גליוני הש"ס זרעים קכח

בדאוריתא וע"כ נהי דחליפי פירות שביעית יש בם דין זה דאין מדליקין מ"מ חליפי החליפין הוי כשביעית מחדש דדינו דמדליקין בו שפיר ודו"ק היטיב מאוד ואולם לפי הטעם שכתבתי לעיל בהך דאין מדליקין בדמים לפי שהי' אפשר להעלות ולקנות בעדו אוכל א"כ גם בחליפי חליפין הא שייך זה ונ' דאף דצריך להעלות בדמים מ"מ א"צ להעלות תכלית העלי' רק צריך שיהי' עילוי מה כמו בש"ס מגילה פ' בני העיר מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה ע"ש וע"כ בשמן של שביעית דעומד להדלקה כשמוכרו צריך להעלותו ולקנות בעדו אוכל לאכילה ומשא"כ בהך דהחליף שמן בשמן דשניהם אסורים א"כ כיון דהראשון אסור גם בהדלקה תו כשמחליפו בשמן אחר דראוי להדלקה הרי הוא ג"כ עלי' כיון דהראשון לא הי' ראוי גם להדלקה ולכן אם מחליפו בשל חולין שפיר שמן החולין שהחליף בו מותר בהדלקה וגם הראשון ניתר בהדלקה ודו"ק היטיב וא"ל דהא הראשון הי' בו ב' קדושות קדושת שביעית וקדושת דמי שביעית וקדושת השביעית שבו הי' מותר בהדלקה רק מפאת קדושת דמי כו' הי' אסור בהדלקה וא"כ עכ"פ הרי אין כאן עלי' לקדושת השביעית ז"א דיש לדקדק מזה באמת דבהיות ב' קדושות בדבר הם מתאחדות ונעשית קדושה אחת וה"ז שהי' בו רק קדושה אחת שהית' אסורה בהדלקה והוי שפיר עילוי ודו"ק וא"ל דא"כ מדוע אמרו דמחליף שניהם בשל חולין ומדוע לא יחליפם בשל שביעית ז"א דכיון דזה החילוף האחרון מתיר ההדלקה לכן אילו יחליפו בשל שביעית ה"ל עושה סחורה בפירות שביעית וכמ"ש כזה לעניין פדיון הקדש בפירות שביעית, ולפי פירושינו זה יהי' ראי' מירושלמי הנ"ל דשוה בשוה אסור ובעי' דווקא להעלות דהוא איבעי' דלא איפשיטא במגילה שם בתורה בתורה אי שפיר דמי עש"ה והבן כ"ז מאוד כי קצרתי:

קג) ב' קדושות שבדבר אחר אי מתאחדות להעשות קדושה אחת, ע' אות הקדום:

קד) לאיבעי' דמגילה כ"ז א' אי תורה בתורה שפיר דמי, ע' ג"כ אות הנ"ל:

קה) ירושלמי שביעית פ"ז ה"א החליף יין בשמן כו' ודכוותה שמן אין מדליקין, הוא טעות וצ"ל "סכין" תחת "מדליקין":

קו) איסור סחורה במאכלות אסורות, מה שכתבתי בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לר' יעקב ז"ל מראדאמסק דאיסור סחורה במאכלות אסורות אינו איסור הנאה, ע' ירושלמי שביעית פ"ז ה"א ואחד איסור הניי' ומשמע דהוא איסור הנאה רק דלא כל הנאות אסורות רק הנאת סחורה:

קז) שכר בטילה, דלא חשוב שכר גוף הדבר בפ' שני דייני דשכר בטילה בדיין שרי ובבכורות כ"ט גבי ראיית בכור כו' אבל נותן לו שכרו כפועל בטל וכן בהשבת אבידה בב"מ ובתמורה כ"ט ב' גבי אתנן דשכר פקעתה לא חשוב אתנן ובירושלמי שביעית פ"ז ה"א אבל מחשב הוא על היין כו' ועל הא בטלה ע"ש:

קח) הבלעה שכר שבת דמותר בהבלעה ובעירובין כ"ז ב' לא צריכא שנתן דמי מים ומלח בהבלעה ובהבלעה מי שרי אין והתני' בן בג בג אומר בבקר מלמד שלוקחין בקר ע"ג עורו כו' ובסוכה ל"ט א' מבליע לו דמי אתרוג בלולב ובבכורות ל"א ב' ע"ש כולה סוגי' וע' ירושלמי שביעית פ"ז ה"א אבל מחשב הוא על היין כו' ע"ש בפני משה דמבליע:

קט) סופו להקשות, בפסחים פ"ד א' גידין שסופן להקשות אי נמנין עליהם בפסח ובברכות ל"ו א' בקורא דברכתו שהנ"ב הואיל וסופו להקשות ובירושלמי שביעית פ"ז ה"ב תמן אין סופן להקשות כו':

