גליוני הש"ס זרעים קד

כמה דוכתי נגד סברא הנ"ל וע"ע ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג לא שיערו חכמים בך וע"ש בבבלי:

צז) דעת הוא בחי' מקום שכן בדעתו לחזור אין לו חומרי מקום שהלך לשם דע"י הדעת לחזור למקומו חשוב כאילו הי' במקומו עדיין ובשלהי פסחים ק"כ א' במשנה ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו וברשב"ם אם התחילו לאכול פסחן וישנו לא יאכלו דנראה כאוכל פסחו בב' מקומות דמאחר שישנו הסיחו דעתן לאכול עוד וחשיב לי' תנא כאכילת שני מקומות כו' עכ"ל והוא ג"כ כנ"ל דדעת הוא בחי' מקום ולכן הסתלקות והתחדשות הדעת הוי כמקום אחר וע"ע כהך דפסחים בירושלמי ברכות פ"ו ה"ח שינוי מקום צריך לברך הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום ועמ"ש על הגליון פסחים ריש מקום שנהגו בזה מירושלמי יומא ומשו"ת הרשב"א וע"ע ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג הסיע דעת כמי שעקר את רגליו ושם פ"ו ה"ו דבמקדש ודעתו לאכול בבית אחר חשוב קידוש במקום סעודה:

לח) ירושלמי ברכות פ"ז ה"א עד כדון כר"ע כר' ישמעאל כו', ע"ש ברידב"ז דהכוונה אהא דר"ע ס"ל דעונשין מה"ד ור' ישמעאל ס"ל דאין עונשין ואך פירושו בזה אינו נכון דמכין אותו עד שתצא נפשי אינו עונש והוא רק כפי' לקיים מה שמחויב ולא שייך כלל בהא דאעמה"ד ואך הכוונה פשוטה דמ"ד עונשין מה"ד ס"ל דק"ו הוי כמפורש דכיון דאיתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאיתמר בהדיא דמי (סנהדרין פ"ט א') ולכן עונשין מק"ו כיון דהוא כמפורש וכמ"ש בלקח טוב כלל ב' בארוכה וע"כ הא לא שייך כאן ק"ו מה מזון שאין מפורש לפניו רק מק"ו דהא גם ק"ו חשוב כמפורש ומשא"כ למ"ד אעמה"ד דק"ו לא חשוב מפורש שפיר יש ק"ו וז"פ:

לח) מחצה כרוב, ע' ירושלמי ברכות פ"ז ה"ב מחצה למחצה מהו ונ' כוונת הספק דנימא מחצה כרוב ועמ"ש בזה בגליון חולין כ"ח ב':

לט) אתרי' דפלוני הוי, קיבצתי בגליון שבת י"ט ב' אהך דאתרי' דרב הוי וע"ע ירושלמי ברכות פ"ח ה"א דלא מפלג על בר נש באתרי':

מ) משקה הבלוע בכלי אם חשוב משקה, ע' ירושלמי ברכות פ"ח ה"ג והכא בלוע במפה הוא ע"ש בחרדים:

מא) נשים דפטורות ממ"ע שהז"ג, כבר הבאתי כמה דוכתי בדברי חכמים דקרינן לנשים פטורין מן המצוות סתם וכ"ה גם בירושלמי ברכות פ"ט ה"א שאין האשה מצווה על המצוות:

מב) תשובה אי מהני בב"נ, הארכתי כבר וע"ע ירושלמי ברכות פ"ט ה"א לרחקן אי אפשר שעשו תשובה:

מג) ר"ח, אי יש בו קדושה ומנוסח הברכה מקדש ישראל וראשי חדשים ע' ברכות מ"ט א' משמע דיש בו קדושה וכן בביצה י"ז א' ובמוספין מתחיל כו' ואומר קדושת היום באמצע משמע דיש בו קדושה וכן בזבחים פ' כל התדיר קרינן לר"ח מקודש ואולם בירושלמי ברכות פ"ט ה"ב פלוגתא אם אומר בתפלה מקדש ישראל מחדש חדשים או מקדש ישראל וראשי חדשים וי"ל דבהא פליגי דמ"ד מקדש ישראל מחדש חדשים שס"ל דר"ח אין בו קדושה ולא שייך לומר מקדש ישראל וראשי חדשים דהראשי חדשים אין בם קדושה וע"כ אומרים רק דמחדש חדשים ודו"ק:

מד) ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג אית לך חוריי תפילין של יד כו', נ' דצריך להגיה ראש במקום יד ויד במקום ראש וכך צ"ל תפילין של ראש עד שלא יחלוץ ושל יד עד שלא ייבה לא ייבה מן דייבה הא ייבה" והפי' פשוט דאמר דאית לך תוריי דא"א לברך בשעת עשי' כשהוא עסוק עדיין במצוה רק קודם עשי' דייקא והיינו תפילין ובתש"ר מודינא דיכול לברך גם בשעת עדי' היינו כשכבר הניחם כ"ז שהם על ראשו וזהו תש"ר עד שלא יחלוץ אבל ושל יד א"א לעשות כן דממ"נ עד שלא ייבה ר"ל עד שלא הביאן והניחן על ידו לא ייבה הא לא הניחן וליכא שעת עשי' רק הוא קודם לעשי' ומן דייבה ר"ל אחר שהניחן הא ייבה ר"ל הא כבר הניחן וכבר נגמרה כל המצוה לגמרי ואינו עוד שעת עשי' כלל ולא שייך לברך וסברת הירושלמי דתש"י המצוה רק הקשירה על היד אבל גוף מה שמונחין על היד אינו מצוה כלל ומשא"כ בתש"ר מה שהם על הראש הוא מצוה וכמ"ש וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך דבש"י רק הקשיר' המצוה ובש"ר המצוה שיהיו על הראש ואף דכתי' במקום אחר והיו לך לאות על ידך מ"מ כיון דשני קרא כאן בדיבורי' בזה משל יד לשל ראש אתי האי קרא ומגלה גם אאידך דגם שם הכוונה רק שתתנם על היד אבל אין גוף ההוי' מה שהם על היד מצוה רק מעשה הנתינה הוא המצוה ולא יותר וכן מבואר סברא זאת בט"ז או"ח דבשל יד רק מעשה הקשיר' המצוה משא"כ בשל ראש ההוי' מה שהם על הראש המצוה [וכ"נ להדיא שיטת הירושלמי ברכות פ"ב ה"ג דעל של יד מברך על מצות תפילין ועל של ראש על מצות הנחת תפילין והיינו דבשל ראש ההנחה מה שהם מונחים על הראש מצוה משא"כ בשל יד] וע"כ שפיר לא שייך בשל יד שעת עשייתן דאחרי שהניחן כבר נגמרה כל המצוה ואינו עוסק עוד במצות תש"י כלל וה"ל אחר עשייתן ולא שייך לברך ואף דבחליצה צריך לחלוץ של יד אחר של ראש זה משום כ"ז שבין עיניך יהיו שתים וא"כ הוא ג"כ רק מצות של ראש דכתי' בי' והיו לטוטפות בין עיניך ומחייב זה שיהיו התש"ר עם עוד של יד וחיובא דשל ראש הוא דמצותם שכל זמן שיהיו יהי' של יד עמהם אבל אין זו עוד מצות של יד מפאת של יד עצמו דו"ק היטיב מאוד ולא שייך לברך ברכת של יד מפאת חיוב זה דחיוב זה מחלק מצות הראש הוא ועל של ראש הא יש ברכה בפ"ע, כך נ' פשוט כוונת הירושלמי:

מה) בדיקת סימנין לאחר שחיטה, דבפ"ק דחולין דאם לא בדק טריפה או נבילה, שיטת הירושלמי דאם לא בדק כשר לגמרי ורק לכתחלה יש חיוב בדיקה ע' ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג מעתה משיבדק הסימנין ע"ש פי' החרדים והוא חידוש:

מו) אי רשאין לדבר דברי תורה או להרהר בד"ת בשעה שמרגיש צורך נקבים והולך לביה"כ, ע' בבלי ברכות פ' מי שמתו לעניין הוצרך לנקביו ומתפלל וע' ירושלמי ברכות פ"ט ה"ד ברוך הקל הכבוד והוא חידוש דמזכיר את השם ואומר ברכה בהזכרת השם בכניסה לביה"כ והוא חידוש גדול ותימה:

מז) שם אלקי"ם הוא שם הדין ושם הוי' שם הרחמים כנודע בחכמת האמת וע' ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה באלקים אהלל דבר בד' אהלל דבר בין על מדות הדין בין על מדות הרחמים והוא כנ"ל דאלקי"ם שם הדין והוי' שם הרחמים:

מח) הקדש אי נחשב שאין לו בעלים כלל דהגבוה ג"כ אין נחשב בעלים והוא רק כהפקר האסור לכל, הארכתי בזה באתוון דאוריתא כלל ג' ויש ראי' לסברא זו ג"כ מירושלמי פאה פ"א ה"א והקדש לאו כשרוף הוא כו' עש"ה ונ' הכוונה ג"כ כנ"ל דכיון דנסתלק מהמוקדש עניין בעלים כלל דבמכר עדיין יש בו עניין בעלים שלו כיון דהוא של חבירו מכחו וכן אפי' בהפקר נחשב שהוא של כל העולם מכחו דהכל יכולים לזכות בו והוא מכחו ע"י שהפקירו וכמ"ש כבר במ"א בארוכה דהפקר הוא הקנאה כללית לכל העולם ומשא"כ הקדש דאין בו עניין בעלים עוד כלל וא"א לשום אדם לזכות בו והרי נתאפס עניין בעלים שלו ולכן אם איתא דבנשרף פטור ה"נ בהקדש ראוי שיהי' פטור דמה בכך דישנו בעולם מ"מ הא אין לו שייכות לבעל הקמה שיהי' הוא מחויב לתת פאה עלי' ורק במכר יש לו שייכות עדיין לו כיון דהוא אצל חבירו מכחו ולכן ג"כ חייב לתת