גליוני הש"ס זרעים קא

קפיצת הדרך. אות ח'. קריאת שמע, אות י"ב. קרבן תמיד, אות מ"ט. שבועת שקר, אות ט"ו. שבת, אות ע"ז. שנים שעשאוהו, אות ל"ד. שפחה, אם יש בה איסור נדות, אות ל"ה. שבע לי' טומאה, אות מ"ה. תוספת שבת לאחריו, אות ב'. תוך כדי דיבור, אות כ"א. תפילין. אות כ"ג. תפלת שחרית ומנחה, אות נ"ב. גליוני הש"ס ירושלמי זרעים ביאורים בירושלמי זרעים וקיבוץ כללים ועניינים היוצאים מירושלמי. כרך א' א) אי שייך פלוגתא במציאות, ע' ירושלמי כלאים פ"א ה"א ויבדקו וע"ע ירושלמי חלה פ"א ה"א ויבדקוה על עיקר בדיקתה הן חולקין ותי' זה לא שייך בהך דכלאים וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"א דבר שאפשר לך לעמוד עליו כו' ע"ש:

ב) כח כחו אי ככחו דמי, ע' ירושלמי כלאים פ"א ה"ב דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת כו' ע"ש דהוא פלוגתא דר' יהודה ורבנן אי כיון דמקישות נעשה אבטיח ומאבטיח מלפפון הוו קישות ומלפפון חד וע"ש בפני משה ד"ה הקישות והאבטיח מה אמר בה ר' יהודה:

ג) אין מבטלין איסור לכתחלה, משמע בירושלמי כלאים פ"ב ה"א דאינו לא הלמ"מ כמ"ש הפרי תואר הבאתיו בגליון ביצה פ"ק ולא משום סחורה במאכלות אסורות כמ"ש בשו"ת הרי"מ רק הוא סברא גרידא ע"ש בירושלמי דמדמה ביטול איסור לכתחלה להא דאסור לערב בידים צרורות בגורן למכור ואי איתא דהלמ"מ היא באיסורין או משום סחורה במאכלות אסורות מה עניינו לדין ממון ועל כרחך דהיא סברא גרידא דהמערב בידים דבר הניכר כאילו אוכלו בעינו לא מעורב וכן בצרורות הנ"ל המערבם בידים כאלו מכרם בעצמם לבדם ולקח בעדם ממון דהוא אונאה וז"פ:

ד) בהיתירו כך איסורו, ע' מה שהארכתי בגליון ע"ז פרק בתרא וע"ע ירושלמי כלאים פ"ב ה"א כמה דר"ש אמר אין שני מינין מצטרפין לאסור כן כו' אין שני מינים מצטרפין להיתר:

ה) איש אי ממעט עכו"ם, ירושלמי תרומות פ"א ה"א ממעט מבני ישראל עכו"ם ומאיש קטן משמע דאין איש ממעט עכו"ם דאל"כ במיעוטא דאיש ליסגי:

ו) איש, אי ממעט חרש ושוטה, שם משמע ג"כ דאיש אין ממעט חרש ושוטה:

ז) פסול היסח הדעת, ירושלמי שם שמיר' כתוב בהן משמע דנפיק משמיר' וע"ש בק"ע ולפי הירושלמי היא ג"כ פסול טומאה:

ח) היסח הדעת, שייך גם בחש"ו שלא יהי' לו היסח הדעת אע"ג דאין לו מחשבה, ירושלמי הנ"ל:

ט) היסח הדעת, א"צ מחשבה שיחשב על הדבר רק שישמרנו ולא יסיח דעתו משמירתו וכל כיוצא רק שלא יסיח דעתו אבל אינו מידי דמחשבה, ירושלמי הנ"ל:

יוד) עשה דשימור בקדשים, ירושלמי הנ"ל שמיר' כתוב בהן ע"ש בפני משה כ' ושמרו את משמרתי:

יא) חש"ו אי כשירים לטבילת כלים, ירושלמי הנ"ל מעשה בבניו כו' והיו כל הטהרות כו' עש"ה:

יב) בעניין קטן אי חשוב איתי' בדבר מפאת דאתי לכלל כשיגדל ע' גיטין פ"ה א' ותוס' שם כ"ב ב' ד"ה והא והארכתי בציונים לתורה בכלל מיוחד ומה שהבאתי שם מש"ס תמורה רפ"ק דקטן חשוב איתי' בלא ימיר מפאת דאתי לכלל כו', ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"א דקטן חשוב ליתי' בנשיאת עון אף דאתי לכלל כו':

יג) ירושלמי תרומות פ"א ה"א מהו שיביא קרבן זיבה כו' ע"ש ונ' דכך צ"ל "מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת מאחר שהוא חובה אינו מביא או מאחר שהוא מטמא בהן מביא התיב ר' יודן הרי יש לו טבל דבר תורה אינו פוטר טבלו דבר תורה וכאן אעפ"י שהוא מטמא בהן אינו מביא, פשיטא לך שהוא מביא מהו שיעשה בהן שליח מאחר שהוא מביא הוא נעשה בהן שליח או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח" והכוונה דבעי דקרבן זיבה כו' כיון דחובה הוא ואינו בא נדבה והקטן הרי אין עליו חיוב להביא וה"ל כאילו הי' מביאו בנדבה והרי אין קרבן זיבה כו' בא נדבה ולכן אינו מביא א"ד כיון דהוא מטמא בהן וקרבנות אלו באים להסיר הטומאה דהוא מחוסר כפורים והטומאה מסתלקת לגמרי רק ע"י הבאת הקרבנות וע"כ גם קטן כיון דאיתי' בהטומאה איתי' ג"כ בהסרת הטומאה דלא מיסתבר שיהי' לו הטומאה ולא יהי' לו הסרת הטומאה שנתנה תורה קרבנות להסיר הטומאה וע"ז התיב ר' יודן דאין ראי' ממאי דהוא מטמא כו' דיש לו ג"כ הסרת הטומאה דהא ה"נ תבואת קטן הוא טבל והתרומה באה רק לתקן הטבל ולהתירו ועכ"ז אין קטן פוטר טבלו ואינו יכול להפריש תרומה אלמא אע"ג דאיתי' בהאיסור והחסרון ליתי' בהסרתו וע"ז אמר הירושלמי אח"ז פשיטא לך שהוא מביא פי' את"ל שהוא מביא איכא למיבעי אם נעשה בהן שליח לאחר לשחוט דשחיטת קדשים בעי בעלים או שליח וקטן לאו בר שליחות הוא ואולם בהנ"ל דמידי' דאיתי בי' הוא ומביא אלמא דנחשב בדבר זה כגדול לכן י"ל דנעשה גם שליח א"ד כיון דלכל הדברים אין נעשה שליח כו' ואף דאמר תחלה התיב ר' יודן מ"מ שייך אח"ז את"ל דיש כזה בב"ק ל"ז א' גבי שור שהוא מועד למינו ואת"ל איתא לדר' פפא ע"ש ועוד כזה בשאר מקומות:

יד) לאו הניתק לעשה והעשה זמן גרמא, מה שכתבתי במ"א דאיתי' לעשה בנשים הואיל ובא לתיקון הלאו וכיון דהלאו ישנו בנשים יש להם גם התיקון. דכוותי' בירושלמי תרומות פ"א ה"א או מאחר שהוא מטמא בהן מביא עמ"ש בביאורו באות הקדום:

טו) עבד אי חשוב אית' בתרומה [אף דאין לו תבואה לתרום דמה שקנה עבד קנה רבו] מפאת דאסור בטבל וכן מילה שלא בזמנה דאין דוחה שבת מ"מ לא חשוב ז"ג מפאת