גליוני הש"ס זרעים קכד

וחלה שייכא גם בפירות שלא הביאו שליש לכן שפיר משלם מהן ושפיר יכולה הקדושת תרומה לחול כיון דבאה מכח חלה ולתשלום קדושת חלה דשייכא גם בפירות שלא הביאו שליש ואף דבתרומה עצמה לא שייכא ואין לה חלות על פירות שלא הביאו שליש וזהו ג"כ האיבעי' בביכורים אם משלם במחובר מי אמרי' כיון דהתשלומין תרומה ותרומה אין לה חלות במחובר א"א לשלם במחובר א"ד כיון דבאה לתשלום ביכורים וביכורים נקנין במחובר לקרקע פי' דחלים במחובר לקרקע לכן גם תשלומי הביכורים אף דנעשים תרומה מ"מ יש לה חלות במחובר ואולם י"ל ג"כ דהא גופה הוא הספק דירושלמי אם התשלומים בחלה נעשים חלה ובביכורים ביכורים או נעשים תמיד רק תרומה ואולם הראשון נ' יותר עיקר:

מא) מלקות, אי קרוי עונש. עמ"ש בבית האוצר ערך אעמה"ד וע"ע ירושלמי תרומות פ"ז ה"א לא לעינשין ולא למכות:

מב) מלקות הוא לכפרת החטא ובמקום שלא יוכל לכפר אין לו ללקות, כתבתי כן בחידושי בכ"ד וע' ירושלמי תרומות פ"ז ה"א את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו כו' וא"כ כל שהמלקות לא יכפר ולא יוציאו מידי רשעו אין לו ללקות:

מג) תשלומי תרומה קרן וחומש, אם הוא חיוב גרידא או נחשב כמו קרבן ע' שבת בכלל גדול ס"ט ב' פלוגתא דאביי ורבא אי החומש במקום קרבן קאי וע"ע ירושלמי תרומות פ"ז ה"א מיסבר סבר רשב"ל שהחומש קרבן ופשיט שם שאין הקרן קרבן ואף דגם הקרן אינו תשלום גרידא רק צריך לחול קדושת תרומה והוא מתנת כהונה [כמ"ש בשו"ת בן פורת ח"א סי' י"א] וע"ש בירושלמי עוד סברא דהקרן קנס ובחומש פשוט שם דאינו קנס עש"ה:

מד) בכתובות פ' נערה ובכהנת אהדרינך למדינתך כו' ע"ש נ"ב א' פלוגתא בגמ' דבאלמנה לכ"ג דאין אני קורא בה ואותבינך לאינתו אף דבלא"ה אין אני קורא בה מפאת השבי' מ"מ כל שאיסור שבוי' גרם לה חייב לפדותה כל שאיסור דבר אחר גרם לה אינו חייב עש"ה, ע' דוגמא בירושלמי תרומות פ"ז ה"ב דר"מ ס"ל דבנישאת לאחד מן הפסולין אינה בשריפה הואיל ואינה ראוי' לחזור לבית אבי' אף דבלא"ה אינה ראוי' לחזור מחמת הזנות מ"מ כל שאיסור דבר אחר גרם היינו הנישואין שפיר גרע ואף דבלא"ה אינה ראוי' עש"ה דהוא דומה בדומה:

מה) ירושלמי תרומות פ"ז ה"ב מעתה אפי' חללה מבנה, צ"ל חללה מכנה פי' חללה גמורה מבסיסה ומלידה נמי נירבי מובת איש כהן מ"מ וכזה ביבמות ע"ז ב' גיורת מכנה פי' מבסיסה ע"ש:

מו) בעניין ספק תרומה אי יש חיוב תשלומי קרן וחומש, כבר ציינתי לעיל בזה וע"ע תרומות פ"ז ה"ג וע' ירושלמי תרומות שם ה"א דקרן דתשלומי תרומה קנס א"כ לרשב"א ב"ק דספק קנס להחמיר א"כ גם בקרן דתשלומי תרומה ראוי להיות כן:

מו) בעניין ביטול ברוב. מה שכתבתי בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב אות י"ד דהיתיר אינו דין התורה [רק הוא מותר מאיליו אחרי שלא אסרתו תורה ורק איסור הוא דין התורה וע"כ לא שייך ביטול היתיר באיסור דביטול ברוב הוא רק בעניין דין התורה ע"ש בארוכה] ע' מזה ג"כ בירושלמי תרומות פ"ח ה"א מה בין סבור שהוא חולין כו' מהוריית ב"ד והיינו דחולין אין היתירם היתיר התורה רק דמאיליו מותר שלא אסרתו תורה ולכן אינו הוראת ב"ד ומשא"כ כהן דאוכל תרומה הוא דין התורה ולכן הוא הוראת ב"ד וה"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד ע"ש ברידב"ז:

מז) רפ"ק דמנחות ה' ב' שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה כו' לאפוקי כהן בע"מ, הא דלא אמר לאפוקי כהן פסול דמשמע בין חלל בין בע"מ ומדוע פרט פסול מום דייקא נ' דחללות משכחת שנודע חללותו אחר קבלה דהדין דמותר גם לזרוק ע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"א מקבל ואח"כ זורק קומץ ואח"כ מקטיר כו' עש"ה ואף דעתה כבר נודע פסולו ופסול לכל שאר קרבנות ומ"מ כיון דלקרבן זה ראוי ואין עבודתו פסולה. מהני ג"כ מחשבתו לפגל וע"כ הוצרך למינקט בע"מ דבבע"מ לא משכחת זה דבנודע שהוא בע"מ הא גם מה שעבד למפרע פסול וע"כ שפיר הוכרח למינקט בעל מום ולא הי' יכול לומר פסול סתם דפסול סתם הא גם חללות בכלל ובחלל הא משכחת דאינו ראוי לעבודה ואעפ"כ מהני מחשבתו וכגון שנודע החללות אחר הקבלה דאין ראוי עוד לשום עבודה ואעפ"כ מהני מחשבתו בעבודת קרבן זה לפגל בהולכה וזריקה ודו"ק היטיב ולפי"ז יהי' ראי' מזה נגד פירש"י במנחות שם אהך דובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דהיא שעורים דאף דכך מצותה מ"מ כיון שאין שעורים ראוי לשאר קרבנות הוי דבר שאין ראוי לעבודה ולא מהני בי' מחשבה ולהנ"ל הרי גם בכהן חלל שנודע כה"ג דג"כ לשאר קרבנות אין ראוי עוד רק באותו קרבן רשאי לגמרו ואעפ"כ חשוב ראוי ומהני מחשבתו ודו"ק היטיב:

מח) ירושלמי תרומות פ"ח ה"א בסופו ולא סוף דבר פשפש אלא כל דבר (פי' כל איסור אם ירגישו בפיו צריך לפלוט) והא דנקט פשפש לפי שנפשו של אדם חתה ממנו מחמת שיש לו ריח רע והדרך להרגישו בריחו [וכמו שאמרו בש"ס נדה דברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו] ולכן נקט פשפש שדיבר בהווה שדרך פשפש להרגישו בפיו שהנפש חתה ממנו ומרגיש בו ומשא"כ שאר איסור אם כבר הוא בפיו אין הדרך להרגיש שהוא איסור אבל באמת בכל דבר איסור הדין כן וז"פ בכוונת הירושלמי והפני משה הבין דהאי אלא כל דבר שנפשו כו' הוא המשך אחד וז"א דהוא מאמר מופסק ולא סוף דבר פשפש אלא כל דבר ומה טעם נקט פשפש לפי שנפשו כו' חתה ממנו ומרגישו ודיבר בהווה וז"פ:

מט) צדקה, דנקראת מצוה סתם במ"ר ובסוף שבת קנ"ו א' צדקן במצוות ע"ש וע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג הוות רחמנא מצוותא סגיא ומייתי עלה מצות צדקה ע"ש:

נ) שומר מצוה לא ידע דבר רע אי אמרי' לעניין גילוי ע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג הבי' לי' ומרי דצומא ליקום כו' ע"ש:

נא) כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כו', ע' ירושלמי הנ"ל משמע דמצוה לשתות יין וגם משמע דעניין המצוה כדי שיהי' לו כח לצום ביוה"כ מדאמר ומרי דצומא ליקום משמע דמצות אכילת ושתיית עיוה"כ להכשר הצום:

נב) ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג צריכין למיחש למה דברייתא חוששין אסור פי' דצריך לחוש למה שבני אדם חוששין בו איסור ונמנעין ממנו וקמפרש והולך דלא למיתן בר נש פריטין כו' ודלא כפני משה דפי' תיבת אסור לאחריו דא"כ הל"ל אסור למיתן כו' וז"פ:

נג) פסול היסח הדעת, תרומה תלוי' ומשמרה שלא תגע בטהרות ותטמאם מספק יל"ע אי מיחשיב שימור זה לשלא תופסל תלוי' זאת בהיסח הדעת כיון דלא שימרה שלא יגע בה דבר טמא רק שלא תגע כו' רק די"ל דממילא כיון שמשמרה שלא תגע אילו הי' נוגע בה ג"כ הי' יודע כיון שיושב ומשמרה ולא הסיח דעתו ממנה ואולם בש"ס משמע ככולה סוגיין דהיסח הדעת דבעי' שימור לאותו דבר עצמו ואם משמרה מפני דבר אחר לא הוי שימור כגון שמרתו מדבר המטמאה ולא שמניחו