גליוני הש"ס זרעים קג

כלל] וכוונת הראי' דכי היכי דחזינן לגבי תרומה גדולה דכיון דהי' חיוב פאה כבר קודם מירוח ואז אילו הי' מפריש הפאה הא הית' פטורה מתרומה לכן גם במפריש אח"כ אין משתנה דינה לגבי תרומה ואכתי פטורה מתרומה וכך גם בביכורים הואיל וחיוב הפרשת ביכורים קודם מירוח ואילו הפריש אז היו הביכורים פטורין מתרומה לכן גם במפריש אח"כ פטורין וע"ז שואל ולימא אף בביכורים יהא חייב אעפ"י שלא מירח והכוונה פשוטה דשואל דהא גופא מנלן דביכורים פטורים מתרומה ואפי' במפריש ביכורים קודם מירוח מנא לן פטור שלהם מתרומה דילמא ביכורים חייבין לגמרי בתרומה וכהן המקבל ביכורים צריך להפריש מהן תרומה ומה הלימוד דביכורים פטורים מתרומה דאמרת דהואיל ובהופרשו קודם מירוח היו פטורין כו' וזהו ויידא אמרה דא ר"ל היכן נאמר דבר זה דביכורים פטורים מתרומה וכרגיל ל' זה בירושלמי וע"ז משיב מן המשנה ולמה נקרא שמן ביכורים שהן ביכורים לכל היינו דצריך להפריש ביכורים קודם לתרומה מה"ת דכיון דשמם ביכורים מורה שהן ביכורים לכל ואם מקדים תרומה לביכורים עובר אמלאתך ודמעך לא תאחר וע"כ כיון דהפרשת ביכורים קודם לתרומה מזה עצמו ידעי' דהביכורים גופיהו פטורים מתרומה והוא כסברת הרדב"ז בתשובה ח"א סי' תקכ"ט שהבאתי בציונים לתורה כלל ל"ז דחיוב מוקדם ומאוחר אין חל החיוב המאוחר רק עד אחרי העשות המוקדם עש"ה וא"כ כאן נמי כיון דביכורים קודמין לתרומה בא כל עיקר חיוב הפרשת הביכורים רק אחרי הפרשת התרומה וע"כ הביכורים עצמן ממילא אין בם חיוב הפרשת תרומה דהפרשתם הא הוא שחידשה את החיוב תרומה וחידשה אותו רק על הנשאר אבל לא על עצמה דכיון דהיא עצמה המחדשת החיוב לכן ממילא היא עצמה פטורה דאחרי הפרשתם הוא שנתחדש החיוב תרומה וא"כ הא כבר הופרשו ומאין יהי' חיוב בם בעצמם וזהו ולמה נקראו שמן ביכורים שהן ביכורים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו היינו דמייתי משנה בתרומות ולמה נקראו כו' וכיון דביכורים קודמין לתרומה וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו היינו דחיוב חבירו חל רק על ידי זה שקדמו דבהעשות המוקדם חל חיוב המאוחר כנ"ל וע"כ כיון דחיוב תרומה חל רק אחר הביכורים לכן הביכורים עצמן פטורים מתרומה וכזה בירושלמי ריש פאה איפשר לומר כן היא חייבת כל שדהו פאה והיא חייבת בפאה והוא ג"כ סברא הנ"ל דכיון דע"י קצירת השבולת הוא שמתחדש החיוב פאה לכן מתחדש החיוב רק בנשאר אבל אין היא עצמה מתחייבת בפאה ע"י הקציר' לתת ממנה עצמה חלק פאה [דשייך הפרשת פאה גם בנקצר כ"ז שלא קנאו בשינוי] וכך כאן הואיל והביכורים הוא שמחייבין הפרשת התרומה לכן הביכורים עצמן אין בם חיוב תרומה וז"פ בכוונת הירושלמי וע"ע בירושלמי דמאי פ"ד ה"א מעתה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו ע"ש דמבואר שם ג"כ סברא הנ"ל:

רא) תפילין של יד ושל ראש, סברת הרדב"ז בתשובה ח"א סי' תקכ"ט שהבאתי בציונים לתורה כלל ל"ז דחיוב מוקדם מסלק לגמרי חיוב המאוחר עד העשות המוקדם ולכן חיוב תש"ר מתחיל רק אחר הנחת של יד ע"ש, ע' מ"ש באות הקדום בביאור ירושלמי פאה פ"א ה"ה דסברת הרדב"ז הנ"ל מבוארת בירושלמי:

