גליוני הש"ס זרעים יא

להו בחלמא דכ' במוצאי ר"ה ע"ש גי' הב"ח ונ' ג"כ טעם רש"י שפי' כן ופשיטא לי' שהי' החלום במוצאי ר"ה ולא בליל ר"ה והיינו משום דבליל ר"ה הא אין הדין כלל למעלה וא"א שהי' אז החלום שראה בחלומו שנגזר עליהם מלמעלה גזירת חסרון השבע מאה דינרי ועל כרחך דהי' החלום רק במוצאי ר"ה שהי' הדין כבר ביום ר"ה אחרי קידוש החודש וראה בשינתו בליל מוצאי ר"ה בחלומו מה שנגזר כבר בדין הר"ה ביומו ואולם ל' הגמ' פ"ק דר"ה ג' ספרים נפתחים בר"ה כו' צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר כו' משמע ג"כ לכאורה דלאלתר בכניסת ליל ר"ה מתחיל הדין למעלה זולת אם נפרש דג' ספרים נפתחים בר"ה ביומו וצדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר בהתפתחות הספרים לחיים כו' וצ"ע:

-- שם ונשמע מאחורי הפרגוד, כ"ב כזה חגיגה ט"ו א', סנהדרין פ"ט ב' שמעתי מאחורי הפרגוד וע"ע חגיגה ט"ז א' שומעין מאחורי הפרגוד:

שם לשנה אחרת הלך וכן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות כו', נ"ב אין זה דורש אל המתים דדורש אל המתים היינו לגופו של מת אבל לרוחו שרי דרוחו לא מיקרי מת וזהו נמי שלהי מועד קטן דא"ל ליתחזי לי מר איתחזי לי' ס' יריאים סי' צ"א וע' ב"ח יו"ד סוף סי' רי"ז דכ' עוד ראיתי תשובה ע"ש מהור"ר חיים פלטיאל על הנודרים לילך לבית הקברות קצת הי' נראה כדורש אל המתים כו' מיהו כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה ויש לזה סמך בס' הזוהר עכ"ל עש"ה וע' תענית ט"ז א' למה יוצאין לבית הקברות כו' כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים וחידוש שלא העיר מגמרא הנ"ל ובסוגיין נמי בהתחלת הסוגי' דאמר כדי שלא יאמרו למחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו הכוונה ג"כ למחר באין אצלינו שנתפלל עליהם וכהך דתענית, וע"ע ח"א למהרש"א נדה י"ז א' ד"ה רוח טומאה כו':

י"ט א' כל המספר אחרי המת כאילו מספר אחרי האבן איכא דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו, כ"ב נ' דבהאי סברה דאיכא דאמרי בתרא אזלא סוגי' דב"מ ט"ז א' דאמר איכא בינייהו דמית גזלן מ"ד ניחא לי' לאיניש דלא ליקריוהו גזלן הא מית לי' פי' דמה שקורין אותו גזלן לאחר מיתתו זה לא איכפס לי' אז ואין מצטער אז מזה וע"כ גם עתה אין חושש לזה וע"ז פריך סוף סוף קרו לבני' בני גזלנא פי' והוא בושה לבנים וזה שפיר איכפת לי' גם לאחר מיתתו דכיון דיודע מה שמספרים בזה העולם רק דלא איכפת לי' ע"כ רק מה שמספרים אחריו ומחרפים אותו בזה העולם הוא דלא איכפת לי' כיון שהוא אינו בזה העולם אבל מה שמחרפים את בניו שהם בזה העולם והוא בושה להם זה איכפת גם לי' ומצטער ממנו גם לאחר מיתתו ודו"ק וע"ש בב"מ ברש"י דפי' באופן אחר ולולי פירושו י"ל ג"כ כנ"ל. שם כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ד' את פועלי האון שלום על ישראל אפי' בשעה ששלום בישראל יוליכם ד' את פועלי האון, כ"ב י"ל הפי' דאפי' המספר בגנות הת"ח אחרי מיתתו דאז מיקרי שלום על דרך המבואר לקמן כ"ז ב' מת בבית שלום בבית עכ"ז יוליכם כו'' וע"ע לקמן ס"ד א' דהנפטר מן החי אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום והנפטר מן המת להיפוך ע"ש ומבואר בזה דכ"ז שהאדם חי אין לו עניין השלום על דרך ביקש יעקב לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין כו' וע"כ אין לומר לחי לך בשלום רק לך לשלום העתיד שאחרי פטירתו יהי' שלום במנוחתו ומשא"כ בנפטר מן המת הוא להיפוך דאין לומר לו לך לשלום ל' עתיד דמשמע דרק אח"ז היינו אחרי שיסבול עונש גיהנם וכדומה יהי' לו שלום ורק ראוי לומר לו לך בשלום דמשמעו שעתה מיד יהי' בשלום וע"כ בשעה ששלום על ישראל מורה שמספר עליו לאחר מיתה כי בחיים אין שלום וכנ"ל וע' מה שכתבתי בשב דנחמתא אהך דלקמן ס"ד א' ודברינו שם ג"כ מעין הנ"ל:

– שם א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח, נ"ב כל' זה מכות ט"ז א':

שם דוגמא השקוה, נ"ב פי' שהיו גרים וע' דורש לציון דרוש ג' שהרעיש בקושי' דאיך היו נשיא ואב ב"ד הא בעי' מקרב אחיך וכ' שמצא הקושי' בס' כנה"ג ואין בידי ס' זה ואולם גוף הקושי' קדומה בריב"א עה"ת פ' משפטים ד"ה לפניהם ע"ש שתי' דלפי שלא הי' בישראל חשוב כמותם גם גר כשר בכה"ג עש"ה ויש דוגמא לזה בעיבור השנה בחוץ לארץ דאין מעברין בח"ל ועכ"ז אם אין גדול כמותו בא"י רשאי לעבר בח"ל כמבואר לקמן ס"ג א' ובתוס' יבמות קט"ו א' ד"ה אר"ע וסנהדרין י"א ב' ד"ה אין:

שם יה"ר כו' שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים, נ"ב כעין ל' זה לקמן מ"ו ב':

-- שם ב' מדלגין היינו כו' נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ב':

שם ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן כו', נ"ב מה שמקשים דאמאי מהני רובא מה"ת נימא קבוע כמע"מ היא קושי' קדומה הוזכרה ברוקח סי' תס"ז, ושמעתי מאברך אחד לתרץ קושי' זאת עפ"י הילקוט חקת רמז תשס"א עה"כ הנוגע במת לכל נפש אדם וגו' וז"ל הנוגע במת נגע טמא ואין מת עצמו טמא עכ"ל והוא מן הסיפרי זוטא ע"ש וא"כ אחרי שהמת עצמו אינו טמא א"כ מה שהמת מטמא במגע ואהל על כרחך לומר רק דבאה ממנו טומאה דבו בעצמו הרי אין טומאה וא"כ טומאה הבאה תו הרי היא פירש ולא שייך קבוע ודו"ק היטיב, כך שמעתי מאברך א' ויפה אמר:

שם גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ מה שציינו ויש עוד בביצה ל"ב ב' והכא משום כבודו לא גזרו בי' רבנן ע"ש ברש"י ויש חילוק בין הך דהתם לכל שאר המקומות דבכל המקומות אמר רק גדול כבוד הבריות שדוחה כו' ומוכח דיש האיסר דרבנן אלא דכבוד הבריות דוחה ואילו בהך דביצה אמר לא גזרו בי' רבנן ומשמע דלא התחילו לגזור כלל וע"ע ביצה ו' א' מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל והוא ג"כ משום דגדול כבוד הבריות שדוחה כ"ת שבתורה ע' רוקח סי' ש"ח:

שם גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עלי' נ"ב מעין זה שבת פ"א ב' גברא רבה אמר מילתא נימא בה טעמא:

שם כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור נ"ב דעת הרמב"ם דאינו אסמכתא בעלמא רק מילי דרבנן דאוריתא ממש הוו מלאו דלא תסור נ' דקיבל כן מרבו הר"י מגא"ש ז"ל דכ' כן להדיא בתשובותיו סי' קמ"ח ע"ש:

– שם או הי' זקן ואינה לפי כבודו, כ"ב ע' שו"ת חות יאור סי' ח' ו' י' וסי' ר"ה:

כ' א' לא קא מיסתפי מר מיצה"ר, כ"ב דוגמתו ע"ז י"ז ב' מנא לך הא וברש"י מנא לך הא דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצה"ר וע"ש:

שם וא"ר אבוה