גליוני הש"ס זרעים קלא

מקודשת והיינו משום דמקדש סתמא משמע דבגופו מקדש כמות שהוא עכשיו ובגופו כמות שהוא עכשיו הא אין לו דבר באמת ורק זכות השחיטה הוא שיש לו ולכן צריך לפרש שתתקדשי כו' לאחר שחיטה וא"כ באיה"נ נמי צריך לפרש שתחקדשי בי לאחר הביטול אבל מקדש סתמא שפיר אינה מקודשת וא"כ בלאה"נ שפיר תני סתמא דאינה מקודשת דהכוונה בפשיטות אמקדש בסתמא ואולם לתוס' גיטין מ"ג א' ד"ה מי דמוכר עבד מוכה שחין כיון דאין לו בו רק הקנס חשוב מפרש שמכרו לקנס א"כ ה"נ כיון דאין לו בו רק הביטול הי' ראוי גם בסתמא שיוחשב כמפרש שמקדשה בהביטול ואולם זה ק' ג"כ אמה שכתבו התוס' פ' האיש מקדש לעניין האפר דאי מקדש באפר מקודשת ורק סתמא אין כוונתו להאפר וק' ג"כ דכיון דאין לו בו רק האפר גם סתמא ראוי שיוחשב כמפרש שמקדש בהאפר:

קמב) ממון שבידו לזכות בו אי חשוב שלו ויכול להקדישו כו', סברת הר"א ממיץ המובא בפי' הרא"ש נדרים ל"ד ב' אהך דהי' בידו ככר של הפקר דכיון דבידו לזכות בו הוא שלו ויכול להקדישו ע"ש וי"ל דסברא זו הוא איבעי' דירושלמי מע"ש פ"א ה"א אמר לאשה משכי לי מעשר בהמה זה שתתקדשי לי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מקודשת מכבר או לאחר שחיטה והיינו דבעי אי חשוב שהוא שלו מפאת שבידו לשחוט ויהי' שלו ויכול לקדש בו עכשיו א"ד בידו לזכות אין עושה שלו ונעשה שלו רק לאחר שחיטה ואז הוא דאפשר לקידושין לחול:

קמג) מקדש בחלקו, מה שהקשו תוס' קידושין נ"ב ב' דמדוע לא תתקדש באכילת הבשר ואטו גרע משאדבר עליך לשלטון נ' לכאורה פשוט דכיון דהוא ממון גבוה ומשנתנו לה שוב אינו יכול להוציאו ממנה בדיינין כיון דאינו שלו ואילו אכלתו אינה חייבת לשלם ע' ירושלמי מע"ש פ"א ה"א דגונב מעשר בהמה של חבירו הואיל והוא ממון גבוה מה שאכל אכל וא"צ לשלם ובעין נמי נהי דצריך להחזיר אבל אין אומר לו שיתן פי' דהוא אין לו עליו תביעה שיתן ואינו יכול להוציא ממנו בדיינין רק שיש על הגנב עצמו מצוה להשיבו לו אבל אינו יוצא בדיינין והטעם משום דהוא ממון גבוה ע"ש וע"כ שפיר אינה מקודשת כיון דכשבא לידה אין לה משלו דבר ואפי' לא תתקדש ג"כ אין לו עלי' תביעת דבר ואשה מתקדשת רק בממון דעלמא דאילו לא תתקדש חייבת להחזיר בדין ואילו אכלתו חייבת לשלם לו ולכן שפיר מתקדשת בו ומשא"כ כאן דכשבא לידה אין עלי' חיוב לו אפי' לא תתקדש תו אין לה במה להתקדש וה"ז דומה למ"ש מהרי"ט בתשובה דכשיכולה לומר למתנה קבלתי אפי' אומרת לקידושין קבלתי לא מהני דנמצאת מתקדשת בשלה ע"ש וה"נ דכוותה כיון דבידה שלא לשלם ולהחזיר לו אפי' לא תתקדש לו תו אם מתקדשת בשלה היא מתקדשת ואין כאן כסף קידושין ואף דאילו לא הי' נותן לה לא הי' לה הדבר וא"כ עכ"פ נתינתו הדבר היא ש"פ אה"נ דאם הי' אומר התקדשי לי בשכר מעשה נתינת חלקי לך דהית' מקודשת דלא גרע שכר השטת החלק לה משכר דיבור לשלטון דמתקדשת בו אבל במקדש בגוף החלק לא במעשה נתינתו לה רק בגופו א"כ גופו הא משבא לידה אין לו עלי' דבר אפי' לא תתקדש ולכן אין כאן כסף קידושין ודו"ק היטיב וכבר כתבתי מזה גם במ"א ואך לא הבאתי שם ירושלמי מע"ש הנ"ל:

