גליוני הש"ס זרעים קלג

שכתבתי בזה בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך שביטול ברוב אות ט"ו על דברי רש"י עירובין ל"ו א' אהך דככר זו היום חול ולמחר קודש כו' דמהדיוט להקדש הואיל והממע"ה הוא וודאי של ההדיוט עדיין ולא חל הקדושה אמעות חולין שלו כלל מספק ולכן גם מעות הקדש אין יוצאות מספק עש"ה בארוכה וע' ירושלמי מע"ש פ"א ה"ג הרוצה לחלל מעות על הפירות בזה"ז כו' וי"ל דהיינו טעמא דב"ה דגם ב"ה ס"ל כב"ש דהוא ספק כו' רק דמספק לא נתקדשו פירות חולין שלו וממילא לא נפק המעשר מהקדישו והוא ממש כהך דעירובין וב"ש ס"ל דספק ממון להקל דהממע"ה ג"כ אינו וודאי שלו מכח זה רק דמספק א"א להוציא אבל גוף הדבר ספק וע"כ שפיר שניהם ספק [וחזקה דמעיקרא לא שייך גם בהך דירושלמי כיון דהוא ג"כ שם ספיקא דדינא ובשביל החזקה לא ישתנה הדין] ולפי"ז ספק האחרונים הנ"ל אי ספק ממון להקל הוא וודאי פטור הוא פלוגתא דב"ש וב"ה ובאתי רק להעיר:

קנד) יין בתבשיל, הוא נו"ט לפגם, ירושלמי מע"ש פ"ב ה"א:

קנה) ירושלמי מע"ש פ"ב ה"א מה צריכה לי' שביעית אעפ"י שנסרח בקדושתו הוא פי' בניחותא מה צריכה לי' למיבעי שביעית כו' אבל מעשר לא צריכא למיבעי דפשיטא דכיון שנסרח פקעה קדושתו ולכאורה גם בשביעית מה האיבעי' הא כיון דשביעית נוהג במאכל בהמה מה טעם יש דתופקע קדושתו ואולי הטעם כהך דירושלמי שביעית פ"ז ה"א מצינו דבר שבתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ולבסוף קדושת שביעית חלה עליו (כצ"ל שם וכמ"ש כבר בזה שם) והיינו דבתלוש א"א שתחול קדושת שביעית כל שאינו מגידול הקרקע וכך כאן כיון דקדושה שמגידול כו' הית' קדושה של אכילת אדם וזו כבר פקעה לכן עתה בתלוש א"א שתחול עוד קדושה וטעם הסברא להיפוך י"ל דהוא מפאת דכאן לא הוי קדושה מחדש דהא גם בתחלה הי' בו קדושת שביעית רק שהי' דיניו כפי מאכל אדם ועתה נשתנו לפי דיני מאכל בהמה אבל הקדושה הרי היא אותה בעינה קדושת שביעית וגם י"ל דקדושת מאכל אדם עצמו נשארת ואך שנתמעטת לקדושת מאכל בהמה [אולם אין זה מיעוט לבד דיש חומר בשביעית גם במאכל בהמה שאינו במאכל אדם כמבואר בשביעית פ"ח משנה א' ובירושלמי שם דמאכל בהמה אסור לשולקו ואולם י"ל דאין זה חומר דתמיד דינו אחד דאסור לשנותו מברייתו דהשינוי הוא קלקול ואך דבמאכל אדם דדרכו בבישול לא מיחשיב שינוי וקלקול דעומד ודרכו לכך ומשא"כ במאכל בהמה הבישול הוא שינוי וקלקול וא"כ עכ"פ עצם האיסור רק השינוי וקלקול וזה האיסור הא הי' גם בהיותו מאכל אדם ורק דלגבי מאכל אדם אין הבישול שינוי כו' אבל גוף האיסור הא הי' גם במאכל אדם ואין כאן התחדשות איסור וז"פ] וגם י"ל דמאכל בהמה מעודו כך קדושתו למאכל בהמה ומשא"כ זה שהי' מאכל אדם ופקע קדושת מאכל אדם מיני' לכן כיון דפקעה קדושה דבי' פקעה לגמרי ודוגמתו מצינו בכהנית שנשבית דכיון דפקעה קדושתה פקעה לגמרי ואפי' קדושת לוי' אין נשאר ומשא"כ לוי' שנשבית אין הזנות מתחיל להפקיע הקדושה ע' תוס' בכורות מ"ז א' ד"ה אלא ובגוף האיבעי' הנ"ל דר' מנא דכאן ע' ירושלמי שביעית פ"ז ה"א שם דאמר והדא קניבתא דירקא מסקין לי' לאיגרא והיא יבשה מן גרמה ע"ש ומבואר שם דאוכל אדם שנעשה אוכל בהמה דין אוכל בהמה עליו ע"ש ברידב"ז ד"ה החליף וצ"ל דסתם ירושלמי דשם פשיטא לי' מילתא אף דר' מנא דכאן איבעי' לי' וא"כ להלכה ראוי לפסוק כסתם דירושלמי דשם ובאתי רק להעיר:

הנו) טעם כעיקר, אי הולך גם עצם עמו ע' מה שהארכתי בזה בס' לקח טוב בכלל טעם כעיקר וע' ירושלמי מע"ש פ"ב ה"א מתניתא פליגא על ר' יוחנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות כו' כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטית כו' משמע דאין העצם הולך עמו דאל"כ הא הוא הותיר מדה ג"כ בהכרח ואולם י"ל דמה שנכנס מגוף הקפלוטות בדגים תו הרי נשאר ריקות הקפלוטות ונכנס בריקות ההוא כנגדו מן הדגים ואכתי אין כאן הותר מדה בדגים ואולם ל' הירושלמי לא משמע כן:

קנו) תבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, פ"ק דחולין ו' א' ע' ירושלמי מע"ש פ"ב ה"א בסופו מתני' פליגא על ר' שמעון בן לקיש תבשיל של מע"ש שתיבלו כו' עד על דעתי' דרשב"ל והוא שיהא טעם שבחו ניכר ע"ש דמבואר דמשכחת גם בתבלין שלא יהא הטעם נרגש וניכר:

קנח) אי שייך לעשות פירכא מדרבנן לדאוריתא, ע' מה שכתבתי בזה בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב אות י"ג עש"ה מה שהבאתי שם בזה מרמ"ה סנהדרין ומש"ס חולין קל"ו ב' ותוס' שם ד"ה לפני עש"ה ומצאתי חידוש בירושלמי מע"ש פ"ב ה"ב כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה ע"ש דמבואר דשייך לעשות פירכא מדרבנן לדאוריתא והוא חידוש גדול:

קנט) תרומת כרשינין ותלתן, כבר כתבתי דחיוב תרומה שלהן רק דרבנן וכן מבואר עוד בירושלמי מע"ש פ"ב ה"א ע"ש בפני משה ד"ה כאן השיבו:

קם) ירושלמי מע"ש פ"ב ה"ג מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק כו', ע' פני משה ובמחכת"ה פירושו דוחק ונ' פשוט כוונת הירושלמי דאמר תני בן עזאי אומר שתים פי' שצריך להביא בב' סלעים מעות ויאמר סלע של מע"ש בכל מקום שהיא מחוללת על מעות שיווי סלע שבמעות אלו והיינו דיחלל הסלע של מע"ש במעות מאלה שהם שיווי סלע אבל לא יברר המעות שמחלל בם רק יהיו עדיין המעות מעורבבות במעות האחרות שהם ג"כ שיווי סלע כמו שהית תחלה הסלע של מט"ש מעורבת בסלע חולין כך יהיו עדיין המעות מעורבות במעות כמותם חולין וזהו שאמר שמביא שתים היינו בב' סלעים מעות ומחלל להסלע על מעות בסלע שבאלה המעות בלי בירור רק יאמר על מעות שבאלה שיווי סלע תהי' הסלע של מע"ש מחוללת ונמצא עדיין המעות מעורבבים וע"ז אמר עולא דטעם הדבר לפי שמחויב אח"כ לחזור ולחלל המעות על הסלע היפה שבב' הסלעים דכסף על נחושת מחללין רק מדוחק ולא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף כמבואר במשנה וע"כ אם יביא רק בסלע מעות חיישי' שמא אחרי שיחלל הסלע של מע"ש על המעות לא יהא זהיר עוד לחזור ולחלל המעות על הסלע היפה דרק לחלל הסלע על המעות יזכיר וימהר לעשותו שהרי יש לו הפסד ע"י עירוב סלע של המע"ש בסלע חולין דאינו יכול להשתמש גם בשתיהם דכ"א יש ספק שמא היא הסלע של מע"ש והוא מפסיד איפוא גם סלע חולין ולכן יחלל וודאי הסלע המעורבת על מעות לשיותרו לו הסלעים אבל אחרי החילול על המעות עוד לא יהא זריז לחזור ולחלל המעות על הסלע היפה כיון שאין לו הפסד עוד ונמצא שיושהה כך או ישתאר לגמרי כך חילול הסלע כסף על מעות נחושת ובאמת הא אין ראוי זה שיהי' כסף מחולל על נחושת דהא רק מדוחק התירוהו ולא שיקיים כן אלא חוזר כו' וע"כ הצריך בן עזאי שבחללו על המעות יביא ג"כ מעות שיווי ב' הסלעים ויחלל על מעות שיווי סלע שבהן בלי בירור דעתה הרי עדיין לא הרויח כלום דעדיין הוא מעוכב גם במעות חולין שיווי סלע מלהשתמש בם כמו שהי' מעוכב בסלע חולין וע"כ וודאי יהי' נזכר לחזור מיד ולחלל המעות על הסלע היפה [היינו שיאמר מעות המעשר שבמעות האלה מחוללין על סלע זו וכמובן] כדי שיותרו לו המעות ונמצא שלא יושהה ויעמוד חילול הכסף על נחושת רק יחלל ויחזור מיד ויחלל הנחושת על הכסף וזהו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק את עצמו ופודה אותה