גליוני הש"ס זרעים קלד

פי' שיהי' נדחק ונזכר לפדות לסלע שבמעות על הסלע היפה שבב' הסלעים של כסף וז"פ בכוונת הירושלמי:

קסא) בשר שמן, הוא כינוי לדברי תורה חריפים ומעולים ע' ב"ב כ"ב א' תו אכלו בשרא שמינא בי רבא ודוגמתו ירושלמי מע"ש פ"ב ה"ג כד ייכול לעולא בר ישמעאל קופדא שמינה ע"ש:

קמב) דרבנן דנחית דרגא מדאוריתא דאם בדאוריתא אינו מעכב בדרבנן שרי לכתחלה, דמצינו כן בכמה דוכתי כמ"ש בלקח טוב כלל מהב"ע, ע"ע ירושלמי מע"ש פ"ב ה"ג כל שאמרו בדמאי מחללין בוודאי עבר וחיללן מחוללין והוא ג"כ סברא הנ"ל דיש חילוק ביניהם בחד דרגא מלכתחלה לדיעבד:

קסג) ירושלמי דמאי פ"ז ה"ב מה נן קיימין אם באומר מכבר כו' עד באומר מכבר לכשאשתה, כזה בירושלמי מע"ש פ"ב ה"ד:

קסד) ירושלמי מע"ש פ"ג ה"א מהו שיאמר לו טול חבית כו' עד בשר שחוטה שיש לי שם וע' רידב"ז ד"ה מהו שיאמר וגי' הגר"א ז"ל שהביא והנה פירושו נכון אך גי' הגר"א ז"ל בהך דמכירתו מיוחדת דגרס מותרת ועדיין אין הדברים נוחין גם לפי גירסא זאת דמה הוצרך הירושלמי להזכיר דבר זה ומאי ה"א דמכירת מע"ש מותר והדברים מופלאים עדיין ולכן לולי הגהות הגר"א ז"ל הי' נלע"ד להגיה הגהה מועטת מזו וכך צ"ל "מעשר שני על ידי שאין כירתו מיוחדת את אמר מותר מעשר בהמה על ידי שכירתו מיוחדת הרי את אמר אסור לית פשיטא לך דהיא מותר" ופירושו דאם במע"ש שאין כירתו פי' סעודתו כמו ויכרה להם כרה גדולה [והוא גם ל' חכמים בביצה כ' ב' ומה במקום שכירתך סתומה כו' ע"ש בתוס'] מיוחדת פי' שאין הסעודה מיוחדת בזמן דהא לא נפסל בנותר ויכול לאוכלו תמיד וע"כ א"צ להזמין אורחים שיאכלו דאם לא יוכל לאכול הפירות בעצמו היום יאכל עוד למחר ולמחרת אחר עד שיאכלם כולם בעצמו ואין זמנו בהול שיוצרך לארח אחרים עליו וא"כ מיחזי טפי שנותנו לזה עבור שכר העלאתו דאל"ה לא הי' מזמינו לאכילה ועכ"ז שרי לומר לו העלם שנאכלם כו' מעשר בהמה ע"י שכירתו מיוחדת בזמן ב' ימים ולילה אחד ואח"כ נפסל וצריך לאוכלו רק בזמן מוגבל זה ומתיירא שמא לא יוכל לאכלו כולו בעצמו ויופסל הקודש ומזמין אורחים עליו ולא מיחזי כנותן לו שכר רק שמזמין גם אותו לאכילה שיהא אוכליו מרובים יותר ולא יבא לידי פסול נותר א"כ לכ"ש ופשיטא טפי דהוא מותר וזהו עניין הל' מע"ש ע"י שאין כירתו מיוחדת את אמר מותר מעשר בהמה ע"י שכירתו מיוחדת את אמר אסור בתמי' ולית פשיטא לך במעשר בהמה טפי דהוא מותר כיין דכירתו מיוחדת בזמן ומזמינין אחרים עליו לשלא יופסל וא"כ הא יותר עוד ממע"ש לא מיחזי במעשר בהמה כנותן שכר רק כמזמין וכנ"ל, כנלענ"ד נכון הגהות ופי' הירושלמי הנ"ל:

קסה) ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ב ריב"ל אומר אין מוסיפין חומש אלא על תחלת הקדישות כו' ר' שמואל כו' שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופדיון מוסיף חומש פי' שלא תאמר דהואיל והי' כאן קדושת מעשר מעיקרא וכשלקח שלמים בעדו פקע מהשלמים קדושת מעשר [כדאמר לקמן בהלכה הנ"ל ולעיל פ"א ה"ב] וחל קדושת שלמים וה"א דקדושת השלמים חשיבא אותה הקדושה עדיין ואין להוסיף חומש דאין מוסיפין חומש אלא על תחלת הקדישות וזו קדושה דמכבר שהוסיפו עלי' חומש כבר כשפדה את המעשר על הכסף קמ"ל דקדושת השלמים קדושה חדשה היא וה"ל תחלת הקדש ומוסיף חומש, ר' שמואל כו' שלמים שלקחן מדמי פסח והוא ג"כ כדין הנ"ל דקדושת השלמים קדושה אחרת היא והוא תחלת הקדש ומוסיף חומש א"ר מנא פסח צורכה (פי' הוצרך להשמיענו) שלמים לא צורכה וטעמא דפסח צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים דמותר פסח בא שלמים כהקדש אחד הוא ואין השלמים הקדש חדש דליחשוב תחלת הקדש ואין מוסיף חומש לכך זה הי' צורך להשמיענו דמוסיף א"ר הונא לטעמא [בירושלמי כתוב טעמא ונלענ"ד דצ"ל לטעמא] דר"ש [כך כתוב בירושלמי ובפני משה כ' "דר' שמואל" ופי' דהכוונה אמימרות דר' שמואל הקדומים הנ"ל ופי' בגוף המאמר פירוש מוזר אין להולמו כלל ולענ"ד אינו נוטריקון דר' שמואל רק הוא נוטריקון דר' שמעון] דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים פי' לסברת ר' שמעון דלדידי' אין הפסח עושה תמורה ושונה דאם הימר בפסח פעם אחת שוב אין יכול להמר בו פעם ב' דהכי ס"ל לר' שמעון בתמורה ט' א' במשנה דאין ממירין אלא אחד באחד ובגמ' שם א"ר יוחנן אליבא דר"ש כשם שאין ממירין ב' באחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין בקרבן אחד ע"ש ואפ"ה אם הימר בפסח עודהו פסח ואח"כ הומם ופדאו ולקח בהדמים שלמים יכול להמר בהשלמים שנית ולא חשוב מימר וחוזר ומימר בקדושה אחת דהשלמים קדושה אחרת הן ושפיר יכול להמר בם וזהו עניין המאמר א"ר הונא לטעמא דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה מ"מ הימר בו עודהו פסח מימר בו שנית עודהו שלמים והואיל דאמר ר' הונא אותו דין וסברא עצמו דאמר ר' שמואל הנ"ל דשלמים שלקחן מדמי פסח הוויין השלמים קדושה אחריתא לכן מייתי הש"ס כאן גם להך דר' הונא אחרי הך דר' שמואל [וי"ל ג"כ דתיבות "דר"ש" נוטריקון דר' שמואל ויהי' הכוונה לטעמא דר' שמואל הנ"ל דאמר דשלמים שלקחן מדמי פסח קדושה אחריתא נינהו לפי"ז דו אמר ר"ל מאן דאמר דאין הפסח עושה תמורה ושונה מ"מ למ"ד הנ"ל נמי הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים דהא הוא קדושה אחריתא ולא הוי מימר וחוזר ומימר] כך נ' כוונת הירושלמי [וראיתי דבפי' הרידב"ז ג"כ העיר בזה דהך דר"ש ר"ת דר' שמעון והכוונה לדין ממירין וחוזרין וממירין ואך שדרך בזה דרך אחר ע"ש]:

קפו) ירושלים אי נתחלקה לשבטים. ע' ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג א"ר יונה בדין הי' אפי' בתים ששם לא יטבילו שהן של כל ישראל כו':

קסז) ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ג א"ר הדא אמרה כרי שהוא טבול לראשון ולשני כו' עד אוף הכא חומר הוא במחיצות פי' הפני משה לא יכולתי להלום כלל אפי' פירוש המלות ואך כוונת הירושלמי פשוטה דדיקדק מן המשנה דתני דפירות שנגמרו מלאכתן ועברו בירושלים נקלט מע"ש שבו ומשמע דאפי' לא הופרש מע"ר שלהם עדיין נקלט דהא מצריך רק גמר מלאכה לבד ולא אמר דהופרש גם המע"ר א"כ יש לדקדק מזה כרי שהוא טבול למע"ר ולמע"ש ואכלו והתרה בו המתרה משום טבל למע"ש לבד ולא משים טבל למע"ר מ"מ לוקה דהי' ה"א בזה לומר לפי המבואר לעיל בירושלמי במס' פאה פ"א ה"ה דכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכן הוא עוד בכמה דוכתי בירושלמי כמ"ש לעיל בפירושינו לשם והיינו דכל הקודם זה לזה ביכורים לתרומה ותרומה למע"ר ומע"ר לשני לא חל חיוב המאוחר רק אחרי העשות הראשון וכל חיוב המאוחר בא רק ע"י חבירו שהופרש קודם לו עש"ה וא"כ ה"א ג"כ דכיון דמע"ר קודם למע"ש אין כלל חיוב מע"ש כ"ז שלא הופרש המע"ר דע"י הפרשת המע"ר היא שחל חיוב המע"ש ונמצא דאין הכרי טבל עדיין כלל למע"ש כ"ז שלא הופרש הראשון דהא אין כאן עדיין כלל חיוב הפרשתו ואיני טבול לו וכ"ז שלא הופרש הראשון הוא טבול רק לראשון לבד ולא לשני ונמצא שזה שהתרה בו משום טבל לשני הנה התרה בו שלא מן השם כלל שהוא מתחייב בו והי' ראוי שלא יולקה כיון דאין כאן התראה ואולם ממה שנלמד ממשנה דידן דגם קודם הפרשת המע"ר נקלט המע"ש בירושלים