גליוני הש"ס זרעים קכט

קיט) ר' יוחנן, הי' דר תחלה בצפורי ואח"כ ירד לטבריא, ירושלמי שביעית פ"ט ה"א:

קב) ירושלמי שביעית פ"ט ה"ג במתני' דריש' צריך למחוק ומתחיל הירושלמי "כתי' מן השדה כו' עד הבית" ואח"כ צ"ל מה טעמא דר' יוסי (תחת דר' שמעון) את הוא שגרמת לה שלא תאכל והפי' פשוט דת"ק דמתני' ס"ל דאין אוכלין על השמור דהא כבר כלה לחי' מן השדה דמן השמור א"א לחי' לאכול כיון שהוא נשמר וע"ז אמר מ"ט דר' יוסי דס"ל דאוכלין אף על השמור את הוא שגרמת לה שלא תאכל דהא בעצם הית' אוכלת גם מזה ורק אתה בשמירתך הוא שגרמת לה שלא תאכל ולכן לא קרינן לי' כלה לחי' כו' כיון שבעצם לא כלה דהא עדיין יש פירות בשדה לחי' רק ששומרין אותם ואין מניחין לה לאכול:

קכא) בעניין הזאות פר ושעיר דיוה"כ, מה שכתבתי בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לגור דכל הזאה הוא עניין בפ"ע עש"ה, יש עוד ראי' למ"ד בפר ואפי' בדמו של פר דיכול אחר ליכנס ואפי' באמצע ההזאות וא"כ כיון דאפשר שיהי' בב' כהנים ה"ל כל הזאה קרבן בפ"ע כמבואר בירושלמי שביעית פ"ט ה"ה דמדכ' בידן ב' גיזרי עצים ב' קרבנות הן הואיל וקריבים כ"א בכהן בפ"ע ע"ש:

קכב) הולכת הנאה לים המלח, מצינו בשביעית בירושלמי שביעית פ"ט ה"ו:

קכג) בעניין ביטול ברוב, מה שכתבתי בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב דאף דממון שאין לו תובעין בטל מ"מ אם אין רוצה בממון שאינו שלו הוי כממון שיש לו תובעין דהוא עצמו התובע ע' דוגמא בירושלמי שביעית פ"י ה"א דכיון שזה מאמינו והוא ראוי לשלם וליתן הוי כראוי לתובעו דאין לו להחזיק ממון חבירו אף אם אין חבירו תובע [ע"ש דפוס ווילנא דכ"ח ע"א וע"ב וע"ש ברידב"ז ד"ה ומפני שהוא מקיף כו']:

קכד) בעניין אי בית העומד ע"ג קרקע בלי חיבור לקרקע ביתידות וכדומה אי חייב במזוזה דהארכתי בזה בתשובה ועמ"ש על הגליון נגעים פי"ב מ"א בית הבנוי בספינה או באיסקריא ע"ג קורות אינו מטמא בנגעים עש"ה וע"ע ירושלמי שבת פי"ב ה"א אפי' נתון ע"ג ד"א הדא אמרה בניין ע"ג כלים בניין וע' ירושלמי שביעית פ"י ה"ג אלא כי אנן קיימין במונחת ע"ג קרקע כו' עש"ה:

קכה) בעניין ירושת אם, אם מי שאין לו משפחת אב האם יורשתו, כבר הבאתי תוס' ב"ב קי"ד ב' סוף העמוד ועוד כמה דוכתי וע"ע ירושלמי שביעית פ"י ה"ד מי שמת סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר:

קכו) ירושלמי מעשרות פ"ד ה"א שלקו ברשות ההקדש פדאו והכניסו כו' על דעתי' דר"ש בן לקיש נטבל זו תורה וזו אינה תורה וכי קמיבעי' אדעתי' דר' יוחנן דגם חצר אינה תורה ועניין האיבעי' דרק בנתמרח ברשות הקדש ופדאו דגם עתה חיובו רק משום שהוא ממורח ואין שם דבר אחר המחייבו וכיון שנפעל המירוח ברשות הקדש אינו מחייב ומשא"כ כאן לעניין קביעות דשליקה קובע בפ"ע וכן חצר קובע בפ"ע וא"כ מה בכך דהשליקה אינה קובעת הואיל והית' ברשות הקדש מ"מ הא נקבע ע"י החצר דעתה א"ד כיון דשליקה באמת יש בה עניין קביעות תו אין החצר שאחריו פועל כלום והשליקה הרי היתה ברשות הקדש ולכן פטור, הכניסו לחצר בית שמיר' פדיו ושלקו מהו דברי הכל נטבל וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש פי' דאם הי' להיפוך דבשעה שהי' הקדש הכניסו הגיזבר לחצר כו' ופדאו ושלקו וודאי דנטבל והטעם דאף דחצר קובע מ"מ חצר הוא מעשה רק אצל הדיוט ומשא"כ בהיותו הקדש אינו כלום דרק בהדיוט דיש ב' דברים שלו ורשותו ושייך שיהי' דבר שלו ואינו ברשותו כגון במונח ברה"ר או אצל גזלן לכן כל שהוא יותר ברשותו הנשמר הוי עניין הרשות גדול יותר ויש לו חשיבות לקבוע ולכן כ"ז שמונח בשדה דאפשר לו שיוגנב ואז יצא מרשותו לכן כשמכניסו לחצרו הנשמר והעדיף עניין רשותו חשוב לקבוע ומשא"כ בהקדש דלא שייך עניין הרשות כלל דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' ואפי' ייגנב וכל מקום שיהי' יהי' ברשות גבוה ורק אם יכלהו אדם וישרפנו אז הא לא יהי' כלל אבל כ"ז שהוא הא הוא בהכרח ג"כ ברשות גבוה לכן מה שהוכנס לחצר הנשמר לא נעשה בו בזה שום מעשה כלל דגם בהיותו בשדה כאילו הי' בחצר ולכן אינו קובע [וע' תוס' בכורות י"ג ב' ד"ה דבר תורה] וזהו וכי מה עשה מעשה ברשות הקדש ר"ל דלפי מה שהי' ברשות הקדש דיש לו הרשות בכל מקום שבעולם הא לא עשה כלום ולכן הכניסה לחצר דמעיקרא לאו כלום הית' ושפיר נטבל ע"י השליקה שאחר הפדיי', הקדישו ושלקו פדיו ושלקו מהו דברי הכל לא נטבל (כצ"ל) פי' דנהי דבשליקה ברשות הקדש ופדאו והכניסו כו' קמיבעיא לן אליבא דר' יוחנן אף דתרוייהו דרבנן מ"מ דווקא התם דהכניסה הוא עניין אחר ולכן הא הוא קובע בפ"ע ולא צריך לקביעות דשליקה שהי' אצל ההקדש דאינו מחייב ומשא"כ כאן דהוא שליקה עצמה מעיקרא ואחר הפדיי' לכן וודאי לא נטבל דאין שליקה אחר שליקה ואין כאן רק שליקה דמעיקרא והיא הא אינה מחייבת, פדיו וצימקו מהו פי' ששלקו הרבה עד שנצמק מי נימא דהעודף שבצימוק על השליקה אהני שפיר והוא בעצמו קובע ודמי לשליקה וכניסה כו' א"ד העודף לבד אין בכחו לקבוע כלל וכל השליקה תו הא אין שליקה אחר שליקה ואמר אח"ז דליכא למיבעי גם להא דרק בשליקה וכניסה דהכניסה עניין אחר לגמרי שייך שפיר לומר דהשליקה דמעיקרא לא קבעה והכניסה דעכשיו תקבע משא"כ כאן דהכל הוא בישול באור הן שליקה והן העודף דצימוק א"כ הא הכל עניין אחד וע"כ ממ"נ כאיסורו כך היתירו אי אהני אור לחייב כבר הועיל האור שברשות הקדש להפטר ואין מתחייב אחר שנפטר ואי לא אהני כו' וזהו אין תימר האור טובל האור פוטר כו', כנלענ"ד פי' הירושלמי והמפרשים לא חלו ולא ארגשו:

קכז) בברכות מ"ג א' פלוגתא אי יין מהני לי' היסבה וע' ירושלמי מעשרות פ"ד ה"א עשה היסב בשדה טובל כו' כל היסב שיש בו יין:

עוד בברכות שם כגון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כי הסבו דמי ומעין זה ג"כ בירושלמי מעשרות שם קצב להיסב ולא היסב היינו דההזדמנות לקבוע ג"כ חשוב אף שאח"כ לא היסב ולא אכל בקביעות:

קכח) תבואה ואילנות הגדילים בבית פטורים ממעשרות, ירושלמי פ"ק דערלה ופ"ה דמעשרות ה"ב:

קכט) גיזבר אם חשוב בעלים בהקדש, ירושלמי תרומות פ"א ה"א גיזבר כמאן דאינון בעלים ודלא כר' יוסי כו' וכזה בירושלמי מעשרות פ"ה ה"ג ועמ"ש בזה באתוון דאוריתא כלל ביטול בהקדש:

קל) כהיתירו כך איסורו, הארכתי כבר בקיבוץ דוגמות וע"ע ירושלמי מעשרות פ"ד ה"א אין תימר האור טובל האור פוטר כו':

קלא) מעשר דקל מתרומה, מ"מ חמור מיני' באיזה פרטיים סימנם הד"ס ט"ב ביבמות ע"ד ב' וע' ירושלמי מע"ש פ"א ה"א דהוזכר מעלת הבאת מקום דהוא ה' דהד"ים והוזכר שם עוד מעלה דתופס דמיו [משא"כ בתרומה] ע"ש:

קלב) קידושין אי חשוב דבר שבממון דקניין האשה חשוב כמו קניין ממון או היא רק קניין איסור