לב) ירושלמי פאה פ"ב ה"א ואינו מחובר כו' עד הא מצד א' מפסיק כל תיבות "מחובר" דכאן צ"ל "מחוור" ותיבת "מפסיק" הנאמר אפילו מצד א' מפסיק" צריך למחוק תיבת "מפסיק" זאת והכוונה פשוטה דאחרי הביאו הדרש שנאמר שדך ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה אמר "ואינו מחוור" ר"ל דאינו דבר מחוור מעיקר הדין דיהיו אלו הדברים מפסיקין נחל ושלולית כו' ויחשבו בעצם מחמתן ב' שדות רק היא מדרבנן משום דמיחזי כשתי שדות אבל אינם דברים המפסיקין בעצם ותיבת מחוור" כה"ג על היות הדבר עיקריי ועצמיי נמצא בירושלמי טובא מאוד] ואין תימר מחוור הוא אפי' שדה אילן מפסיק דתנינן תמן הכל מפסיק לזרעים ואין מפסיק לאילן אלא גדר פי' דאילו הי' נחל כו' דבר המפסיק בעצם הי' ראוי שיעשה הפסק גם בשדה אילן וע"כ דהוא רק משום דמיחזי כהפסק ובשדה אילן שהאילנות גדולים לא מיתחזי נחל כו' שבנתיים להפסק ומיחזי הכל כשדה אחת ולכן אין מפסיק לאילן ואח"כ שואל אהא גדר מחוור' כלומר אבל גדר דמפסיק גם בשדה אילן הוא דבר המפסיק בעצם וע"ז אומר ואינו מחוור ר"ל דגם גדר המפסיק באילן אינו הפסק עצמיי רק גם הוא טעמו דגדר נראה יותר גם בשדה אילן ומיתחזי גם בשדה אילן להפסק והטעם ג"כ רק משום דנראה כשתי שדות אבל בעצם גם הוא אינו הפסק ומביא ראי' דאין תימר מחוור אפי' שער כותש מפסיק כו' עד הדא אמרה שאינו מחוור ר"ל דאילו הי' גדר הפסק עצמיי הי' ראוי שיפסיק גם בהיות שער כותש וע"כ דאינו מחוור גם הוא רק דמיתחזי כב' שדות וע"י השער כותש תו לא מיתחזי כב' שדות ומפרישין שפיר מאחת לחברתה, "אין תימר מחוור הוא' ר"ל שמא תאמר דשער כותש המחבר מחוור הוא והיינו דגדר הוא באמת הפסק בעצם ורק דמה דבשער כותש המחבר אינו מפסיק היינו משום דשער כותש מחוור הוא ר"ל דהוא חיבור בעצם ואף דהגדר הפסק בעצם מלמטה מ"מ השער כותש שלמעלה עושה חיבור בעצם ולכן הם שדה אחת ז"א דאילו הי' שער כותש היינו ענפים המעורבין למעלה חיבור בעצם א"כ אפי' מעורבין רק מצד אחד ג"כ ראוי שיהי' חיבור ואילו במשנה התני אם הי' שער כותש מכאן ומכאן אינו מפסיק הא מצד אחד מפסיק וע"כ דהכל אינו מידי דמיחוור ר"ל דבר עצמיי רק הכל רק מילי דרבנן דשיערו זה בראיית האדם דבשדה תבואה מיחזי לעין הרואה גם נחל ושלולית כו' להפסק ובשדה אילן מיחזי רק גדר וביש שער כותש תו מיחזי כשדה אחת גם בהיות גדר וה"מ בשער כותש מב' צדדים הא מצד אחד לא מיחזי מחוברין רק ניכר ומיחזי עדיין ההפסק שע"י הגדר מלמטה והם לעין הרואה ב' שדות אף דמעורבין בשער כותש מצד א' למעלה כיון דאין מעורבין הרבה מכאן ומכאן וז"פ בכוונת הירושלמי [ודע דכמו דנאמר כאן תיבת "מחובר" תחת" "מחוור" כן הוא טעות להיפוך בירושלמי חלה פ"ב ה"א שמי פירות "מחוורין" כו' וצ"ל "מחברין" עש"ה כולה סוגי' וברידב"ז]:

לג) ירושלמי ברכות פ"ק ה"ה כל הברכות אחר חיתומיהן אין אומרים ברכה פסוקי פי' שלא לומר ברכה בחתימה בפסוק לפני הברכה שבסוף והוא כמו לקמן פ"ד ה"ג פסוק ויצעקו וגו' לפני בא"י העונה בעת צרה ועוד שם ה"ד פסוק ברוך ד' כי שמע קול תחנוני לפני בא"י שומע תפלה:

לד) אין עדל"ת שבמקדש, הטעם דעדל"ת משום דעשה עניינה אהבה ול"ת יראה ואהבה עדיף מיראה כמבואר ברמב"ן עה"ת פ' יתרו וע"כ במקדש דשם עניין היראה ע' ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה שמשם יראה יוצאה לעולם וכן בבבלי תענית ט"ז א' וכן בירושלמי ברכות פ"ז ה"ג שאין נורא אלא ביהמ"ק שנא' נורא אלקי"ם ממקדשיך וכן נאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקי"ם וע"כ אין שם עדיפות לאהבה על יראה כיון דשם מדריגת היראה ולכן אין היראה נדחית מפני האהבה ודו"ק:

לה) בגליון שבת קל"ט ב' הארכתי בקיבוץ ענייני הערמה וע"ע ירושלמי ברכות פ"ה ה"א מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו כו' והוא הערמת ביטול איסור לכתחלה ע"ש במראה הפנים בשם הרבינו יונה דבעי' רוב דווקא והוא מטעם ביטול:

לו) יאמרו כל הסריקין אסורין כו', הארכתי כבר מאוד דמצינו