קי) גידולי איסור אכילה דשריין ודאיסור הנאה אסורין דגידולין חשוב רק הנאה ולא אכילה. כזה בירושלמי שביעית פ"ז ה"ב למה שהניית תרומה מותרת כו' ע"ש ברידב"ז ד"ה שרף פרי כו' דשרף הוא יוצא וכמו גידולין וכמובן:

קיא) אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות צריך להיות ג"כ המיעוט לדבר מה דאל"כ ליכתוב ריבוי, ע' ירושלמי שביעית פ"ח ה"א ע"ש ברידב"ז ד"ה א"ל והית' שבת הארץ בשם השנות אלי':

קיב) ברכת הנהנין, מה שכתבתי בקונטרס גבורות שמונים אות ס' דלעניין ברכה אף דקימחא דשערי הוי שלכ"א מ"מ מברכינן עלי' שהכל, ע"ע ירושלמי שביעית פ"ח ה"ב דפת שעיפשה ותבשיל שנתקלקל צורתו אין דרכו לאכול ואעפ"כ הא מברכינן עלי' שהכל כמבואר במשנה כיצד מברכין:

קיג) ביהכ"נ ובית המדרש, עיין ירושלמי שביעית פ"ח ה"ב ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות כו' ע"ש בפני משה דמבואר דמותר לסוך עצמו שמן בביהכ"נ וביהמ"ד [ושמן שריפה הוא דאסור משום בזיון קדשים] והיא חידוש וע' מגילה כ"ח ב' חכמים ותלמידיהן מותרין דאריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן ואולם ההיתיר שם רק לקשט עצמו אבל לא הוזכר סיכה:

קיד) ירושלמי שביעית פ"ח ה"ג אסור מימר עבוד אצבעך, אינו מובן ונ' דצ"ל "עבוד אסור מימד אצבעו" ופירושו דעבוד פי' אומן [מל' עובדא ר"ל פועל ואומן בכך] אסור למוד באצבעו דאומן מתוך גודל רגילותו ואומנותו בכך יודע המדה ע"י שתוחב האצבע לתוכו ומוציאו ורואה עד כמה מאצבעו שוקע בתוכו ויודע מדתו ולכן כיון דאין מוכרין פירות שביעית במדה אמר דאומן אסור למוד גם באצבעו והוא כמו בביצה כ"ת א' "טבח אומן אסור לשקול בשר ביד" וכך כאן אמר "עובד אסור מימד אצבעו' דאומן אסור לו למוד באצבעו והיא דומה בדומה ממש:

קטו) אי שתי' דמים הוא בכלל אכילה, דהארכתי בזה בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לוויערשוב ועוד בכ"ד, ע"ע ירושלמי שביעית פ"ח ה"ה א"ר יוסי מה פליגי לתשמשו (כצ"ל) אבל בשתי' אף ר' יוסי מודה כו' וא"כ ת"ק דאמר אין לוקחין הימנו מים ומלח היינו אפי' לשתי' וק' אמאי לא הא בשביעית כתי' רק לאכלה ושתי' בכלל אכילה וצ"ל דשתי' דמים אינו בכלל אכילה ומלח הוא ג"כ מים כמ"ש בציונים לתורה כלל מ' וגם מלח נאכל רק ע"י שניתן בתבשיל ואכילה ע"י דבר אחר לאו שמי' אכילה כמ"ש בלקח טוב בכלל טעם כעיקר] ואולם עדיין ק' דהא גם שאר הנאות שריין ומלוגמא היא שנתמעטה לפי שאינה שוה לכל נפש וא"כ שתי' דמים נהי דאינה אכילה הנאה מיהת הא הויא והרי היא שוה לכל נפש ואכתי אמאי אסור ואולם התוס' בכורות י"ב ב' ד"ה ודאי עמדו ג"כ על כמו זה עש"ה ויל"ע עוד ר"פ בכל מערבין דמים ומלח אינם נקחין בכסף מעשר לפי שאינם פרי מפרי וגידולי קרקע ותיפוק לי' דבמעשר כתי' ואכלת ושתי' דמים לאו בכלל אכילה ע' ריש יוה"כ:

קטז) ר"מ ור"ש הלכה כר"ש, כך היא שיטת הירושלמי וכבר כתבתי לעיל מזה והוזכר עוד בירושלמי שביעית פ"ח ה"ז וע' תוי"ט כלים פרק י"ז משנה ד' ד"ה ר' שמעון אומר עש"ה:

קיז) כלי העשוי משיש אם בולע, ע' ירושלמי שביעית פ"ח ה"ח לא יתננה לא ע"ג טבלא של שיש כו' ור"ש מתיר ע"ש בפני משה דשיש אינו בולע והוא חידוש שאין בזכרוני שהוזכר בפוסקים כלל ואולי אף שאינו בולע גוף הדבר מ"מ בולע טעם:

קיח) ירושלמי שביעית פ"ט ה"א ומי גדול בחכמה ובשנים פי' מי הקודם אם הגדול בחכמה או הגדול בשנים כו' ואמרה להן הכניסו לשנים פי' הכניסו לפי השנים הגדול בשנים קודם: