גליוני הש"ס זרעים קכג

טייבה ומכרה אסור לזורעה פי' הלוקח, עבר וזרעה (הלוקח) מותר שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו פי' שלא גזרו רק על דבר שהמטייב הראשון יכול לעמוד ולהשען בו פי' ליהנות ממנו ולהיות לו בו תועלת [ע' ב"ב קמ"ט א' גבי מתנת שכ"מ יעמוד בהן מהו ישען בהו מהו עש"ה] וע"כ אילו נאמר דהלוקח מותר לזורעה יהי' להמטייב תועלת דימכרה ויקח בעדה יותר עבור שהיא נטובה ונמצא שתהי' מעשה איסור שלו עמדה לו להועיל ובידים יטייב כדי למכור ומשא"כ אם הלוקח אסור לזורעה לכתחלה אף דעבר וזרע מותר כיון דלכתחלה אסור לזורעה לא יטייב עבור המכיר' דלא יתן לו אדם בעדה דבר דסתם אינשי בחזקת כשרות עומדין ולא יתן לו בעדו דבר כיון דאסור לזורעו לכתחלה ונמצא שלא הועילה לו מעשהו כלום ולכן אין לגזור על הדיעבד בלוקח וע' כזה גיטין י"ז ב' אהנו דלכתחלה לא תינשא ופירש"י דכיון דלכתחלה לא תינשא לא חתמי לי' סהדי ולא כתבי לי' ספרי ע"ש וכך כאן כיון דלכתחלה אסור לזורעה לא יקנהו הלוקח לזריעה ולא יתן בעדו דבר ולא הועלה לו מעשהו כלום ולכן גם אירע שהלוקח עבר וזרעה שפיר שרי דהדיעבד אין עומד ומועיל לו כלום ואין לו בו תועלת וזה כוונת הל' שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו ודו"ק:

לב) בעניין מכות מרדות, מה שדנתי בציונים לתורה מניין מקור לרמב"ם דסתם דרבנן לוקין עליו מכת מרדות, ע' ירושלמי שביעית פ"ד ה"ב ולא שמיע ר' ירמי' שהוא לוקה ע"ש בפני משה:

לג) חשיבות במקום אחר אי מהני למקום זה, כבר הבאתי מפ"ק דקידושין שמא ש"פ במדי ומשבת קכ"ד ב' דחרס קטנה חזיא בר"ה הואיל וראוי' בחצר לכיסוי כלים ע' בית האוצר ערך אחשבי' וע"ע ירושלמי שביעית פ"ד ה"ו איבעי' אי מותר לעשות מלוגמא מפגין הואיל ואין להם חשיבות אוכל רק בשדה דאוכל בהן פתו בשדה ע"ש:

לד) שם, יש לדרוש בטעם מלת שם' מה שהונחה על שם של כל דבר לפמ"ש כבר כ"פ מרמב"ם במורה וגם חכמי האמת כתבו כן כי השם הוא אל העצם של כל דבר לא על מה שאינו עצם והוא רק כתוספת על העצם ולכן הגוף נקרא רק בשר אדם על בשר אדם לא יסך ושם אדם על העצם דהוא הנפש והנה בירושלמי שביעית פ"ד ה"ח דרש בקרא דכי ישל זיתך דישאר רק אחד מן ש"מ מניין יש"ל ע"ש ומשמע דאחד מן ש"מ הוא עצמיות בדבר ולכן הוא ישאר דאין התוכחה שולטת חלילה בעצם רק בהתוספת וריבוי שהתוספת והריבוי מסתלק אבל לא בעצם [וכנודע בספרי חכמי האמת בסוד נקודת הנו"ק דהסילוק חלילה רק בט' ספירות הבאים לה בתוספת] וע"כ מדחזינן דחלק אחד מן ש"מ נשאר יש להבין מזה דחלק אחד מש"מ הוא עצמיות והשאר הוא ריבוי ותוספת בעצם ולכן זהו תיבת "שם" דהוא אל העצם דהענם הוא אחד מן ש"מ שבדבר ודו"ק היטיב מאוד:

לה) איש, דממעט קטן, צע"ק בירושלמי שביעית פ"ד ה"ח בסופו משיולדו ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וק' דאדרבה איש הא ממעט קטן וצ"ל הכוונה דאיש ואיש הוא ריבוי כמו איש איש לרבות העכו"ם שנודרים נדו"נ כישראל דהיינו דהוא מיעוט אחר מיעוט ובא לרבות וכך כאן איש ואיש הוא ריבוי ומרבה גם קטן ועל איזה זמן הקטנות מרבה בא תיבת יולד ומפרש דמרבה משנולד ובלא"ה צ"ל כן דהא איש ממעט אשה בכל מקום והרי יש תחיית המתים גם לאשה ומדוע כתי' איש וע"כ דאיש ואיש הוא ריבוי ומרבה נשים וגם קטנים ובאתי רק להעיר:

לו) ב"ש וב"ה, לא מצינו שהודו ב"ש לב"ה רק בדבר אחד, ירושלמי תרומות פ"ה ה"ב ע"ש:

לז) ר"א שמותי מתלמידי ב"ש, ירושלמי שם:

לח) אכילת חטים אי חשיב שלכ"א ע' ירושלמי תרומות פ"ו ה"א הכוסס חטה של תרומה לוקה תני הכוסס את החטה כו' משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כו' וע' ירושלמי שביעית פ"ח ה"ב וכן הוא שביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חטין חיות אין שומעין לו וע' ברכות מ"ד א' למעוטי הכוסס את החטה עש"ה וע' עירובין כ"ט א' דחטין ושעורין לאו בני אכילה נינהו:

לט) מתנות כהונה, אם יוצאין ע"י נתינה לשלוחו של כהן, ע' ירושלמי תרומות פ"ו ה"א במזכה ע"י אחר פי' דמזכה לע"ה ע"י חבר ומבואר דחשוב נתינה כשנותנין לשליח ומקדשת נתינה כזאת וע"ע ירושלמי תרומות פי"א ה"ה כן היא מתניתא וע"ג החולים ברשות כהן הא מתניתא קדמייתא (פי' בבתי כנסיות ובתי מדרשות ובמבואות האפלים) אפי' שלא ברשות כהן ר' ירמי' בעא כו' עד כדין בתרומה שנפלה לו כו' [פי' דשאל דלמאי דאמרי' דבבתי כנסיות כו' מדליקין אפי' שלא ברשות כהן דאיסור הנאה של כילוי דתרומה לזר רק דרבנן ומשום צורך רבים התירו ע' בר"ש מ"מ הרי מצות נתינת תרומה טמאה עכ"פ מה"ת וא"כ בתרומת גרנו הא לא קיים מצות הנתינה וע"כ שאל אי איירי מתני' אפי' בתרומת גרנו ובשלמא ברשות כהן לא קשיא דכיון דהכהן שם ונהנה בראיי' הרי כאן נתינה כיון דנותנין לו הנאת השמן דא"צ לתת לו גוף הדבר רק הנאתו ותרומה טהורה נמי דמצותה באכילה אילו היו אפשר לתת לו האכילה היו יוצאין מצות הנתינה אלא דזה א"א ומשא"כ שמן שריפה דמצותו להדלקה היינו להנאת הראיי' א"כ כיון שהכהן שם ורואה הוי' נתינה שנתנו לו הנאתה וא"צ לתת גוף השמן לידו ומשא"כ בהנך קדמייתא דאפי' שלא ברשות כהן הא ליכא קיום מצות נתינה ולכן שאל ואפי' בתרומת גורנו ואם נאמר דשאלת ר' ירמי' הוא גם אהך דע"ג החולים צ"ל דנתינת ההנאה אינה נתינה אם אינו נותן גוף הדבר ואולם בלא"ה ליכא קושי' אהך דע"ג החולים כיון דברשות כהן איירי וא"כ כיון שכהן שם יש לנו לומר דאיירי באמת בנותנו לידו קודם ההדלקה ואח"כ מדליק והתנא אשמעי' רק דמותר להדליק אף שגם הישראל נהנה בראייתו] וע"ז השיב לו מאן יימר לך בתרומת גורנו ר"ל דבתרומת גורנו אין מדליקין כו' וע"ז אמר שמ"ד בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן אתי אתיי' פי' אתי שפיר למ"ד בתרומת גורנו בלא כן אינו צריך זכי' " כך צ"ל] פי' הא צריך לזכות לכהן ולקיים מצות נתינה ומשני במזכה לו ע"י אחר כלומר שאומר לישראל אחר שיזכה בשמן שריפה זה עבור פלוני כהן והוי קיום מצות נתינה בזה ועוד שם אח"ז ישראל וכהן שהיו שותפין כו' דהישראל מדליק שמן שריפה לעשות צרכיו של כהן ופריך ג"כ אעפ"כ א"צ זכי' פי' דאף דכיון דהוא לצורך כהן ליכא איסור בהנאה של כילוי אעפ"כ אטו א"צ זכי' וקיום מצות נתינה והא אין הכהן שם ולא ניתן לכהן ומשני ג"כ במזכה ע"י אחר ומבואר דיוצאין מצות נתינת תרומה בנתינה לשליח דהא אפי' בנתינה למי שזוכה בשבילו מטעם זכי' דעוד זוטר משליחות די:

מ) תשלומי תרומה, נ' מירושלמי תרומות פ"ו ה"ג דאפי' אוכל חלה או ביכורים מ"מ התשלומין נעשים תרומה דגם חלה וביכורים חשיבי תרומה ואף שמחולקין בקצת דינים מתרומה מ"מ קדושתם קדושת תרומה דמה"ט מצטרפין זע"ז כמבואר במעילה ט"ו ב' משום דכלהו איקרי תרומה ע"ש וע"כ תשלומין דידהו הם ג"כ תרומה דהתשלומין תמיד דבר אחד הם היינו תרומה וזהו דבעי הירושלמי שם אכל חלה מהו שישלם מפירות שלא הביאו שליש שכן פירות שלא הביאו שליש חייבין בחלה פי' מי אמרי' דכיון דהתשלומין צריכים להעשות תרומה ותרומה לא שייכא בפירות שלא הביאו שליש לכן א"א לשלה מפירות שלא הביאו שליש אף לחלה א"ד כיון דהתשלומין לחלה