גליוני הש"ס זרעים קכו

איסורא, ע ירושלמי דמאי פ"ד ה"ה ועד אחד נאמן כו':

עז) שיעור כזית, אי מצינו גם שלא במידי דאכילה, קיבצתי כבר וע' חולין י"ח א' כמה פגימת המזבח כו' ראב"י אומר כזית וע' ירושלמי דמאי פ"ה ה"ד דעד כזיתים נבללים ע"ש:

עח) ירושלמי דמאי פ"ה ה"ח ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות כו' צ"ל ב' הן כו' עד כותין ואח"ז צ"ל "א"ר זעירא זאת אומרת שהוא ניטל דמין מן השבט אם אמר את שאינו נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם והכוונה דאלו הב' מעשרין שלא ברשות היינו מי שנתערב לו טבל מועט בחולין רוב דמדרבנן לא בטל דה"ל דשיל"מ וצריך לעשר עליו מ"מ רשאי גם אחר לעשר עליו משלו שלא ברשות בעל הטבל ואין כאן קפידא משום דמצוה בו יותר מבשלוחו והמצוה על הבעלים וניחא לי' לעשות המצוה בעצמו דז"א דכאן הא מדינא א"צ לעשר ורק מטעמא דעד שתאכלנו באיסור כו' אמרו חכמים להפריש כדי לאוכלו שלא ע"י ביטול א"כ הוא רק הסרת איסור לבד ואין בו עוד מצוה עצמותית וה"ל רק כמו ניקור גיד וחלב דלא שייך בי' מצוה בו יותר מבשלוחו דו"ק מאוד כי עמוק הוא וכן ג"כ בלוקח מפסקי' של כותים דאינם חשודים על המעשר והמעשר רק לחומרא בעלמא לכן אין בו עוד מצוה עצמותית כו' כנ"ל ואמר ע"ז דזאת אומרת באלו ב' דברים שבנותנו התרומה ומעשר לכהן ולוי א"צ לתת בחנם רק נוטל דמים כו' דאי אין נוטל דמים כו' א"כ זה שבא ועישר מפירותיו על של זה וודאי דניחא לי' דהא הרויחי דמים דהי' צריך לעשר משל עצמו ולתת לשבט בחנם וא"כ הא ה"ל ברשות ועל כרחך דנוטל דמים ואפי' הי' הבעה"ב מפריש משל עצמו ג"כ לא הי' מפסיד ממון כיון דנוטל דמים מן השבט וא"צ לתת בחנם וע"כ כיון דאין בו הפסד ממון תו ה"א דקפיד להפריש ולקיים המצוה בעצמו קמ"ל דאין כאן קפידא בזה כיון דאינו מצוה עצמותית רק תיקון איסור כנ"ל:

עט) ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן כו', ע' פני משה ואין פירושו נוח כלל דמה בכך שהי' נותן החצי מ"מ עתה הא נותן כולו ע"י הדמים שמקבל עבור זה ונ' כוונת הירושלמי פשוט שזה יש לו ב' מכירי כהונה ושניהם מיודעיו ולא הי' נותן הבכור לכהן אחר רק למיודעים אלו ואך עבור ששניהם מיודעים בשוה לכן ביניהם עצמם אין קדימה לאחד על הב' ולכן חולקו ונותן לזה מחצה ולזה מחצה אבל אילו לדמיון יסתלק אחד מאילו הב' ולא ירצה לקבל או איזה עניין אחר שיהי' כל שלא ירצה הב' לקבל שוב ממילא יתנהו רק לזה לבד דרק אלו הב' הם מכירי כהונה שלו ולא יתן לכהן אחר ואם האחד מאילו הב' מסתלק ממילא נותן רק להשני וע"כ אמר דהכא במאי עסקי' בכה"ג ברוצה ליתנו רק לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן דאלו הב' הם מכיריו והוא נותן לו הסלע לא עבור הנתינה לבן בתו כלל רק עבור שלא יתן להאחר וכיון שלא יתן להאחר הרי ממילא מעצמו יתנו כלו לבן בתו ושלא לתת להאחר עבור זה רשאי שפיר לתת לו מעות שהרי אין נותן לו מעות עבור מתנת כהונה כלל רק שלא יתן לאחר ולבן בתו הרי שוב מצד עצמו יתנהו ועל שלילת הנתינה לאחר שפיר רשאי לתת מעות דו"ק מאוד כי עמוק הוא:

פ) פסחים פ' מקום שנהגו נ"ב א' אטו אגבא דחמרא קלטינהו, ע' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ג ירדו לכאן נתחייבו עלו כבר נפטרו ע"ש ברידב"ז בשם מהרא"פ:

פא) איתחזקי לעניין תולעים דבעי' ג' ע' דוגמא ירושלמי מעשרות פ"א ה"ג כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן כו' שהוא תורם את כל הקופה ע"ש:

