גליוני הש"ס נזיקין רע

או במקדש מעכשיו ולאחר ל' ובא שני וקידשה למ"ד דאפי' מאה תופשין בה ונתן לה האחד גט ואמר שיחול הגט עם מיתת הב' נעשית אלמנה וגרושה כאחת

שם שאינו יכול לקבל התריי' פי' שלא רצה לקבל התריי' לומר יודע אני וע"מ כן אני עושה ול' יכול על רצון רגיל הוא בירושלמי וע' ל' המשנה בבבלי סנהדרין ס"ז א' אם הי' ערום ואינו יכול לדבר בפניהם

ה"ז ומפצעין את מוחו בגיזירין, נ"ב כל' זה לקמן פ"י ה"ב והיו מכין אותן ומפצעין את מוחותם בגיזרין

פרק י' ה"א (ל"א א') קום בול, נ"ב אין בזכרוני תיבת בול על מדידה ואולי צ"ל "כול" תחת גביל" ותיבת כול פירושו מדוד ע' חולין ק"ה ב' כל מילתא מאי

שם אבל ספרי המירם כו' הקורא בהן כקורא באיגרת מ"ט ויותר מהמה כו' להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו, נ"ב בזה יש להבין הפי' בבבלי ברכות כ"ח ב' ומנעו בניכם מן ההגיון והכוונה שימנעו אותם מקריאה בספרים שניתנו רק להגיון היינו ספרי המירם וכדומה דאף דשרי מ"מ נכון למנוע הבנים מהם דמוטב יותר שיעסקו גם אותו הזמן בדברי תורה ולא יבטלו הזמן באותם הדברים בטילים וגם טבע הדברים בטילים שמושכים ויביאום לביטול תורה לגמרי חלילה

שם (ב') אם שמעתה דבר מפי קטן כו', נ"ב הסדר כאן קטן גדול, חכם נביא, רועה בעל רוח הקודש וכדמייתי קרא אי' השם בקרבו את רוח קדשו וכן להלן בהלכה ב' כך הי' אחז סבור כו' אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין חכמים אם אין חכמים אין נביאים אם אין נביאים אין רוח הקודש והוא ג"כ סדר הנ"ל קטן גדול חכם נביא רוח הקודש

ה"ב (ל"ב א') באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין, נ"ב ל' זה הוא לעומת הל' המבואר בב"ר דקין אמר לית דין ולית דיין [וכן בירושלמי קידושין פ"ד ה"א אילו שהלכו אחר עיניהן ואמרו אין דין ואין דיין] ולעומת זה הוא כאן הל' אית דין ואית דיין

שם (ל"ג א') א"ר יוחנן בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח מיכן שדוחין בשמאל ומקרבין בימין, נ"ב פי' דכתי' בחוץ לא ילין גר היינו דגר הבא להתגייר לא ילין בחוץ רק מכניסין אותו לפנים ומקבלין אותו ועל כרחך אין הכוונה דאין דוחין אותו כלל דהא צריך לדחותו משום דקשים גרים לישראל כספחת וכדתני בבבלי בהחולץ בבריתא דאומרים לו מה ראית שבאת להתגייר וישראל בזה"ז דוויים דחופים כו' ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה כו' דאי פריש ניפרוש משום דקשים כספחת וכן בירושלמי קידושין פ"ד ה"א המתגייר לשם אהבה כו' רב אמר הלכה גרים הן ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחלה כו' הרי דהגרים דוחין אותן בתחלה והוא כבבלי החולץ הנ"ל וא"כ על כרחך הך דבחוץ לא ילין גר אין הכוונה שאין דוחין אותו כלל רק הכוונה שאין משהין דחייתו רק דוחין בשמאלו ומקרבין אותו מיד בימין וכדאמר בבבלי שם דאם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו וע"כ מכאן הלימוד לכל מקום שצריך לדחות שיהיו דוחין בשמאל ומקרבין בימין ומאי דמייתי גם סיפי' דקרא דלתי לאור אפתח הוא כדרך הגמ' בכ"ד דאיידי דמייתי לקרא מייתי לי' לכולי' אבל כוונת הלימוד רק מרישי' דקרא בחוץ לא ילין גר וגם לולי סיפא דקרא הי' אפשר לפרש תיבת גר דרישא דקרא דהכוונה על גר ואורח הבא ממקום אחר ואך דא"כ ל"ל תו למיכתר דלתי לאורח אפתח ועל כרחך דגר דרישא דקרא הכוונה אגר ממש היינו עכו"ם המתגייר כנ"ל

פרק י"א ה"ו (ל"ו א') בעיא הדא מילתא (כך הגי' הנכונה וכן צריך להיות גם בירושלמי כתובות פ"ד ה"ו ודלא כמש"ש כעין הדא אומניתא) טריקלין וקיטון דטרקלין כו' הוא בית גדול וקיטון הוא חדר קטן הפתוח לו והית' החופה בקיטון והיא נכנסה לטרקלין מי אמרי' דדיורי גדולה בקטנה [ע' כעין זה בבלי עירובין צ"ב א' וב'] והוי כאילו היא בקיטון שבו החופה והויא לה נשואה וכדאמרי' דאפי' אינה בחופה ממש רק בבית שיש בו החופה די או דילמא בעי' שתהי' ממש בבית שבו החופה וכזה הוא איבעי' דירושלמי ב"ב פ"ט ה"ג הית' חופתו בקיטון ועשה לו היסב בטרקלין מהו עש"ה והספק ג"כ דפשיטא לי' דאם עשה לו היסב היינו סעודה שלא במקום החופה רק במקום אחר לגמרי אין להסעודה שייכות לחופה ונשואין וה"ל סעודה בעלמא ולא זכה הבן במקום הסעודה ואך אם החופה בקיטון והסעודה בטרקלין מיבעי' ג"כ אי דיורי גדולה בקטנה והוי האילו הית' הסעודה בקיטון מקום החופה והויא לה סעודת חופה ונישואין וזכה הבן בהטרקלין ודו"ק: