גליוני הש"ס זרעים קו

ועכ"ז יש בו חיוב על קציר חולין דהא קציר חולין שנשאר חיובו בקמה והוקדשה יש בהקמה חיוב הפאה על הקציר חולין הקדום וכנ"ל בארוכה וא"כ כך גם ח"ל אף דח"ל פטור מפאה מ"מ יהי' בו חיוב על קציר א"י כנ"ל וע"ז אמר אשכח תנא קציר ארצכם ולא קציר ח"ל ומדלא אמר קציר ארצכם ולא ח"ל רק אמר ולא קציר ח"ל משמע דלא לבד דשדה הח"ל פטור מפאה רק דאם הקציר לבד בח"ל אף דחיוב הפאה שלו משדה שבא"י והיינו כנ"ל בשדה שחצי' בארץ כו' ג"כ אין חיוב בקציר שבח"ל ואף דהחיוב משדה שבא"י ודו"ק היטיב מאוד:

נח) הוכיח סופו על תחלתו, ע' ירושלמי פאה פ"ג ה"ג בזכה בהן אחת אחת ע"ש בפני משה:

נט) מה שכתבתי בשו"ת בן פורת סי' ה' בשולי התשובה דכהן שלקח פרה מישראל בכסף יכול להאכילה תרומה ואין לו לחוש שמא יחזור הישראל דיהי' אסור לישראל לחזור אחרי ההאכלה דה"ל בחזרתו מאבד תרומה למפרע עש"ה ע' ירושלמי פאה פ"ג ה"ז הכל מודים שאם הי' רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא פי' ויחזור בו ע"ש בפני משה ולהנ"ל הא אין לחוש לזה דיהי' אסור לו לחזור דה"ל מאבד תרומה למפרע לפמ"ש בציונים לתורה כלל כ"ב דגם באכילת זר תרומה הוי איבוד לתרומה והוא בעשה דשימור עש"ה ובאתי רק להעיר:

ס) ירושלמי פאה פ"ד ה"א מחובר ואינו מחובר כו' עד מפני הסכנה, גם פה נפל הטעות להיות מחובר במקום מחוור כמו לעיל פ"ב ה"א [ע' לעיל אות ל"ב] וכך צ"ל כאן מחוור ואינו מחוור אין תימר מחוור קורא שם פאה למטן אין תימר אינו מחוור קורא שם פאה למעלן כו' עד מפני הסכנה" והפי' דמספקא לי' אם הדרשות שהביא הם מחוור דהם דרש גמור דבדלית ובדקל אין הפאה במחובר רק בעה"ב מוריד ומחלק או אינו דרש גמור רק אסמכתא ומעיקר הדין להיות גם בדלית כו' הפאה במחובר כמו בשדה ורק תקנת חכמים הוא שלא יבואו העניים לידי סכנה שבעה"ב יוריד ויחלק ביניהם וע"ז אמר דאין תימר מחוור קורא שם פאה למטן כיון דמעיקר הדין בעה"ב מוריד א"כ נעשה פאה רק בירדו למטה בהנתנו לעניים ולכן אז הוא שקורא לו שם פאה ומשא"כ אם אינו מחוור א"כ הא הוא פאה למעלה על האילן דמה שנשאר מן הקציר' הוא פאה כמו בשדה וצריך לקרות לו למעלה שם פאה ואף דתיקנו דיהא מוריד ומחלק מפני הסכנה מ"מ לא נשתנה בזה עצמיות עניין הפאה דלכל מה שאינו נוגע לסכנה עדיין הפאה כפי דינה מעיקרה וא"כ כיון דמעיקר הדין הוא פאה למעלה במחובר כמו בשדה צריך לקרות לה למעלה שם פאה ואח"כ מוריד כו' וע"ז אומר עוד נ"מ דאין תימר קורא שם פאה למעלן דמעיקר הדין הוא פאה למעלה ורק לתקנת העניים מוריד כו' א"כ ההורדה דהיא רק לתקנתם צריך שתהי' הוצאת ההורדה משלהם דבעה"ב כבר קיים מצותו בקריאת שם פאה למעלה דנעשה מיד של העניים והי' ראוי דהעניים יעלו ויקצרו בעצמם אחרי קריאת השם שלו כמו בשדה דמצותו לבעה"ב רק שיקרא שם ויאמר זו פאה והעניים באים וקוצרים את הפאה ומה שתיקנו לטובת העניים שלא יבואו לידי סכנה דבעה"ב יוריד ויחלק הרי בשלהם הוא טורח להוריד להם וההורדה רק לטובתם והם חייבים בהוצאת ההורדה ומשא"כ אין תימר קורא שם פאה למטן א"כ למטה הוא שמקיים מצותו בקריאת השם ונעשה אז של העניים דכ"ז שאינו קורא שם אינה פאה וא"כ הוצאת ההורדה משל בעה"ב וע"ז אמר דאפי' תימר קורא שם פאה למעלן מ"מ זה עצמו ג"כ תיקנו מפני הסכנה שתהא הוצאה שלו ע' פני משה וזה פשוט בכוונת הירושלמי:

סא) אי קנסינן היתירא משום איסורא, ע' ב"מ ע"ב א' ועוד בכ"ד וע' ירושלמי פאה פ"ד ה"ב תני כו' קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר:

סב) קנסו שוגג אטו מזיד, ע' ירושלמי פאה פ"ד ח"ב עד כדון מזיד כו' וכזה שם פ"ה ה"א:

סג) ירושלמי פאה פ"ד ה"ו ר' יעקב כו' מקשה מה צורכה לההוא דאמר ר"ל ולא שמעינן דמר כו', פי' דהוא הקשה דמה צורך למה שאמר ר"ל כמובא אח"ז דאין אדם זוכה לחבירו במציאה אטו לא שמעינן לי' מהא דבעי ר"ל רצה לחזור חוזר בו ואת אמרת מציאותו לבעה"ב והרי שמעינין מזה דס"ל בעלמא דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ורק בפועל הי' ה"א דידו כיד בעה"ב וקנה בעה"ב וע"ז הקשה ר"ל דכיון דיכול לחזור אין ידו כידו וה"ל כשאר מגביה מציאה לחבירו דלא קנה וא"כ הא כבר ידעי' מזה סברת ר"ל דאין אדם זוכה לחבירו במציאה ולמה הוצרך לומר זה עוד וזהו הל' ר' יעקב כו' מקשה מה צורכה לההוא דאמר ר"ל ולא שמעי' וקמפרש הש"ס לאיזה מימרא דר"ל נתכוון בשאלתו עלי' מה צורכה ופירש ואמר דמר ר' יעקב בר אחא איתפלגון כו' ור"ל אמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה ולמימרא דר"ל ההוא הוא שנתכוון דמה צורכה כו' וז"פ בכוונת הירושלמי:

סד) בירושלמי ספ"ד דפאה שם איר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי כו', פי' דר' יוחנן כך הי' דרכו גם בבבלי לומר וכי כעורה זו ששנה רבי ע' חולין קט"ו ב' והיינו בתמי' וכי כעורה היא הא אינה כעורה רק צלולה וזכה וכך הוא אומר כאן וכה זכה כו' פי' וכן זך הוא מה ששנה לנו רבי תעזוב כו' היינו דגם דרשא דרבי בזה זכה וצלולה ונכונה היא וא"צ לדרשות הקדומות מעני ורש וגו' או מלא תטה וגו':

סה) קנס, אי קנסי' גם באונס לעניין חמץ שעבר עליו הפסח וכדומה, ע' ירושלמי פאה פ"ה ה"א ואפי' גידשו אחרים חוץ מדעתו כו':

סו) אי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע, ע' ירושלמי פאה פ"ה ה"א שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה משום קנס ומשמע דס"ל דיש כח כו' אפי' בקו"ע לאכול טבל דאוריתא:

סז) ראובן המחובר לשמעון ולא שמעון לראובן אי חשיבי חד, כבר הארכתי מאוד והעניין ג"כ בהעור והרוטב קכ"ז ב' בהך דאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו ע"ש פלוגתא אי חשיבי חד וע"ע ירושלמי פאה פ"ה ה"ב הית' יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה ניצולת:

סח) אם צריך להפסיד שלו מעט עבור של חבירו המרובה, כבר כתבתי בציונים לתורה כלל ל"ז משו"ת חות יאיר סי' קס"ה ע"ש וע' ירושלמי פאה פ"ה ה"ג אם היזקו מרובה כו' עש"ה וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"ב מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט פי' בהפסד מועט שלו ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה וע"ש ברידב"ז:

סט) בעניין דבר השייך לעניי אותה העיר אי חשוב ממון שאין לו תובעין, עמ"ש בזה בבית האוצר חלק אות בי"ת ערך ביטול ברוב וע' ירושלמי פאה פ"ה ה"ג למדת הדין נצרכה ע"ש בפני משה וברידב"ז:

ע) נתינת צדקה נחשבת כהבאת ביכורים, ע' ירושלמי פאה פ"ה ה"ה מעלה אני עליך כאילו הבאת ביכורים ע"ש כו' ולפי"ז המקריב דורון לת"ח דהוא ג"כ כביכורים הנה הוא ג"כ מעין מצות צדקה לעני דהוא ג"כ כביכורים ואף דמקריב דורון משמע אפי' לעשיר:

עא) ידיעת אחד בעולם דמהני גבי טומאת התהום דאפי' אחד בסוף העולם מכיר בה אין זו טומאת התהום ובתמורה כ"ב ב' גבי חטאת אבודה אבודה ממנו ומרועה ואחד