גליוני הש"ס זרעים קכז

צא) יבמות פ' החולץ ל"ז א' נשי דידן לשבעה ילדן א"ל נשי דידכו רובא דעלמא, דוגמתו ירושלמי שביעית פ"ה ה"א אמרו לו והרי עמך בטבריא כו' ע"ש בפני משה:

צב) ספיחי שביעית, אם הוא איסור דאוריתא ע' תוס' פ' מקום שנהגו וע' ירושלמי שביעית פ"ה ה"ב סבר ר' אימי איסור ספיחים תורה וע"ע ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב כמה דר"ע אוסר ספיחין תורה כו':

צג) איסור סיוע ידי ע"ע וחיוב הפרשה מאיסור, ע' חידוש בירושלמי שביעית פ"ה ה"ג השאיל לו סאתו ובא ומצאו מודד בה אין זקוק לו כו':

צד) מצות שאין תלויות בארץ, בירושלמי שביעית פ"ו ה"א דנוהגות גם בח"ל מבניין אב מתפילין ותלמוד תורה ע"ש וצ"ע דא"כ מנ"ל בהו חיוב לנשים הא נשים פטורות מתפילין ות"ת וי"ל דדון מינה דנוהגין בח"ל כבארץ ואוקי באתרה מה בארץ בין באנשים ובין בנשים כו' ואולם למ"ד דון מינה ומינה קשה וצ"ל דמ"ד דון מינה ומינה יסבור כמ"ד דנשים חייבות בתפילין וגם י"ל דכל הלימוד צריך רק למ"ע שהז"ג שאין תלויות בארץ דה"א דכמו דתלוין בזמן כך תלוין במקום וממ"ע שהז"ג הא באמת נשים פטורות אפי' בא"י וי"ל עוד כן דצריך הלימוד רק למצוות שאין נוהגות בנשים דה"א דכמו דנוהגות רק באישים מיוחדים מאומה היינו אנשים ה"ה דנוהג רק במקום מיוחד בא"י ויש ג"כ טעם בדבר עפ"י גמ' סנהדרין ל"ח ב' דאד"ה ראשו מא"י וגופו ועגבותיו מבבל ואיבריו משאר ארצות וכולא גופי' בתר רישא אזיל כמבואר בעירובין מ"א א' ולכן נחשב האיש כולו מא"י ומשא"כ האשה דנלקחה כולה מאחת מצלעות האיש דהצלעות מח"ל לכן מתייחסת כולה לח"ל [ועמ"ש בגליון פסחים פ' האשה פ"ז ב' אהך דשיגרן לבית אמן] וע"כ ה"א דמצות שנוהגות רק באנשים זה מורה ג"כ דמתייחסים רק לא"י דמשם מקור האיש ודו"ק:

צה) טומאת עכו"ם דגזרו שיהיו כזבים, אם צריך הערב שמש ע' תוס' זבחים צ"ט א' מה שהביאו בזה מגמ' מא וע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א וטובלין ואוכלין בתרומתנו ע"ש בפני משה משום צינורא דעכו"ם ומדלא הזכיר ואוכלין בתרומתנו לערב [כבהך דכתובות כ"ו א'] משמע לכאורה דלא בעי הע"ש:

צו) מה שכתוב בגורי האר"י ז"ל בשמו דהנזהר משיחה בטלה מ' יום זוכה לרוה"ק, ע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א משתשהא הגזיר' ארבעין יומין ע"ש דשהיית דבר מ' יום הוא קביעות ע"ש בפני משה:

צז) ירושלמי שביעית פ"ו ה"א ר' אימי בעי ולא מבעלי סיסין הן סבר ר' אימי כמי שנתכבשו, נ' דצ"ל ר' אימי בעי ולא ממעלי מסין הן סבר ר' אימי כמי שנתכבשו ר"ל דהואיל והן ממעלי מסין לא"י כמי שנתכבשו וכזה ממש בירושלמי דמאי פ"ב ה"א שר' אימי בעי ולא ממעלי מסין הן סבר ר' אימי ממעלי מסין כמי שנתכבשו" ונפל כאן טעות בהעתק לכתוב תחת "ממעלי מסין" מבעלי סיסין, כך נ' ברור ואך צריך לפרש לפי"ז הך דאמר ר' שמואל כו':

צח) במדרש ובירושלמי ברכות פ' הרואה דדהע"ה הרג היצר ולבי חלל בקרבי ואברהם השלים עמו וכרות עמו הברית ע"ש והנה שאר כל אדם לוחם עמו תמיד והם ג' דברים שמצינו בעכו"ם הנכבשין ע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א שלש פרסטיניות שלח יהושיע כו' מי שהוא רוצה להפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה כו', כי להפנות הוא כמו הרגו היינו שסילקו ופינהו מלבו והיא כמו הגרגשי שפינה כי' ולהשלים כמו אברהם שהשלים עמו ולעשות מלחמה זהו בכל אדם:

צט) ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם וכששאלו אותו השיב על עניין אחר לא שהפליגן בדברים אלא שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו ע' סוכה כ"ז ב', הי' דוגמתו באמוראים ר' חנינא ע' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א אלא בגין דלית ר' חנינא אמר מלה דלא שמע מן יומוי ובגין דלא מפקתי' ריקן שאל לי' הדא ומגיב לי' הדא וע' ברכות כ"ז ב' והאומר דבר שלא שמע מפי רבו כו' והוא ג"כ שם מימרא דר' אליעזר:

ק) בענין איסור מלאכה דיוה"כ, מה שכתבתי בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לאמסטוב דיוה"כ מותר בעצם מלאכות אוכל נפש ורק שאין אוכל נפש כיון שהאכילה אסורה והקשיתי ע"ז דא"כ חולה מסוכן שמותר באכילה יהי' מותר לעשות מלאכה עבור אכילתו וכן קטנים שאין מתענין יהי' מותר לעשות מלאכה עבור אכילתן וכן עבריין שאינו מתענה ועשה מלאכה עבור האכילה יופטר על המלאכה ואולם באמת נ' דלק"מ דעבריין כו' כיון דהאכילה אסורה לא מיקרי אכילה ונמצא דאין אוכל נפש רק במסוכנין וקטנים וזה לא הוי שוה לכל נפש ע' ירושלמי שביעית פ"ז ה"א יצאה מלוגמא שאינה אלא לחולין יצאה אלינתין שאינה אלא לתפילין פי' לטפילים היינו קטנים ע"ש בפני משה דלחולים ולקטנים לא חשיב שוה לכל נפש וע"ש בירושלמי להלן לכם השוה לכולכם [וכן הוא בבבלי סוכה מ' א' וב' רק דלא הוזכר אלונתית לטפילין רק מלוגמא לחולים ע"ש] וא"כ גם ביוה"כ דכוותה דבמלאכת א"נ הא בעי' שוה לכל נפש כמבואר פ"ק דכתובות וזה נכון מאוד ובעבריין ג"כ י"ל דלא מיחשיב שוה לכל נפש כיון דאסור לאכול וזה שעובר כו' לא מיקרי עבור זה שוה לכל נפש אפי' יהי' כמה עבריינים במקום מ"מ כיון שדין התורה אוסר האכילה לא חשוב שוה לכל נפש ואולם בתוס' כתובות ז' א' ד"ה מתוך משמע דאכילת איסור חשוב שוה לכל נפש ואמרי' בי' מתוך כיון שעובר ואוכל וכן בתוס' פסחים מ"ז ב' ד"ה ולוקה ובאתי רק להעיר:

קא) ריח, אי חשיב כאכילה, ע' ירושלמי שביעית פ"ז ה"א דבשמים אין עליהם קדושת שביעית עש"ה:

קב) שביעית פ"ו ה"א במשנה אמרו לו להן אין ביעור ק"ו לדמיהן פי' דר"מ ס"ל דכל דמים הא מתקיימין דהמטבע הא מתקיימת ואעפ"כ יש להם ביעור וא"כ מה חילוק בין דמים של אלו לשאר דמים דרק גוף הפרי כיון דמתקיים בארץ ולא כלה לחי' כו' אין לו ביעור ומשא"כ דמים הא תמיד מתקיימים ויש להם ביעור וא"כ גם באלו כו' וחכמים ס"ל דסוף סוף א"א לטפל שיהי' חמור מעיקר וכיון דבאין מדבר שאין לו ביעור א"א שהדמים יהי' להם ביעור וע"ז השיב ר"מ בירושלמי שם מחמיר אני בדמין מן העיקר שהשמן של שביעית כו' פי' דשמן של שביעית הרי כך עניין השמן להדלקה ומשא"כ כשמוכרו ליקח בעדו דבר הא הי' יכול ליקח בעדו דבר לאכילה ולכן אפי' לקח שמן אסור להדליקו דמה שבא ממכיר' ראוי להיות לאכילה דעדיפה מהדלקה כיון דאפשר לו בכך [והפני משה כ' דאין מדליקין לפי שאין מדליקין והוא פלאי] וא"כ ה"ז ג"כ טפל חמור מעיקר בדמים דצריך להעלות הדמים ממה שהי' גוף הפרי:

שם בירושלמי מחליף שניהם של חולין וע"ש ברידב"ז בשם השנות אלי' ודבריו צ"ע דמה יועיל בזה הלא הי' אסור להדליק בהחולין עדיין דנעשים הם דמי שביעית ומה תקנה תיקנו לו בזה דיוכל להדליק השמן של שביעית ויפסיד תחתיו השמן של חולין שלא יוכל להדליקו וי"ל טעם הירושלמי דהחולין דהם חליפין השניים חשובים כפירות שביעית מעצמו דכח כחו לאו ככחן דמי וחליפי חליפין לא מיקרי הווים ממנו וכמ"ש במ"א בארוכה וע' בבית שמואל אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן חשוב אין לו עיקר