גליוני הש"ס זרעים יב

אל תיקרי עלי עין, נ"ב ע' זבחים קי"ח ב':

-- שם עין שלא רצתה לזון, כ"ב ל' משנה אהלות פרק י"ג משנה ד' לזון את עיניו. ובמדות פרק ד' משנה ה' הובא בפסחים כ"ו א' כדי שלא יזונו עיניהם:

– שם תוד"ה שוא"ת שאני כתבו ולא נהירא דא"כ כל מקום כו' נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' צ"ה צ"ו:

שם ב' ובמזוזה פשיטא מהו דתימא הואיל ואיתקש לת"ת קמ"ל, נ"ב ל' הבה"ג פרק ג' מה' ברכות ובמזוזה פשיטא מ"ע שלא הז"ג היא סד"א הואיל וכתי' בי' בשכבך ובקומך כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא למען ירבו ימיכם אטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי הילכך מיחייבן עכ"ל ומ"ש דסד"א הואיל וכתי' בי' כו' צ"ע להבין הכוונה:

שם א"ל רבא והא דבר תורה קאמר, נ"ב דוגמתו שבת ק"ח ב' וש"נ:

-- שם אשיב רבינא לרבא נשים בביהמ"ז דאוריתא או דרבנן, כ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קס"ח, קס"ט:

שם באמת אמרו כ"ב כל' זה כלאים פרק ב' משנה ב', תרומות פרק ב' משנה א', שבת י"א א', צ"ב ב', ביצה י"ז א', יומא י"א א' מועד קטן כ' ב' קידושין מ"ח ב', נזיר כ"ד ב', ב"ק צ"ט ב'" ב"מ ס' א', ב"ב קמ"ה א' וע"ש כ' ב' במשנה, וע' בה"ג ה' לולב כ' אהך דכאן וכל באמת הלכה היא, ופירש"י בכמה דוכתי אהך דכל באמת הלכה היא דהכוונה להלמ"מ כזה בקידושין כ"ח ב' מאי הלכה כו' א"ר יוחנן הלל"מ וכן בשבועות מ"ה א' הני הילכתא נינהו וברש"י בתמי' וכי הלל"מ הם אלמא דסתם הלכה היא הלל"מ וע' פיה"מ להרמב"ם ורע"ב ור"ש בתרומות שם פרק ב' משנה א' עש"ה וע' רא"ש ה' מקואות סי' א' עש"ה, וע' סנהדרין צ"ב ב' באמת משל הי' ע"ש ברש"י דפי' באמת בבירור וא"כ גם ל' באמת אמרו י"ל הכוונה בבירור אמרו היינו דהיא הלכה ברורה ואין לפקפק בה וזהו ג"כ כוונת כל באמת הלכה היא היינו דההלכה ברורה כך ודו"ק:

שם אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו, כ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' כ"ז ומש"ש שהברכה פדיונו של מאכל כן הוא בירושלמי ריש כיצד מברכין אברכה שלפני', וע"ע דוגמת הך דכאן בירושלמי דמאי פרק ב' הלכה ב' אבל אמרו תבא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן – שם דרש ר' עוירא זימנין אמר לה משמי' דר' אמי וזימנין אמר לה משמי' דר' אסי, כ"ב כל' זה פסחים קי"ט ב' גיטין ז' א', סוטה ד' ב' ה' א' חולין פ"ד ב':

שם אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדיבור דמי כו' נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קמ"ו וסי' קנ"ט וע"ע שם ח"א סי' ו' לעניין האוסר ספרו על חבירו אם מותר ללמוד בו ע"י הרהור דכ' שם המני"ח באנו למחלוקת אי הרהור כדיבור דמי או לא עכ"ל ואין דבריו נראין כלל דאי שרי גם הדיבור שרי שהרי הדיבור הוא מעצמו של אדם לא מן הספר רק שמעיין בספר ורואה בו ומתוך כך מדבר מה שרואה וא"כ תמיד רק ראי' בספר הוא דיש כאן ולא יותר וז"פ:

שם תוד"ה בתפלה פשיטא כיון דכתי' ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל כו' ורש"י לא גרס כי' שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכי בי' ומכל מקום יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמ"ע שהז"ג היא כו' כ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תע"ג הביא גם בשם הר"ת כסברת רש"י הנ"ל דבמצוות דרבנן אע"ג דזמן גרמא נשים חייבות והמהר"ם ב"ב סתר זה שם מק"ש דמבואר במשנה כאן דנשים פטורות והוא מטעמא דזמן גרמא וא"כ תיקשי למ"ד דק"ש דרבנן וע' ר"ה ט"ז ב' מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל ע"ש בפנ"י דתמה דהא נשים פטורות ממ"ע שהז"ג אפי' ממצוה דאוריתא כ"ש מחיוב דדברי קבלה ע"ש ולרש"י ור"ת הנ"ל אינו כ"ש דאדרבה בדאוריתא פטורות ובדרבנן חייבות ואפי' למ"ד דדברי קבלה לדברי תורה דמיין מ"מ עכ"פ אין כאן כ"ש:

