גליוני הש"ס זרעים קיז

מח) בעניין סד"א שבא ע"י גלגול לדרבנן. צל"ע ממשנה תרומות פ"ג ה"א נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן כו' והיינו משום דדימוע דרבנן וסד"ר לקולא ואמאי הא הוא סד"א שבא ע"י גלגול לדרבנן דהספק הוא בדאוריתא אם היא תרומה או לא:

מט) מה שכתבתי בשו"ת בן פורת סי' י"א בעניין ספק תרומה אי חייבין עלי' חומש בהפרשה או בנתינה צל"ע ג"כ במשנה תרומות פ"ג ה"א ואין חייבין עלי' חומש ובירושלמי שם ג"כ דבספק אוכל אין חייבין חומש ע"ש ברידב"ז ד"ה א"ר יוחנן:

נ) ירושלמי תרומות פ"ג ה"א תמן א"ר יוחנן ככר שנטמא בס' רה"י ומגעו ברה"ר טמא פי' דאם נטמא ככר בספק ברה"י היינו ספק אם נגע בטומאה ברה"י או לא דקיי"ל דספיקו טמא אם חזר ונגע הככר הזה ברה"ר בטהרות הויין גם הטהרות וודאי טמאין דאף דהככר רק ספק וא"כ ספיקן של הטהרות האלו הרי נולד ברה"ר וס"ט ברה"ר הא ספיקו טהור מ"מ כיון דס"ט ברה"י ספיקו טמא וודאי הא כבר נעשה הככר וודאי ולכן תו גם אח"כ ברה"ר מגעו טמא וודאי והכא טהור שהן ב' ספיקות כלומר קישות זו דהיא ספק אוכל אם יש ספק אם נגעה בטומאה ברה"י ואח"כ נגעה בטהרות ברה"ר דאף דהקישות טמאה מ"מ כיון דיש ב' ספיקות ספק אם נגעה בטומאה וספק אם היא אוכל ואף דס"ט ברה"י אפי' אתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות כו' מ"מ ה"מ אם הדבר עלול לקבל טומאה כמו סוטה דהיא עלילה וודאי לקבל טומאה ומשא"כ ספק אם הוא אוכל ועלול לקבל טומאה אי אינו אוכל ואינו עלול כלל לקבל טומאה לא דמי לסוטה ואינו נעשה וודאי והוא רק ספק גרידא ומה"ט א"ר יוחנן לעיל דאין שורפין עלי' את התרומה כגי' הגר"א ז"ל המובא ברידב"ז דטומאתה רק ספק וע"כ נהי דהספק אם נגע בטומאה נעשה וודאי ככל ס"ט ברה"י מ"מ הספק אם הוא אוכל הא נשאר ספק וע"כ כיון דהוא רק ספק ממילא בנגעו אח"כ ברה"ר ה"ל הדבר שנגע בו ברה"ר שנולדה בו רק ספק טומאה וס"ט ברה"ר הא ספיקו טהור וז"פ בכוונת הירושלמי:

נא) בדיקת חמץ, סברת הה"מ דכיון דעיקר הבדיקה נתקן על הספק לא מהני ס"ס וכן בדמאי כתבו כן, ע' ירושלמי תרומות פ"ג ה"א א"ל יודע הוא אם הטיל בו אירס והוא ג"כ כנ"ל דכיון דכל עיקר מה שאסרו ניקור הוא רק מספק דאטו יודע אם הטיל בו ארם לכן אפי' יש עוד ספק שאינו יודע אם ניקר כלל ג"כ אסור:

נב) ירושלמי תרומות פ"ג ה"א טמא בעינו הוא שגרמה טומאה, ע"ש ברידב"ז גי' הגר"א ז"ל ולולי דבריו ז"ל א"צ להוסיף תיבת אלא רק צריך להפוך המלות לבד יכך צ"ל "טמא בעינו טומאה הוא שגרמה" פי' טמא גוף הדבר בעיני והטומאה הוא שגרמה והוא דבר אחר מבחוץ ואין שינוי בגוף הדבר ברם הכא עפר הוא [וע' ירושלמי חגיגה פ"א ה"א תמן ראוי הוא קריעה הוא שגרמה ודוגמת זה הל' כאן טומאה הוא שגרמה וגם יוכל להיות דצ"ל "טמא בעינו הוא טומאה הוא שגרמה" ורק דאחרי שטעה מעתיק אחד והיפך תיבות "טומאה הוא שגרמה" לכתוב "הוא שגרמה טומאה" ונעשה המאמר "טמא בעינו הוא הוא שגרמה טומאה" ראה אח"כ המעתיק הב' כי כתוב תיבת "הוא" בכפילות וחשב דאחד מהם מיותר דנכתבה התיבה בטעות ב' פעמים ומחק אחת ונשאר המאמר כמו שהוא לפנינו "טמא בעינו הוא שגרמה טומאה" אבל באמת צ"ל "טמא בעינו הוא טומאה הוא שגרמה" והוא ממש כמו שם תמן ראוי הוא קריעה הוא שגרמה] ומ"ש הפני משה אהך דברם הכא עפר הוא דאינו ראוי לכלום ואפי' להסקה ג"כ אינו נ' דא"כ לא הי' הירושלמי מקשה כלום רק וודאי דגם קושית מרה ואבטיח סרוח כו' ראוים להסקה וא"כ שפיר מקשה דמ"ש מטמא דג"כ אינו ראוי לאכילה רק להסקה וע"ז משני דמ"מ יש חילוק דטמא גם לאכילה ראוי בעצמותו וארי' דאיסורא הוא דרבימא עלי' ע"י הטומאה ומשא"כ כאן דבעצמותו אינו ראוי מפני המרירות והסירחון וכן בנקור וגילוי דמזיק חשוב בעצם אינו ראוי וע"כ עפר הוא ואינו אוכל ולא חל עלי' שם תרומה:

