גליוני הש"ס זרעים קיח

סב) דימוע. אי תלוי בחיוב חומש ר"ל דרק תרומה דיש לה קדושה להתחייב עלי' חומש היא דמדמעת, ע' ירושלמי תרומות פ"ג בסופו הוון בעי מימר מה פליגין בחומש הא בדימוע לא אשכח תני היא הדא היא הדא ומדלא אמר אשכח תני דפליגי רק אמר היא הדא כו' משמע הל' דעניינם אחד ופלוגתא חדא היא דקדושה לדמע ולהתחייב חומש היא חדא קדושה וכ שאין בו זה אין בו זה וע' מנחות ע"ז ב' מדמעת או אינה מדמעת ע"ש דמשמע דאין תלוי זה בזה רק אפי' אי אין חייבין חומש אפשר שידמע וע' תרומות פ"ג משנה א' והא דפחות מכזית מדמע ואין חייבין חומש אין ראי' דשם החסרון רק בשיעור אבל מינו חייבין עליו חומש וכוונתנו רק לדבר שאין שם חיוב חומש במינו מפאת קלישות הקדושה:

מג) מה שכתבתי בקונטרס אחרון לאתוון דאוריתא בעניין אי לא מדומע משמע דהרוב חולין, ע' ירושלמי תרומות פ"ד ה"ז לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה ואולם שם פ"ט ה"ב והמדומע שרובו חולין משמע דסתם מדומע רובו חולין:

סד) למשחה לגדולה, תוס' בכורות כ"ז א' דשייך רק בבשר צ"ע ג"כ מירושלמי תרומות פ"ה ה"א דיש גם בתרומה חיוב דלמשחה לגדולה:

סה) בעניין היתיר אי בטל באיסור. הארכתי וע' ירושלמי תרומות פ"ה ה"א תני סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה הרי אלו מדומעין ואין משלמין לה כו' ע"ש דהכוונה שם דביבש דלא אמרי' נהפך לכן התרומה תרומה והחולין חולין ולכן אין להפריש עליהן קרן וחומש אלא לפי חשבון ומשא"כ בלח בלח כגון יין של תרומה ביין של חולין דנבלל ונעשה גוף אחד אם רוב תרומה הוי הכל תרומה דנהפך היתיר להיות איסור ואם רוב חולין הוי הכל חולין דנהפכת התרומה [ואף דבעי' א' ומאה הוא רק עניין איסור דרבנן דאסור לזרים כו' אבל תרומה אינו עוד ושפיר יכולין לעשותו כולו תרומה לתשלומי תרומה וא"ל דעכ"פ הא צריך לשלם לשבט ונמצא משלם חובו מתרומת שבט ז"א די"ל דאיירי בתרומת הזר עצמו שנפלה לו מאבי אמו כהן או דלעניין התשלומין די בשילום דמים כמו שדנתי כבר בזה בארוכה ושפיר כל תערובת זה יכול לעשותו תרומה לתשלומי תרומה] וצריך לבאר עוד דברי הירושלמי בפרטיות ובביאור יותר לפי"ז אבל כך הכוונה דרך כלל וא"כ מבואר דבלח בלח היתיר נהפך להיות איסור:

סו) אכילה ע"י חיבור לדבר אחר אי חשוב אכילה, עמ"ש בזה בלקח טוב בכלל דטעם כעיקר וע"ע ירושלמי מעשרות פ"א ה"א חשובות הן לאוכל ע"ש ברידב"ז דאף דאינו אוכל בפ"ע מ"מ כיון דעם התלתין נאכל חשוב אוכל:

סז) פאה פ"ב ה"ג לזיתים שהי' להם בכל הרוח, דוגמתו דכל הרוח חשוב חיבור בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב חזרו ופשטו לו כל אותה הרוח:

סח) ספ"ק דשבת פלוגתא משתוצת האור ברובו אי ברוב כל אחד ואחד, ע' דוגמתו ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב אם שקע רובה כו' אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת ודוגמתו עוד בירושלמי יומא פ"ב ה"א מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה אתאמרת:

סט) מעשר שאר מינים, ע' ירושלמי מעשרות פ"א ה"א דמעשרות כל המינים ואפי' פירות האילן דאוריתא מלבד מעשר דירקות דהוא רק מדבריהם ואולי הא דקרי לי' מדבריהם לפי שאין לו אסמכתא משא"כ השאר דיש להם אסמכתא קרוים דאוריתא אבל באמת הם ג"כ רק דרבנן ודאוריתא ממש הוא רק דגן תירוש ויצהר:

ע) ירושלמי מעשרות פ"א ה"א "הבקיר קמה כו' עד הרי זו תרומה צ"ל אח"ז שהבקיר שבלין וחזר וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה" ואח"ז צ"ל מה שהוא בירושלמי מה בין קמה לשבלין כו' ונשמט בירושלמי בבא שלימה דהבקיר שבלין והא דאמר בקמה ועבר והפריש כו' ה"ה דלכתחלה נמי חייב בתרומה דכיון דהפקר דבמחובר אין פוטר הואיל דמחובר בלא"ה אין בו עניין תרומה עדיין כלל דאפי' דיעבד בעבר והפריש ממחובר אינה תרומה לכן ג"כ אין שייכות להפקר לפוטרו אז כיון דעדיין אין בו העניין כלל וכלל וע"כ אין פוטר כלל ואפי' לכתחלה חייב בתרומה אם חזר וזכה בו כשקוצרו אח"כ וממרחו והא דאמר עבר והפריש הוא משום סיפא דהבקיר שבלין דבעי לאשמעי' רבותא כחא דהיתירא דאפי' עבר והפריש אינה תרומה ולא חל עלי' שם תרומה ליאסר לזרים ולטמאים כו' נקט נמי ברישא עבר והפריש וע"ז אמר הירושלמי אף בהקדש כן והוא פשוט דגם בהקדש הדין כן בב' הדברים דאם הקדיש קמה ופדאה חייב אח"כ בתרומה ואם הקדיש שבלין ופדאן פטור אח"כ מתרומה וע"ז אמר מיליהון דרבנן פליגין היינו ר' יוחנן בשם ר' ינאי דאמר ובא הלוי כל עד היא לקט כו' היא הבקר כו' הרי דהפקר ולקט שכחה ופאה טעם אחד להם והרי פאה חיובה בקמה וא"כ הא משמע דגם הפקר דקמה פוטר מתרומה אף דהעני זוכה בו בעודו במחובר בקצרו הפאה עד שלא יבא לכלל חלות תרומה בדיעבד וכן בשכחה משכחת נמי שכחת קמה ואעפ"כ פטורה:

א"ר יוחנן חבורה הי' מקשה הרי הקדש הרי אין ידך וידו שוין בו פי' דהמיעוט הא הוא מקרא דאין לו חלק ונחלה עמך היינו דאתה יש לך חלק ונחלה והוא אין לו יצא הפקר דיש לו כמוך וא"כ הקדש הא אין לו ולא לך דהוא של הקדש ומדוע פוטר וע"ז משני כמי שידך וידו שוין בו דנהי דאין לו מ"מ הא גם לך ליכא וא"כ הא ה"ל ג"כ ידך וידו שוין ונתמעט שפיר דרק את שיש לך חלק ונחלה והוא אין לו הוא דחייב יצא זה ששניכם אין לכם:

והנה גוף סברת הירושלמי דבמחובר הואיל ואין שם עניין תרומה כלל אין כח בהפקר לפטור יל"ע מהך דפאה פ"ד ה"ו דהפקר של עכו"ם פוטר ממעשר ומוקמי' לי' בירושלמי שם כמ"ד יש קניין לעכו"ם לפטור ממעשרות וק' דא"כ הא אינו בר תרומה כלל ומדוע יפטור ההפקר הא ה"ל כמו מחובר וצ"ל דסוף סוף הא אף דיש קניין מדרבנן הא חייב והדרבנן הא הוא גזיר' אטו של ישראל ובישראל כה"ג שהפקיר הוא פטור לכן ממילא לא שייכא הגזיר' וכסברא זו מבואר ג"כ בירושלמי שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן כו' ברם כמ"ד יש קניין כו' קל הקילו חכמים בליקוטים והכוונה דהא אי יש קניין כו' רק מדרבנן חייב והדרבנן הא הוא רק גזיר' אטו של ישראל ובשל ישראל הא שייך לקט כו' ולקט פטור בישראל וא"כ ממילא לא שייכא הגזיר' בלקט וזהו קל הקילו חכמים בליקוטים ר"ל דבליקוטים הא הקילו חכמים בישראל לפטור וא"כ הא לא שייך שיחייבו בעכו"ם גזירה אטו ישראל ול' הקילו חכמים דנקט אף דלקט ישראל מדינא פטור היינו משום דדן כאן אחיוב חכמים שיחייבו בשל עכו"ם ולכן נקט ל' זה דא"א שיחייבו בעכו"ם גזיר' אטו ישראל דהא גם בישראל אין מחייבין כה"ג בלקט ואיך יחייבו בעכו"ם גזיר' אטו ישראל ואף דבישראל שייך לקט ובעכו"ם לא שייך לקט דלא חייבתו תורה לתת לקט ואין לו שם לקט כלל רק הוא הפקר לעניים לבד דלא הוי הפקר לפטור ממעשר מ"מ כיון דהגזיר' אטו ישראל ודומי' דהכי בישראל בלקט כו' הא פטיר לכן גם של עכו"ם פטור [וזה שייך למה שדנתי בשו"ת בן פורת בסוף תשובתי לבאבוב בכל כה"ג אי אזלי' בתר האיכות ע"ש אריכות] והנה סברת הירושלמי דהפקר דמחובר אין פוטר כיון דלא שייך במחובר עניין תרומה מובן ביותר לסברת הכ"מ שהבאתי בגליון יומא פ' בתרא דפטור דישראל בחלה בעשאו לחלק כיון דישראל שייך בחלה הוי הפטור הפרשה משא"כ בעכו"ם ע"ש וכך כאן בתלוש דשייך הפרשה לכן