קמד) משלחן גבוה קזכי, נ' לכאורה דאין הפי' דאינו של כהן ובעלים רק דהוא שלו שפיר אלא דלא חשוב ממון ע' ירושלמי מע"ש פ"א ה"א מילתי' אמרה פמש"פ אין אומר לו שיתן ע"ש ברידב"ז גי' הגר"א ז"ל וק' דמה מדמהו לפמש"פ הא פמש"פ הוא שלו אלא דלא חשוב ממון ומשא"כ מעשר בהמה הוא ממון גבוה ועל כרחך דכיון דיש לו אכילה בהמעשר בהמה רק דמשלחן גבוה קזכי ע"כ חשוב ג"כ שלו והא דמשלחן גבוה כו' מהני ג"כ רק לשלא יוחשב ממון ודמי שפיר לפמש"פ ולפמ"ש בשו"ת בן פורת ח"א סי' א' ועוד בכמה מקומות דאף דמשלחן כו' מ"מ האכילה עצמה היא שלו עש"ה וצריך ביאור דבר שהוא שלו באמת מדוע לא יוכל למכרו ולקנות בו אטו ב' שותפין באוכל לאחד יש לו זכות אכילה ולאחד שאר הנאות אטו מי שיש לו זכות האכילה אין יכול למכור ולקנות בזכות אכילתו וצ"ל דכאן דהאכילה מצות קדושה והקדושה מחייבתה לכן הנאת הדיוט שלו אף דהיא שלו מ"מ בטילה אגב הקדושה ואין בה עניין ממון והוא רק זכות מצוה לקיים מצות אכילת הקודש אבל אינו זכות ממון ושפיר דמי לפמש"פ דהוא שלו ואינו ממון וכאן ג"כ הוא שלו ואינו ממון ודו"ק היטיב ולסברת רש"י סוכה כ"ז ב' דפחש"פ לא חשוב לכם משמע לכאורה דפמש"פ גם שלו לא חשוב וא"כ דמי שפיר למעשר בהמה ואולם זה ק' לומר דפמש"פ אין בו עניין בעלים ואינו שלו כלל:

קמה) פמש"פ, דלא מיקרי לכם לרש"י סוכה כ"ו ב', ע' אות הקדום:

קמו) משלחן גבוה קזכי, ר' יהודה דס"ל דמקדש בחלקו מקודשת יש סברא בירושלמי מע"ש פ"א ה"א דרק מחיים יכול לקדש לר' יהודה בחלקו הראוי ליפול לו לאחר שחיטה ע"ש דאמר בחי ובראוי ליפול כו' אבל לאחר שחיטה גם לר"י משלחן גבוה קזכי ואינו שלו ואינו מובן דא"כ מחיים נמי איך מקדש במה שראוי ליפול לו אחר שחיטה הא אז משלחן גבוה קזכי ולא יהי' ממונה וא"כ הרי לא יבא ממון לידה וי"ל דנהי דלא יהי' ממונה מ"מ הא תיהנה בו באכילתה וע"כ כיון דעתה נותן לה ממון והרי היא נתינת ממון שיכולה ליהנות בו ואף שבשעה שתהנה לא יהי' ממון לא איכפת לן וכי היכא דכ' הרמב"ם דמקדש במלוה אינה מקודשת משום דהוא ממון שאינה יכולה ליהנות בו והיינו דאף דהוא ממון לא מהני אם אינה יכולה ליהנות כו' כך לאידך גיסא אם יכולה ליהנות אף שאינו ממון ג"כ די ורק דבשעת נתינה בעי' שיתן ממון והרי בשעת נתינה הוא ממון כיון דעתה הוא שלו עדיין ודו"ק היטיב מאוד:

קמו) חשיבות ממקום למקום אי אמרי', כבר הארכתי בבית האוצר ערך אחשבי' וע"ע ש"ס ב"ק בהך דמטבע שפסלתו מדינה אי יש לו תשובות מפאת שיוצא במדינה אחרת ועי' ירושלמי מע"ש פ"א ה"א כולה סוגי' בזה:

קמח) הולכת הנאה לים המלח. ע' ירושלמי מע"ש פ"א ה"א יוליך הניי' לים המלח ע"ש בפני משה וצ"ע דאיך הותר לו לאבד דמי מע"ש וגם ל' יוליך הניי' לא משמע כפירושו דנסתפק אם החילול מועיל ומספק צריך להחזיק הדמים וגם המעשר בקדושה וציוה להוליך הדמים לים המלח שלא יבא בהן לידי תקלה דאין זה ל' יוליך הניי' וצ"ע:

קמט) ידו, דפירושו רשותו כמבואר בהזהב וכבר הבאתי במ"א כמה דוכתי בזה וע"ע ירושלמי מע"ש פ"א ה"א מהו בידך ברשותך:

קנ) ירושלמי מע"ש פ"א ה"א בסופה ר' יונה בעי נפל כיסו לבור כו' ולכאורה נ' עניין הספק אם רק חמשים רבוא ברשותו או חשיבי כל המאה רבוא ברשותו דאף דצריך להוציא עליהם חמשים רבוא מ"מ הוצאה זו דבר מבחוץ שיהי' לו הפסד חמשים רבוא מצד אחר אבל זה הכיס של מאה רבוא הרי יעלהו כלו וה"ל כלו ברשותו ויכול לחלל עליהן מע"ש של מאה רבוא וזהו עניין הספק אם מה שצריך להוציא חמשים רבוא נחשבת הוצאה זו כאילו הית' מתוך המאה רבוא וינוכה מהן איפוא חמשים ויש לו בם רק חמשים א"ד ההוצאה על דבר הוא דבר מבחוץ ואינה נחשבת ממנו ושפיר חשיבי ברשותו כל המאה רבוא וע' כתובות ע"ט ב' הוציא הרבה ואכל קימעא כו'