גליוני הש"ס נזיקין רעב

בבבלי יבמות קי"ז א' ואת"ל כו' תנו לי כתובתי והתירוני להנשא מהו הכא וודאי אדעתא דכתובה אתאי והיינו מפני שהזכירה הכתובה תחלה עש"ה

פרק ו' ה"ה (י"ט ב') ת"ל רעהו, נ"ב ע' פני משה דכ' דמשמע שיהא כרעהו כו' ודרש זה הוא בירושלמי עירובין פ"ז ה"ו א"ל רעהו עד שיהא כרעהו ע"ש

פרק ז' ה"ה (ס"ג א') כהנא דמר כו', נ"ב תיבת דמר צריך להמחק והמאמר כהדא ר' יודה כו' פי' דר' יודא כו' עשו אצלו פועלים נושאי כתף והסמיכם אצל החנווני

שם ממה דאילו כו', נ"ב פי' אילו הי' החנווני אומר להפועלים קחו לכם מעותיכם הרי הי' הסוף ששניהם נוטלין שהפועלים כבר נטלו מן החנווני והחנווני הרי הי' חוזר ונוטל מבעל הבית וע"כ יהבון מכבר פי' יטלו הפועלים כבר עכשיו מבעל הבית מכח שיעבודא דר' נתן שהרי יש להם חוב על החנווני ולחנווני על בעל הבית ואף שכ"ז שלא נתן להם החנווני אין לו על בעה"ב כלום מ"מ אין בעה"ב יכול לומר להם כבר העמדתי אתכם אצל החנווני גבו ממנו דכיון דסוף סוף אם יגבו ממנו יהי' לו שוב חוב על בעה"ב וע"כ יכולין גם הם לגבות מבעה"ב עבור החנווני ואחרי הגבי' יחזיקו בהמעות שהרי מגיע להם המעות מן החנווני וע"כ מדהוצרך ר' שמי לעניין סברה דשיעבודא דר' נתן ולא אמר בפשיטות דכיון דהחנווני לא נתן להם נפרעין מבעה"ב כמעיקרא א"כ נלמד מזה דאם העמיד בעה"ב לפועל אצל חנווני אין דינו בעצם עוד עם בעה"ב רק עם החנווני ונ"מ לאם העני הבעה"ב בנתיים דמ"מ החנווני חייב לשלם לפועלים וכן אם שילם הבעה"ב לחנווני תחלה אין לפועלים עוד על בעה"ב כלום

פרק ח' ה"א (כ"ד ב') ר' אבהו בשם ר' יוחנן בעומדת באבוסו. נ"ב כזה לקמן הלכה ג' ר' ר' חיי' בשם ר' יוחנן בעומדת על אבוסו אולי צ"ל גם לקמן ר' אבהו

שם (כ"ה א') מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה נ"ב לקמן הלכה ד' בסופה

שם (כ"ו א') שמיר' כו' אין משערין כו' עד ואם לאו חייב, נ"ב כזה בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ט בסופה

שם ר' אלעזר כו' נאמר שליחות יד כו' שמע ר' יוסי בר נהוראי ומר אני איני מקבל עלי את הדבר הזה כו', נ"ב ע' כזה בירושלמי נדה פ"ג ה"א ושם הוא להיפוך דנאמר מימרא בשם ר' יוסי בי ר' נהוריי ושמע ר' לעזר ומר אינו מקבל עלי את הדבר הזה

ה"ג (ב') טענו טענת אבוד כו' מאחר (כצ"ל) שאילו הודה כו' פי' דבטענת אבוד כיון דאפי' יבואו עדים קודם הודאתו יש לו להביא קרבן ולהודות הרי מחויב כדי לכפר על שבועתו לכן חשיב נתברר חיוב קרבן שלו והוה ההפרשה ומשא"כ בטענו טענת גגב כיון דאפשר שיבואו עדים לפני ההודאה ולא יהי' חיוב קרבן ע"כ חשוב שלא נתברר החיוב קרבן עדיין ואפי' יודה אח"כ ויבואו עדים אחר ההודאה מ"מ עכשיו עדיין לא נתברר החיוב קרבן ואין ההפרשה דעכשיו חלה דהו"ל קרבנו קודם לנזרו ע' ירושלמי לעיל פ"ד ה"ג

שם תיפתר בששחטו אחר, נ"ב פי' שלא בשליחותו דאין מתחייב על הטביחה

שם (כ"ז א') ר' חייא כו', נ"ב עמ"ש על הגליון לעיל ה"א ד"ה ר' אבהו: ק ירושלמי ע"ז

פרת א' ה"ג (ב' ב') שאלו לר' אמי כו' וסבר מישרי לון כו' א"ל ר' בא והתני ר' סי' כו' א"ר אמי אילו לא ר' בא הי' לנו להתיר ע"ז שלהן כו', נ"ב דוגמתו ירושלמי גיטין פ"ב ה"ו אתא עובדא קומי ר' אימי בעבד שהביא את הגט כשר א"ל ר' אבא והתני ר' חיי' כו' א"ר אמי (כצ"ל ומש"ש אסי הוא ט"ס) אילולא ר' בא כבר היינו להתיר את אשת איש כו', וגוף סוגי' דכאן הוא ג"כ בירושלמי גיטין פ"ה ה"ט ע"ש

ה"ט (ה' א') ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי משום לא תתחתן בם, נ"ב כלומר לא תגרום להם חיתון ומכאן דאסור להעשות סרסור לעכו"ם להמציא לו אשה וע' ירושלמי פסחים פ"ד ה"ג זאת אומרת שאסור להמציא להם זרע ע"ש בק"ע דאפי' לבהמתם אסור להמציא זרע ולעיל בפרקין ה"ו זאת אומרת שאסור להמציא להו עוברין והפי' כהך דפסחים וכנ"ל ודלא כפי' הפני משה לעיל

פרק ב' ה"ג (ח' א') ולכל דבה, נ"ב כל' זה לקמן פ"ה הי"א בסופה, וע"ע ירושלמי שביעית פ"ה ה"ב ודמיא היא כל רבה והוא ט"ס ג"כ תיבת רבה וצ"ל דבה והך דשביעית דומה להך דלקמן פ"ה הי"א וע"ש בירושלמי שביעית ברידב"ז

ה"ד (ב') כן (כצ"ל) אנן אמרין אהין דדון של מימי רגלים לא בלע פי' אטו נאמר דעביט של מימי רגלים אינו בולע הא וודאי בולע מדחייבין להרחיק ממנו ד' אמות לק"ש כמבואר בבבלי וירושלמי ברכות שלהי מי שמתו ואילו לא הי' בולע לא הי' צריך להרחיק ע' תוס' ברכות שם כ"ה ב' ד"ה גרף [ומ"שש התוס' אפשר דשרי להנ"ל יש ראי' מכאן דוודאי שרי ואולם י"ל כאן לברייתא המובאה בבבלי זבחים ע"ט ב' חרסן של זב וזבה כו' ע"ש דמשם מתבאר ג"כ דעביט של מי רגלים של חרס בולע עש"ה וע"ע בבבלי נדה ס"ב ב']

ה"ה (ט' א') תמן תנינן כו' עד ישנה לאחד שנים עשר חדש נ"ב ירושלמי שבת פ"ד ה"א ע"ש

ה"ט (י' ב') הדא דאת אמר כו' הא דבר ברי כו', נ"ב לקמן פ"ה ה"ד

פרק ג' ה"א (י"א ב') כד דמיך ר' שמואל כו' אמרין דהוי נסיב כו', נ"ב ירושלמי פאה פ"א ה"א ע"ש

שם קלמרון, נ"ב הוזכר בבבלי שבת פ' א' ע"ש ברש"י והוזכר גם בכלים פ"ב מ"ז וקלמרין המתואמות ובמקואות פ"י מ"א קלמרין הדיוטות כו'

ה"ד (י"ב ב') אלא שהבל המרחץ רע לשינים, נ"ב ע' בבלי שבת ע"א א' פתחו פומייכו כו' וצע"ק: