גליוני הש"ס זרעים קב

דחסרון הערלה נוהג גם בשבת דערל אסור גם בשבת בתרומה וקדשים והוי מה שיש בו חסרון הערלה כאילו הי' נוהג המילה וכמו שכתבתי סברא זו במ"א בארוכה, ע' ירושלמי תרומות הנ"ל מאחר שהוא מטמא בהן הוא נעשה בהן שליח [והיינו לפי גירסא הכתובה לא לפי גירסתי אות י"ג] והיינו דחשוב איתי' מפאת דאיתי' בהחסרון ודו"ק:

טז) בל תוסיף, מה שכתבו תוס' עירובין צ"ו א' דאשה כיון דאינה מצווה כשלא בזמנו דמי וצריך כוונה לעבור ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"א דקטן מופלא כו' מביא פסח אף דפסח חובה ואין חיוב על הקטן ובנדבה הא אינו בא דהא הוא קרבן חובה מ"מ כיון דפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים ושלמים הרי מביא לכן מביא גם פסח עש"ה ואף דרק בשאר ימות השנה קרב שלמים ולא בזמנו וצ"ל דכיון דהקטן אין מצווה בפסח ה"ל גם בזמנו כשלא בזמנו ושפיר יכול להביאו גם בזמנו בתורת שלמים ודו"ק ויל"ע עדיין בזה דלכאורה נ' כוונת הירושלמי דיכול להביאו בתורת פסח ורק כיון דפסח בשאר ימות השנה בא שלמים לכן יש גם בפסח בזמנו עניין שלמים וכיון דקטן כו' יכול להביא שלמים לכן יכול להביא גם פסח מפאת היות בו עניין שלמים ובשלמים הא שייך:

יז) המ"ע ומופלא הס"ל, ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"א בסופו ס"ל לכהנא דמופלא כו' דרבנן ופוטר רק טבל מדרבנן ולכן אין חייבין על קדשיו מבחוץ ואפ"ה קריבין בפנים ועל כרחך דס"ל דחב"ע לאו דאוריתא ור' יוחנן ור"ל דס"ל דחייבין כו' ס"ל דמופלא כו' דאוריתא וע' נזיר כ"ט:

יח) תכ"ד, אם הוא כדיבור לכל הדברים או רק לחזרה, ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"ב לא תקבל עליך כו' א"ר חנניא כו' כאחת כו' ופליגי בהנ"ל דמר סבר דרק לחזרה כו' אבל לשאר דברים חשוב בזאח"ז וע"כ כיון דכבר פטר הטבל ונעשה חולין הוי מפריש מן החיוב על הפטור ומר סבר דלכל דבר הוי כאחת ממש ואף שאומר בזאח"ז ה"ז תרומה על הזיתים שלפני ועל שלמטן מ"מ הוי כאומר הכל בב"א אילו היו מציאות וחל הכל יחד:

יט) צמוקים, יל"ע אי תרומת צמוקים דאוריתא דתרומת פירות דרבנן דמה"ת החיוב רק בגורן ויקב וא"כ צמוקים דלא מיקרי יקב ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"ה ע"ש ברידב"ז ד"ה תנינן דבתרה י"ל דתרומתו ג"כ דרבנן:

כ) דנין אפשר משא"א, ע' ירושלמי תרומות פ"ב ה"א בתחלתו:

כא) טהרה וקדושה חדא אינון [כנודע בחכמת האמת בסוד וטהרו וקדשו חו"ב ריעין דלא מתפרשין] והיפיכות הקדושה היא טומאה כמ"ש כ"פ וע' גבורות שמונים אות כ"ו וע' ירושלמי תרומות פ"ב ה"א דיליף מאת מקדשו ממנו דנטלה מן הטהור והוא ג"כ כנ"ל דקרינן לטהרה קדושה, ומש"ש בירושלמי שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו נ' ג"כ הכזונה ע"ד ש"ס תמורה פ"ק שהבאתי בגבורות שמונים שם שאני כהנים דרבי בהן רחמנא קדושה יתירה וברש"י דמוזהרין על טומאת מת והיינו דעיקר מעלת הכהונה במה שמוזהרין על הטומאה וע"כ הטהרה הוא עיקר עניין הכהן וכיון דהוי מצי למיכתב לאהרן לבד וכתי' לאהרן הכהן דרשי' ונתתם וגו' הכהן שתתן דבר של הכהונה היינו טהור דזה עניין הכהונה טהרה וכיון דלטהור על טהור ל"צ קרא דפשיטא על כרחך אתי לומר דרק דבר הניתן צריך שיהא בכהונה היינו טהור ומשא"כ חולין הנתקנים אפשר להיות טמאים וע"כ ניטל מן הטהור על הטמא ודו"ק:

כב) אי חיישי' ליחידאה, יבמות פ"ג א', מגילה י"ח ב', וע' מועד קטן י"ב ב' ומש"ש בגליון וע' ירושלמי תרומות פ"ב ה"א לית אנן צריכין חששין ליחידאי:

כג) חזרה שדבר חוזר למצב הראשון אי נחשב כאילו לא הי' הפסק בנתיים, הארכתי כבר מאוד וע"ע ירושלמי תרומות פ"ב ה"א אגד שניטמא והתירו ואגדו מהו עש"ה:

כד) קטן שנטמא, דמבואר בתוספי הרא"ש ערכין דפטור אביאת מקדש בטומאה זאת אף בגדלותו ותמהתי בלקח טוב כלל י"ד דהא הוא גם בגדלות טמא עדיין ומה בכך דהית' קבלת הטומאה בקטנות ואולם יש כזה דאזלי' בתר הקבלה בירושלמי תרומות הובא באות הקדום דאף דהי' טמא גם בשעה שהי' מותר וכבר הי' טמא בפירוד מהטהור ומה בכך שהי' מחובר בשעת הקבלה ועל כרחך דרק בתר הקבלה אזלי' וכיון דהקבלה הית' בחיבור אין מפסיד מה שהוא עדיין טמא גם בפירוד ודו"ק היטיב מאוד:

כה) אוכלים הרבה המונחים יחד ואין בכל אחד כביצה רק בכולם אם מקבלים טומאה, ע' פסחים פרק ב' ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה כו' עש"ה וע' חולין קי"ט עש"ה וע' ירושלמי תרומות פ"ב ה"א לא פירורין אינון עש"ה בפני משה:

כו) לכל אין בילה חוץ מיין ושמן, פ"ק דר"ה י"ג ב' והיינו דבלח יש בילה ויין ושמן עיקר לח וע' ירושלמי תרומות פ"ב ה"א אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד:

כז) הערב שמש, לולד הטומאה וכן לאכילת חולין בטהרה א"צ הערב שמש, ירושלמי תרומות פ"ב ה"א והארכתי כבר בתשובה מאוד:

כח) ירושלמי תרומות פ"ב ה"א מתני' אמרה כן המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל בשוגג באיסור במזיד באיסור, נ' הפי' דכוונת המשנה בידע שהיא שבת רק שלא ידע שאסור לעשר בשבת דאילו הכוונה אשגגת שבת הול"ל המעשר והמבשל בשוגג בשבת יאכל במזיד לא יאכל דאז הי' משמעות הלשון דהית' השגגה בענין השבת דלא ידע שהוא שבת ומדתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל המשמעות דזה הי' בהחלט ובידיעה דהוא מעשר בשבת אלא דאם עשה כן בשגגת איסור דסביר שמותר לעשר בשבת יאכל בזדון איסור לא יאכל אבל בעניין השבת לא היתה שגגה ודו"ק:

כט) בעירובין יו"ד א' ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה כו' ע"ש ב' סברות דשיש בו קולא אחת ראוי להיות בו גם קולא אחרינא וגם סברא להיפוך דכיון דיש בו חד קולא לא מקלינן עוד קולא משא"כ הלמד דאין בו קולא זו יוכל להיות בו קולא אחרינא עש"ה ודוגמתו יש ב' סברות כאלה בירושלמי פאה פ"א ה"ד הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייב בפאה כו' ע"ש ב' סברות כאלה ג"כ עש"ה ודו"ק וע"ע קידושין כ' ב' אם גאול יגאל כו' אר"ש מה טעם כו' שיכול והלא דין הוא ומה מוכר כו' ע"ש ג"כ ב' סברות כאלו עש"ה:

ל) בירושלמי פאה פ"א ה"ה הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג כו' מתניתא אמרה כן כו' והפי' מדהזכיר במשנה מעשר ושבק לתרומה הקודמת למעשר משמע דבתרומה אין חילוק רק גם במפריש פאה אחר מירוח הפאה פטורה מתרומה וזהו דאמר "הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה" היינו דיש לדקדק כן מן המשנה וגם נ' יותר דהך מתניתא אמרה כן הכוונה על בריתא דיש בריתא שנאמר בה כן בהדיא "לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשר עד שמירח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה" [ותיבת "הא" אף דהוא ל' ארמית מצינו כזה הרבה גם במשנה ובבריתא עמ"ש על הגליון פסחים ט' א' על המשנה דאם כן אין לדבר סוף וגם יוכל להיות דבבריתא הי' כתוב ואם מירח חייב משא"כ בתרומה ובירושלמי נשתנה ל' הבריתא מואם מירח להא אם מירח ואין בזה דקדוק