כ"א א' א"ר יהודה ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא כו' מ"ט ק"ש דרבנן, כ"ב ע' תוספת רבינו יהודה חסיד לעיל ט' א' כ' דאי הוי שייך הרחקה דעד חצות בהלל וק"ש כל שכן במצה ואפי' נקל בק"ש יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מה"ת אבל ק"ש דרבנן ואפי' למ"ד לקמן בפ' מי שמתו ק"ש דאוריתא שמא רוצה לומר דאסמכוהו אקרא עכ"ל והמה דברי חידוש דלכ"ע ק"ש דרבנן וע' חידוש היפיכיי בכלבו סי' ה' כ' דגם ברכות ק"ש דאוריתא עש"ה, וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ד' אות כ"א דכ' דרך פשיטות דק"ש דרבנן כדאמרי' בפ' מי שמתו ולא הזכיר ג"כ כלל היותו פלוגתא, ולכאורה אין לנו כאן באמת מ"ד מבואר שיחלוק אר' יהודה דאמר דק"ש דרבנן דמאי דמתיב ר' יוסף מקרא דבשכבך ובקומך יוכל להיות דכדשני לי' אביי ההוא בד"ת כתי' קיבלה מיני' ור' אלעזר דאמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש מצאתי בשאלתות פ' יתרו דהוסיף חוזר וקורא ק"ש משום כבוד מלכות שמים עכ"ל וא"כ י"ל דגם ר"א ס"ל דק"ש דרבנן ורק משום כבוד מלכות שמים מחויב לחזור ולקרות אף דהיא רק דרבנן וע' דוגמא לזה לקמן על הגליון כ"א א' ואולם ברש"י ד"ה חוזר וקורא ק"ש כ' קסבר ק"ש דאוריתא היא וסתמא דומ' נמי לעיל הא אמר אלא ק"ש וברהמ"ז דאוריתא כו' ובירושלמי במכלתין פ"ק ה"ב ק"ש דבר תורה ותפלה אינה דבר תורה ואולם שם ה"ה מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום כו' משמע דק"ש הוא תקנתא דרבנן ולעניין אי לר"א חוזר וקורא עם הברכות דכיון דהדרבנן הוא בהדי דאוריתא ה"ל זילזול לדרבנן אם יחזור הדאוריתא ולא הדרבנן כבר האריכו בזה ז"ל וע' רמב"ן שבת כ"ג א' כ' בפשיטות דספק בירך בהמ"ז אינו חוזר הטוב ומטיב, והנה שינויא דאביי הנ"ל ההוא בד"ת כתי' היינו דחיוב התורה לדבר איזה ד"ת שירצה וחכמים בחרו פרשת שמע ונ' לכאורה הטעם בפשיטות דכיון דבפרשת שמע הוא שנאמר כתוב ודברת וגו' וע"כ הי' זה כעין רות לחכמים שיבחרו פרשה זאת וכן בפרשת והי' אם שמוע, ומצאתי בס' הפרדס לרש"י סי' ב' שכ' וז"ל ומתחלה נהגו לשהות שנה אחת בביהכ"כ אחר תפלתם כו' והיו קורין בה בתורה ובנביאים ובמשנה ושמועות ופירושיהן כו' כדי לקיים לא ימוש כו' והרי כבר קראו בתורה קודם התפלה שבררו להם ק"ש מפני שיש בו דברים הרבה ולאחר התפלה היו קוראין בנביאים כו' וכשרבתה העניות כו' ולא יכלו לעסוק כל כך הניחו התורה במקומה ולא עקרו מלקרות את שמע הואיל ויש בה דברים הרבה מלכות שמים אהבה ועבודה לימוד תורה וקיום מצוות כו' אבל בנביא עקרו ואעפ"כ היו קורין בנביא אלו ב' פסוקין ובא לציון גואל וגו' ואני זאת בריתי אותם וגו' עכ"ל ועכ"פ כל דברי ס' הפרדס הנ"ל רהיטי ג"כ בסברא דק"ש דרבנן ול' מפני שיש בו דברים הרבה שכ' דוגמתו לעיל י"ב ב' על פרשת ויאמר: