גוד אסיק במחיצות שאין ניכרות דבזה יש פלוגתא באמת בעירובין ריש כל גגות ובסוכה ד' ב' וע"כ תנאי דפליגי בקידשה כו' פליגי ג"כ בהא דההתפשטות מהווה אאחר חורבנו הנה עתה אחר החורבן הרי אין מחיצת ההתפשטות הזאת ניכרת וע"כ תלוי אי אמרי' גוד אסיק גם באין ניכרת המחיצה מלמעלה ע' היטיב ש"ס עירובין וסוכה הנ"ל ותבן וזה עניין מחודש לגמרי [וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג א"ר אבוה אתפלגין ר' יוחנן ור"ל חד אמר בונין ואח"כ מקדישין (גומרין בניין המחיצות מה שרוצין להוסיף על ירושלים ואח"כ מקדישין אותו ע"ש) וחרנה אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כולו (פי' כאילו) הן עולות עכ"ל הירושלמי והכוונה ג"כ דמ"ד בונין ואח"כ מקדישין לית לי' קידשה לעת"ל דהוא עניין גוד אסיק מחיצתא דרואין את המחיצות כאילו עולות היינו התפשטות המחיצה מזמן העבר כנ"ל וזה דמ"ד בונין ואח"כ מקדישין הרי אין הקדושה בעניין המחיצה כלל דהא כבר הית' המחיצה בנוי' ועכ"ז לא הית' קדושה עדיין וא"כ המחיצה והקדושה ב' עניינים שונים וע"כ אף דבמחיצה יש עניין התפשטות מהלמ"מ דאמרי' גוד אסיק מחיצתא מ"מ מה יועיל התפשטות המחיצה דתוחשב גם אחר החורבן דיש עדיין למחיצה מ"מ מה בכך הא הויות המחיצה אין גורמת קדושה כלל כי היכא דהיתה המחיצה מעיקרא כשבנו ועדיין לא הי' קדושה והקדושה שפיר אפשר דנסתלקה ע"י החורבן ולא מהני בזה כלל הך דגוד אסיק מחיצתא ורק למ"ד דמקדישין ואח"כ בונין הוא דיוכל לסבור דהויות המחיצה כרוכה בעניין הקדושה דמש"ה אין לבנות המחיצות תחלה כ"ז שאין קדושה וע"כ שפיר מפאת התפשטות המחיצה שפיר יש מכח זה גם קדושה עדיין ודו"ק היטיב וי"ל ג"כ להיפוך דצ"ל בסנהדרין שם מ"ד בונין ואח"כ מקדישין רואין כו' או דצ"ל מ"ד מקדישין ואח"כ בונין אין רואין כו' והעניין דמ"ד בונין ואח"כ מקדישין דא"א לקדש המקום כ"ז שאין המחיצה בנוי' א"כ ס"ל דהויית המחיצה גורמת קדושה והקדושה הוא בעניין המחיצה וע"כ שפיר מפאת התפשטות המחיצה יש שפיר גם הקדושה עדיין ודו"ק היטיב מאוד וזה הפן הב' נ' יותר וע"ע ל' את רואה את