גליוני הש"ס נזיקין רסז

ה"ז (ט"ז ב') הא עד שתים שלש שבתות מותר פי' דב' וג' שבתות הוי זמן מועט ולא מיחזי כרבית א"נ דבזמן מועט כזה לא חיישי' לשמא יתייקר והיות שתים שלש שבתות חשוב זמן מועט נזכר מזה בבבלי חולין קל"ב ב' כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות פי' דב' וג' שבתות הוא זמן מועט ולא שיב קביעות עש"ה

פרק ו' ה"ג (יח א') ר' מאיר הוא דאמר כל המשנה על דעת בעה"ב נקרא גזלן, נ"ב ירושלמי קידושין פ"ב ה"א

ה"ה (ב') הדא אנטיכריסים כו', נ"ב עיינתי בספר מלות לועזי (פרפמד ווערטער בוך) ומצאתי כי "אנטיקרעסע" היא מלה יונית (גריכיש ותרגומה שם בלשון אשכנז דיא גענעננוטצונג, נוטצינגם, פערפפענדונג ועוד שם "אנטיקרעטישער פערטראג, וואנאך, דער פפאנדגלייביגער דיא נוטצינגע דעם געגעבענען פפאנדעס אלם צינזען בעציהט" ומבואר כי אנטיכריסים עניינו הלואה על המשכון בתנאי שיהי' להמלוה רשות להשתמש בהמשכון וע"ז הוא שאמר הירושלמי כי דבר זה רבית הוא ואסור משום רבית ונ' דהירושלמי קאי על המשנה הלוהו על המשכון שומר שכר ר' יודה אומר כו' דק דמדסתים תנא משמע דגם ביש למלוה רשות להשתמש בהמשכון פליגי וזה וודאי אינו דאם יש לו רשות להשתמש בהמשכון וודאי דלכ"ע הוא שומר שכר וע"כ אמר הירושלמי דאין כאן קושי' מן הסתימות דהסתימות הוא דאין רשות השתמשות להמלוה דשיהי' לו רשות השתמשות הוא איסור משום רבית וע"כ לא אמרינן כלל מזה ונ' דתחלה צ"ל בירושלמי שמואל אמר בשאמר לו הנח לפני כו' דקאי אבבא הקדומה שמור לי ואמר לו הנח לפני כו' ואחרי סיום מימרא דשמואל צריך להיות הדא אנטיכריסים רבית הוא וקרי אבבא המלוה על המשכון וחסר ציון דברי המשנה כנהוג בכולי ירושלמי

פרק ח' ה"ג (כ"א א) השאילני פרתך לאחר (כצ"ל) עשר ימים אמר לי' סבה מן כבר פי' קחה מן כבר היינו תוכל לקחתה מיד כי פנוי' היא לי להשאילך אותה ואינך צריך להמתין אלאחר עשר יום [ונודע דתיבת סב ביאורו קח וסבה היינו קחה] ואני אשאל לך בהן ה' ימים ראשונים וזה לא הוצרך הירושלמי לפרש דסמיך אדלעיל דאיירי בהכי ומתה בתוך ה' ימים השניים אזי משיעבוד האחרונים מתה היינו משיעבוד השאלה דאחר עשר ימים דכיון דעיקר השאלה הית' אלאחר עשר יום וע"ז הוא שהוסיף המשאיל לתתה מיד ע"כ כל היו"ד ימים הקודמים נטפלים להשאלה אלאחר עשר שאינה בבעלים ואף דה' ימים הראשונים דהשאלה בבעלים ממש פטור מ"מ בה' השניים דאינה בבעלים רק דבאתה לפטור מפאת דשיעבודם משיעבוד הראשונים ע"ז אמרי' דאדרבה הרי כל היו"ד ימים שיעבודם מלאחר עשר דאינה בבעלים וע"כ אין לה' ימים השניים עוד שייכות להשאילה בבעלים וחייב [וע' ירושלמי שבועות פ"ז ה"ה בסופה אלא יסבון מכבר יקחו עכשיו מיד וכך כאן סבה מן כבר פירושו קח אותה עכשיו מיד]

ה"ה (ב') ר' יוסי בן חנינא אומר שני ערלה ביניהון, נ"ב כזה ירושלמי ב"ב פ"ג ה"ב א"ר חנינא שני ערלה ביניהון

פרק ט' ה"א (כ"ב א') והאיקונומום, נ"ב ע' פני משה והוזכר גם בירושלמי ב"ב פ"ד ה"ז אבל לא האיקוטמס ושם פי' הפ"מ קצת באופן אחר

ה"ב ואת עביד, נ"ב צ"ל תיבה אחת "ואיתעביד" פי' שנעשה עמוק ג' קומין

פרק י' ה"א (כ"ד ב') ודא מסייעה למאן דאמר בנאי, נ"ב כזה ירושלמי ב"ב פ"ג ה"י: ירושלמי בבא בתרא

פרק ב' ה"ג (ג' ב') באמת ביין התירו אעפ"י שממעיטו אלא שמשביחו, נ"ב כזה בישול ביין הוא ממעיטו ומשביחו כמבואר בתרומות פי"א ה"א וע"ש בירושלמי

פרק ג' ה"ה (ז' ב') אבל אדם שמפקח על נכסי אשתו יש לו חזקה כו' נ"ב נ' דאחר תיבת אשתו צ"ל והוריד אריס יש לו חזקה וקמפרש טעמא שדרך הבעלים עצמן לפקח על נכסי נשותיהן ולא להוריד אריסין וע"כ יש להאריס חזקה ואיירי כשהבעל עצמו הוא אריס וכדאמר שדרך הבעלים לפקח וא"כ איירי ביודע לפקח וגם דומיא דאריס שהוריד אריס איירי נמי בבעל ארים שהוריד אריס ובזה אמר דיש להאריס חזקה לפי שדרך הבעלים עצמן לפקח כו' וע' בבלי כתובות פ' א'

פרק ד' ה"ח (י' ב') ר' חיי' רובה שאל, נ"ב נ' דצ"ל ר' חיי' בר בא ויש כאן ג' שואלים ר' חיי' בר בא ר' יצחק טבליי ר' יודן בר ר' ישמעאל וכזה יש ג' שואלים אלו לקמן וכן לקמן פ"ו ה"א ר' חיי' בר בא שאל כו' ר' יצחק בר טבליי שאל כו' וכן הא דהוזכר כאן ר' יצחק בר טבליי קודם לר' יודן בר ר' ישמעאל לקמן פ"ז ה"א הוא להיפוך וצריך איפוא להפוך הגי' באחד כב' המקומות וע' לקמן פ"ז ה"א ר' יודן בר ישמעאל שאל היו עשוי כמין טבליות של שייש כו' ולפי היפוך הגי' באחד מב' המקומות יבואו השאלות דבר טבליות של שייש לאמודא אחד היינו או דגם כאן הג' ר' יודן כו' שאל היו טבליות כו' או דגם להלן הגי' ר' יצחק כו' שאל הי' עשוי כמין טבליות כו'

פרק ה' ה"א (י"א א') ואין, נ"ב צ"ל "אין מתי מצוה מצויין" ובזה נשלם המאמר ואח"כ צ"ל "ומהלכין" תחת "ומוטלין" וקאי אדבתרי' ומהלכין בשביל הרשות כו' ע' ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג

ה"ה (י"ב ב') בר נש דתנה כבשה דאהינו כו', נ"ב ע' מראה הפנים ד"ה בר נש מ"ש אלא דבכ"מ בש"ס משמע דאהינו פירושו תמרים שלא בישלו כל צרכן עכ"ל והוא תימה דבירושלמי ב"ק פ"ו ה"ב בסופה כבשה דאהינו הוה פי' הפני משה בעצמו ז"ל