נג) איסור אי מפקיע שם אוכל, הארכתי ועמ"ש באות הקדום בביאור ירושלמי תרומות פ"ג ה"א:

נד) ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג ונחשב לכם תרומתכם כו' מה מחשבה במסוים אף התורם במסוים, פי' כמו דהמחשבה מקומה מסוים דידענו דהמחשבה במוח ומקומה מסוים כך התרומה צריכה להיות מסוימת באיזה מקום היא:

נה) בעניין חד בחד אי חשיב ניכר, ע' ציונים לתורה גלל כ"ז וכבר הבאתי שם מהך דשירים ניכרים וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג תרומת שני כריים כאחת כו' ע"ש בזה פלוגתא דר"י ור"ל אי חשיב מסוים מה שנודע שהוא באחד מב' כריים עש"ה:

נו) ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג א"ר הושעיא ב"ר שמאי היו לפניו כו' היו לפניו כו', פי' דאילו אמר ב' סאין וכרי אחד כו' הי' ה"א דזה לא חשיב סיום באמת במה נודע דהוא אחד מן הב' ואך הטעם מפאת דהתרומה אין צריכה להיות מסוימת כלל רק השירים הוא שצריכים להיות מסוימים וניכרים וכדרש הבבלי ראשית ששירי' ניכרים וע"כ להיפוך בכה"ג בב' כריים וסאה אחת כו' באמת לא מהני וכן אילו אמר ב' כריים וסאה אחת הי' ה"א להיפוך דהטעם מפאת דהתרומה היא שצריכה להיות מסוימת כדרש הירושלמי שם ונחשב לכם תרומתכם מה מחשבה במסוים אף התורם במסוים דהתרומה צריכה להיות מסוימת כמו המחשבה שמסוים מקומה במוח וכמ"ש לעיל אות נ"ד ומשא"כ השירים אין צריכים להיות מסוימים כלל וע"כ הוצרך לומר שניהם:

נו) שירים נכרים. דבעי' לאו דווקא השירים רק הן התרומה והן השירים צריכים להיות ניכר, ע' ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג היו לפניו שתי סאין כו' ועמ"ש באות הקדום:

נח) ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג מן מה שעובר בל"ת אתה יודע שמה שעשה עשוי, פי' דאילו לא הית' התרומה חלה במקדים תרומה לביכורים א"כ הא לא הקדים כלל ואמאי עובר ומעין דוגמא בירושלמי פסחים פ"ה ה"ג דדייק מדצריך קרא דאם הקדים פסח לתמיד יוקרב התמיד ש"מ דהפסח כשר דאין תימר פסול כמי שלא קדמו ע"ש:

נט) סמיכת גאולה לתפלה, דקודם זמן ק"ש ליכא קפידא להתפלל כמבואר ברש"י ברכות ל' א' ד"ה וליעבד מר, דהבאתי דוגמות לזה בלקח טוב כלל ה' בסופו אות י"א עש"ה, ע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג דמע"ר שהקדימו בשבולין לית לן בי' משום הקדמת מעשר לתרומה כיון דאין עדיין זמן חיוב התרומה ע"ש ברידב"ז ד"ה רשב"א:

ס) ירושלמי תרומות פ"ג ה"ה רבי חשש שמא הפריש ממין על שאינו מינו ורשב"ג חשש שמא הקדים, יש חידוש דבוידוי מעשר הוזכרו ג"כ ב' דברים אלו קדימת המאוחר למוקדם והפרשה ממין על שאינו מינו יחד בראשונה בהוידוי ע' מע"ש פ"ה ה"ה:

סא) חזקת כשרות אי יש אדבר שאינו מעכב, הארכתי וע' ירושלמי תרומות פ"ג ה"ה רבי חשש שמא הפריש כו' ונ' דרשב"ג ס"ל דכיון דנוהג בתרומה ומעשרות יודע גם דיניהם ונזהר ורק בקדימה דאינה מעכבת כמבואר שם הלכה ג' הוא דיש לחוש שלא נזהר ומשמע מזה דבישראל אין לחוש שעבר אפי' אמידי דלא מעכב ובעכו"ם הוא דחיישי' לזה: