גליוני הש"ס זרעים קטו

ל) פועל דידו כיד בעה"ב, ע' ירושלמי דמאי פ"ב ה"א הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו כו':

לא) ירושלמי דמאי פ"ב ה"א הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לג' משואות כאחת, תיבת כאחת צריך למחוק דאי איירי בהביאו באחת א"כ הא בפשיטות אין נעשה תגר דממ"נ אם בנו ופועלו לפי שעבורו מוכרין הויין כהוא עצמו א"כ הרי הוא רק אדה אחד שהביא ג' משואות כאחת דאין נעשה תגר רק בג' משואות זאח"ז כדלעיל ואי נחשבים כ"א בפ"ע א"כ הא פשיטא טפי דאין כאן תגר דכ"א הא הביא רק משוי אחד ואך צ"ל "הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לג' משואות והכוונה אאם הביאו בזאח"ז מי אמרי' כיון דבנו ופועלו עבורו מביאין ומוכרין הוי הכל בהוא עצמו וה"ל הביא ג' משואות בזאח"ז ונעשה תגר א"ד לא איכפת לן מה שהוא ובנו ופועלו ומוכר עבורו רק נחשבים כל אחד בפ"ע וכל אחד הא הביא רק משוי בפ"ע ואין כאן ג' משואות של אדם אחד שיעשה תגר ואח"כ בעי ר' יונה ספינה הבאה מרומי כמה מינין יש בה את רואה אותן כאילו אחת והכוונה לספק מי אמרי' דהמינים מחלקין ואף דבעי' זאח"ז ה"מ במין אחד אבל במביא ג' מינין אפי' כאחת ה"ל כמין אחד בג' פעמים זאח"ז ונעשה תגר א"ד גם כמה מינין דבספינה אחת הביאן ה"ל רק משוי אחד וחשובי רק אחת ולא נעשה תגר ועניין הספק דהמינים מחלקין ע' דוגמתו בבבלי ביצה י"ד ב' תלתא גברי ותלתא מיני מאי:

לב) לעניין דברים שיש לספק אם באו מאיסור או מהיתיר וההיתיר הוא בזול יותר אם זה הוכחה דהוא היתיר, ע' ע"ז ל"ד ב' למאי ניחוש לה כו' קיסתא דמורייתא בלומא קיסתא דחמרא בד' לומי ע"ש וע' ירושלמי דמאי פ"ב ה"א הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח כו' ולא אחר הדמים כו' ומשמע לכאורה הכוונה דאפי' אם הם בח"ל יותר בזול מבא"י, מ"מ אין זה הוכחה לומר דלא באו מא"י רק מח"ל דוודאי המביאים הביאום מח"ל כיון שמשיגים אותם שם בזול יותר:

לג) בעניין הגלילות, מה ששייך לאותו גליל, דנתי כבר במ"א שיהי' הלוי בתשלום המס דכל הכפרים ומקומות שמשלמים המס להעיר נחשבים גליל אותו העיר ושייכים לשם לעניין רב ושו"ב וכל ענייני העיר וקצת ראי' מגמ' ספ"ק דיבמות כסף גולגלתא להיכן יהבית לפום נהרא א"כ מפום נהרא את ע"ש וע"ע ירושלמי דמאי פ"ב ה"א סבר ר' אימי ממעלי מסין כמי שנתכבשו עש"ה:

לד) בעניין שביעית בזה"ז אם הוא מה"ת, דהארכתי בתשובה לקאצק מאוד וע"ע ירושלמי דמאי פ"ב ה"א בסופה קל הקילו בשביעית שהוא מדבריהם:

לה) אם להיות נאמן למעשרות בעי' קבלה בפני ג', ע' ירושלמי דמאי פ"ב ה"ב אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים ועמ"ש בזה ג"כ בתשובה הנ"ל:

דו) ירושלמי דמאי פ"ב ה"ג תנא כל הבא צריך לקבל עליו אפי' חבר ת"ח אבל חכם שישב בישיבה אינו צריך לקבל עליו שכבר קיבל עליו משעה שישב א"ר לא והוא שקיבל עליו משעה ראשונה פי' דהך שכבר קיבל עליו משעה שישב אפשר לפרשו דהישיבה היא עצמה קבלה דמה שמחזיקים אותו לגדול בתורה ובאים אצלו ללמוד והוא תופש ישיבה זהו ממילא קבלה לטהרות דאין ראוי להיות תופש ישיבה מי שאינו אוכל חולין בטהרה וה"ל הישיבה כו' גופי' קבלה וזהו שחידש ר' לא דאין הכוונה כן רק דעצם הישיבה אינו קבלה רק דכשבא להיות ראש ישיבה מקבל עליו אז להדיא דברי חבירות דאין נאה שיהי' ראש ישיבה מי שאינו חבר וע"כ כשממנין אותו לראש ישיבה ולא קיבל עדיין דברי חבירות הוא מקבל עליו אז להדיא וע"כ מי שיושב בישיבה חזקה שכבר קיבל עליו להדיא משעה שישב אבל עכ"פ בעי' קבלה בהדיא ואין הישיבה עצמו קבלה וזהו שאמר והוא שקיבל עליו כו' ונ"מ דאם אירע שמינו למי להיות ראש ישיבה וידעי' וודאי דלא קיבל עליו דברי חבירות אינו מוחזק לחבר ואף דהוא תופש ישיבה מ"מ אין תפישת הישיבה עצמו קבלה וצריך קבלה עדיין וכנ"ל וע"ז פריך ר' יוסי אי משעה ראשונה ל"ל חבר אפי' ע"ה פי' דאם הטעם מפני שקיבל עליו להדיא א"כ פשיטא ומאי קמ"ל בבריתא הא קבלה וודאי דמהני אפי' בע"ה ומאי טובותי' דחכם שישב בישיבה דס"ל לר' יוסי לדוחק לומר דהבריתא רק מציאות של דבר באה להשמיענו דהדרך הוא דהבא לישב בישיבה מקבל להדיא דאם הדרך כן הרי הוא ג"כ דבר ידוע ומה משמיענו ובוודאי דבא להשמיענו עניין דין לא מציאות דבר זה רק עניין דין דהישיבה היא עצמה קבלה גם לטהרות אף דלא קיבל בהדיא לטהרות וע"ז אמר אתיא דר' לא כר"ל דר"ל אמר אבא לכון בייתא אבוא אל ביתכם ואינכם צריכים להתרחק ממני כי ע"ה אני אצל טהרות והטעם מפני שידע בעצמו כי לא קיבל עליו דברי חבירות עדיין ואף דר"ל הרי הי' יושב בישיבה כמבואר בב"ק קי"ז א' אזל אשכחי' לר"ל דיתיב וקמסיים מתיבתא דיומא לרבנן וע' תוס' ב"מ פ"ד א' ד"ה אי הדרת בך דהא דאמר ר"ל התם קרו לי רבי הכוונה שהי' רבי בתורה עוד קודם שבא לפני ר' יוחנן ע"ש והרי דהי' חכם יושב בישיבה ואפ"ה אמר ע"ה אני כו' וע"כ דהישיבה עצמה אינה קבלה וצריך לקבל להדיא ור"ל לא קיבל עדיין להדיא כ"ז פשוט בכוונת הירושלמי:

לז) בעניין לפני עור, מ"ש הפמ"ג הבאתיו בציונים לתורה דאף דבאין הנותן מצווה ליכא לפ"ע מ"מ במאכילו לתוך פיו גרע ע' דוגמתו ירושלמי דמאי פ"ג ה"א נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו דבמאכילו לתוך פיו חמור טפי ואולם שם טעם אחר יש בדבר דבנותן לתוך ידו יוכל להיות דהחולה עצמו יתקן [וכהך דאמר שם ג"כ בהלכה הנ"ל אפי' מודיעו מהו מועיל מפני אחד שהוא מתקן ע"ש ברידב"ז ד"ה תני] ומשא"כ במאכילו לתוך פיו הרי מאכילו להדיא דמאי:

לח) בעניין מכשיל באיסור דרבנן אי עובר אלפני עור מה"ת דגם מה"ת חשוב מכשול מיהת ולא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת וכמו שהארכתי סבר בזה מאוד, ע' ירושלמי הנ"ל פאה פ"ג ה"א בדמאי אבל בוודאי אפי' לתוך ידו אסור והיינו דבוודאי דהוא הכשלה בדאוריתא אסור אבל בדמאי דהיא הכשלה בדרבנן לכן לצורך רפואה [וגם יש לתלות בנותן לתוך ידו דשמא יתקן] התירו ואי איתא דהכשלה בדרבנן הוא בפל"ע מה"ת מאי החילוק בין דרבנן לדאוריתא סוף סוף ההכשלה הוא לאו שוה דלפ"ע ואולם שם אינו דרבנן דממ"נ אם נתקן הדמאי מותר ואינו מכשילו כלל ואם לא נתקן מכשילו בדאוריתא ורק דמה"ת רוב ע"ה מעשרין ואין חוששין לשמא לא נתקן וחכמים הוא שחוששין ולעניין הכשלה אין חוששין כ"כ רק לעניין אכילה ואולם לפמ"ש באתוון דאוריתא דדמאי הוא איסור עצמיי דרבנן ואפי' נתקן ומה"ת שרי אפי' האמת שלא נתקן [דאזלי' בתר רובא ובטל המיעוט בהרוב גם ברובא דליתא קמן ונהפך איסור להיות היתיר וכמו שהארכתי שם] א"כ ה"ל כשאר דרבנן ושפיר קם הדיוק שלנו ואף דדמאי קיל משאר דרבנן דבדמאי הקילו מ"מ מה בכך דהוא איסור קל סוף סוף הו"ל מכשול ולא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת וכמובן]:

לט) ירושלמי דמאי פ"ג ה"א בישראל אבל בב"נ אפי' בוודאי מותר, פי' דס"ל אין קניין לעכו"ם כו' ופירות עכו"ם ג"כ טבל רק דעכו"ם אין מוזהר על הטבל וה"א דאם הרופא מאכילו והחולה מחזיק לו טובה ע"ז ומשלם לו ה"ל הרופא נהנה הנאה של כילוי מטבל קמ"ל דלא חשיב זה הנאה