פב) בעניין פלוגתא במתני' סתמא ור' יהודה ובבריתא הסתמא הוא ר"מ, כמאן הלכה, כבר הבאתי רי"ף פ' כל הכלים דיש שם ב' דיעות בזה ורי"ף שלהי אלו עוברין גבי שיאור וע"ע ירושלמי מעשרות פ"א בסופו דר' מאיר היא כו' עש"ה:

פג) אוכל בשוק, עמ"ש בגליון ספ"ק דקידושין וע' ירושלמי מעשרות פ"ב ה"א הוזכר רק דאדם גדול אין דרכו לאכול בשוק:

פד) זכות כהונה, מה שכתבתי בשו"ת בן פורת ח"א סי' י"א דזכות כהונה דהוא דבר התלוי בגוף האדם לא שייך בי' מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, ע' ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב שאין כהן עושה כהן:

פה) שותפות אי יש לכל אחד חצי מכל או יש לכל אחד בכל חטה וחטה, מחלוקת רש"י ותוס' גיטין סוף השולח וכבר ציינתי הרבה בזה וע"ע בזה ירושלמי דמאי פ"ו ה"ו וע"ע ירושלמי שביעית פ"י ה"ג תמן כל קלח וקלח של שותפות היא כו':

פו) חולין פ' בהמה המקשה ע' א' מאי לאו מחתך ומניח לא מחתך ומשליך כו' ע"ש דמשמע דאפי' למפרע קדוש מ"מ ה"מ אם ישנו גם עתה בעולם ומשא"כ אם כבר אכלוהו כלבים א"א שיתקדש למפרע ויל"ע בזה מירושלמי דמאי פ"ז ה"ג ותרומות פ"ד ה"ב דבמפריש תרומה על פירות טבל שתחול התרומה לכשיאכל הטבל למפרע אזי אפי' בנשרפה התרומה לכשיאכלו הפירות של טבל קדשה התרומה למפרע וזה דלא כבבלי הנ"ל:

פז) ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד לכן צריכה אפי' אמר לו על מנת פי' דהירושלמי ס"ל דפועל משל בעה"ב הוא אוכל ואילו ע"י התנאי הוא קונאו ונעשה שלו וא"כ ה"א דיהי' כמקח לכן קמ"ל דכיון דגם לולי התנאי הי' אוכלו אלא שהי' אוכל את של בעה"ב וסוף סוף הא אין מרויח כלום גוף דבר כיון דבלא"ה הי' אוכל ולכן לא חשוב מקח לקבוע למעשר:

פח) פועל דאוכל, הוא גזל באמת וגזל זה התירו תורה, כך משמע בש"ס סנהדרין נ"ז א' וכתבתי מזה באתוון דאוריתא בכלל ביטול בהקדש וכן מוכח ג"כ בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד דאמר דגדולה מלאכה דגז"ד דדור המבול נחתם על הגזל ואילו פועל עושה במלאכתו ופטור על הגזל ומשמע דהוא גזל אלא דפטרתו והתירתו תורה וכן עוד שם בהלכה הנ"ל לא צריכה האוכל מה"ת יהא חייב א"ר יונה התורה פטרה אותו ע' פני משה ואין פירושו נ' דהא המקשן ע"כ לא ידע מקרא דפוטרו בהדי' ממעשר כנדרש בבריתא המובא לקמן שם וא"כ מה זה השיב ר' יונה התורה פטרה והיכן פטרה והי' לו להזכיר הבריתא או הדרש שבבריתא ונ' דהירושלמי דייק דהמשנה באמת חולקת אבריתא בזה דפטור פועל ממעשר מה"ת דתנא דמתני' משמע דסברא אמר דכיון דאוכל מה"ת יש לו ליפטר כיון דהתנא לא הזכיר לימוד בזה ומשמע דסברא הוא וע"ז פריך הירושלמי דמה זו סברא הא מקח קובע ומה חילוק בין קונה בעצמו לאם התורה הקנה לו וע"ז השיב ר' יונה דהתורה לא הקנה לו כלל באמת רק של בעה"ב הוא אוכל והוא גזל והתורה פטרה אותו על גזל זה וא"כ הא אין כאן מקח כלל ושפיר פטור ממעשר וזהו שא"ר יונה התורה פטרה אותו פי' שפטרה אותו על גזל זה אבל הוא גזל באמת ולכן פטור ממעשר ול' ר' יונה התורה פטרה אותו בל' הבריתא הקדומה ופועל עושה במלאכתו ופטור על הגזל:

פט) ר' יהודה, דהי' דירתו ביהודה כדמוכח בפסחים פ' מקום שנהגו נ"ה א' ועוד בכ"ד ועמש"ש בפסחים בגליון וע' ירושלמי שביעית פ"ה ה"א והרי עמך בטבריא ע"ש ברידב"ז בשם השנות אלי' דהי' דירתו בטבריא ולפי הפי' הנ"ל הי' ר' מאיר דירתו בציפורי ע"ש דאמר והרי עמכם בציפורין וסתם בר פלוגתא דר' יהודה הוא ר"מ:

צ) ר' מאיר, הי' דירתו בציפורי, ע' אות הקדום: