גליוני הש"ס נזיקין רסה

ירושלמי בבא קמא

פרק א' ה"א דפוס ברלין דף א' ע"ב) תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה כו', נ"ב נזכר ירושלמי שבת פ"ז ה"ב השור זה הקרן נגיחה ודחיפה אב תני ר' חיי' נשך רבץ בעט תולדות לקרן

שם (ד' א') נעשה עיקר טפילה, נ"ב כל' זה בירושלמי ערלה פ"ב ה"ג, נזיר פ"ד ה"א

ה"ב מקבל עליו ההתריי' בדעת זו, נ"ב כל' זה ירושלמי נזיר פ"ו ה"ד

שם (ב') דמר ר' אמי בשם ר' לעזר שמירת נזקין כשמירת קניין, נ"ב לקמן פ"ד ה"א ע"ש

שם רש"א אחד ק"ק כו' ר' הונא אמר אחד קדשים כשירין כו' נ"ב ירושלמי שבועות פ"ו ה"ו

פרק ב' ה"ה (ח' ב') אפיק פלטירה בפורה כו', נ"ב ע' תיבת פלטירה בירושלמי ב"מ פ"ג ה"ז בר נש דיהב וחבירי' פליטורין בשוקא כו'

פרק ג' ה"ג (י' א') ולמה לינן פתרין לה כר' יוסי בי ר' יודה דאמר ג' שהן סמוכין לרשות כרשות פי' ג' טפחים שהן סמוכין כו' ע' תוספתא המובאה במראה הפנים ד"ה כר' יוסי ונ' דגירסת הירושלמי בתוספתא הוא או עד שירחיק מן הכותל ג' טפחים שיהלך אדם ע' ירושלמי עירובין פ"א ה"ג דג' טפחים הוא כדי עברת אדם

ה"י (י"ב ב') והתנינן שורו שורו צריך את האפר פי' בתמי' הא בשור אין שייך צריכות לאפר וא"כ אדם דומי' דשור נמי אפי' באין צריך חייב וקשיא לר' יוחנן ונשאר בקושי' ובירושלמי שבת פ"ב ה"ה יש תי' על הקושי' ע"ש

פרק ד' ה"ג (י"ג ב') א"ר לא לא על הדא כו', כצ"ל ה"ה (ט"ו א') חד אמר כו', נ"ב פי' דתשלומי תם מכונים תוספת דעיקר החיוב הוא רק במועד דכבר אייעד תורי' והי' לו לשומרו ותשלומי תם נדמים לתוספת על עיקר החיוב ותרוייהו ס"ל דעם דאימעוט מל' סלעים מ"מ משלם שויו ואך דבהא פליגי דחד אמר דרק אם שיווי העבד עד ל' סלעים הוא דמשלם שויו בתם משא"כ אם שויו יותר מל' סלעים משלם רק ל' סלעים שלא תהא תוספת היינו תשלומי תם יתירה על העיקר תשלומי מועד שאילו הי' מועד לא הי' משלם רק ל' סלעים וחרנה אמר דמשלם כל נזקו ואפי' שוה יותר מל' משלם יותר כל כמה שהוא שוה [והל' דכאן לא תהא תוספת יתיר' על העיקר כמוהו בירושלמי עירובין פ"ה ה"א ע"ש]

ה"ט (ט"ז א') כל שמירה שאמרה תורה אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך כו' עד ואם לאו חייב, נ"ב כזה בירושלמי שבועות פ"ח ה"א שמיר' שנא' בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך כו' עד ואם לאו חייב

פרק ה' ה"ה (י"ז א') ניחא בשן ועין, נ"ב נ' דצ"ל להיפוך ניחא בעין ושן פי' ניחא בעין דאשמעי' דאין יוצאין בעין, ושן בתמי' מה זה ששנה בשן הא הוא דבר דלא משכחת לי' כלל דאין שן לעובר ול"ל להשמיענו דבר שאינו במציאות כלל

ה"ו (ב') מהו שיעשה את העומק כגובה, נ"ב צ"ל "הגובה כעומק" תחת "העומק כגובה" ולפי של' זה העומק כגובה פליג הירושלמי דלא דמי ישנו בירושלמי בכמה דוכתי ע' ירושלמי עירובין פ"ט ה"א אוף אנא אית לי עמוק כגובה ושם פ"י ה"ז אין את רואה עמוק כגבוה ובירושלמי כלאים פ"ה ה"ג אין אתם מודים לי שעמוק כגבוה וכזה עוד בכ"ד נשתרבב הל' הזה גם לכאן וכמו שהוא רגיל כזה בירושלמי אבל באמת צ"ל כאן להיפוך גובה כעומק

ה"ח (י"ח א') א"ר יוחנן ואנא דאייתיתי' מן דבית לוי, נ"ב כל' זה ירושלמי ב"ב פ"ד ה"ד

פרק ז' ה"ג (כ"א א') א"ר זעירא הדא אמרה כו', נ"ב ירושלמי ב"ב פ"ג ה"ו

ה"ד (כ"ד א') מילתי' דר"ל אמרה מכירה כפדיון אמר ראוי הוא לפדותו ולאוכלו, נ"ב נ' דצ"ל פדיון כמכיר' תחת מכירה כפדיון וה"פ דמילתי' דר"ל הנ"ל אמרה דמדמה פדיון למכיר' מסברא לולי הראי' מהמשנה דמקדיש אינו כמוכר וע"ז דבשלמא במכיר' ראוי הוא לאכילה להמוכר וע"כ כשמוכרו ה"ל המכירה החשבה וקובע ומשא"כ פדיון הקדש לפני הפדיון אין ראוי לאכילה לשום אדם ואפי' להקדש אינו ראוי וע"כ ה"ל הפדיון רק היתר איסור האכילה ואין לו תורת מכירה וכך הוא ראוי ועומד רק לפדותו כדי לאכלו וע"כ ה"ל הפדיון רק היתר איסור ואין כאן החשבה וא"צ כאן לראי' ממקדיש דאפי' הי' מקדיש ג"כ נחשב מכיר' היינו משום דראוי למקדיש לאכילה בלא ההקדש וכשמקדישו ה"ל כמכיר' ומשא"כ פדיון הקדש דזולת הפדיון אינו ראוי לאכילה כלל ה"ל הפדיון רק היתר איסור האכילה ואין כאן תורת מכיר' והחשבה כלל ותיבת אמר רגיל בירושלמי עד"ז והכוונה שיש לומר ולסתור דמיון ר"ל מפאת דבפדיון ראוי הוא לפדותו ולאוכלו היינו דצריך הפדיון עבור גוף היתר האכילה וכנ"ל

פרק ח' ה"א (כ"ג ב') תני בן עזאי אומר נותנין נכאי מזון פי' דבעת חליו אין אוכל כל כך כמו בבריאותו וא"כ מרויח מיעוט האכילה וע"כ מנכין זה להחובל מחיוב תשלום השבת וע"ז הקשה הירושלמי מהו נכאי מזון כו' היינו דאין כאן ריוח כלל דנהי דבחליו אוכל מעט מבבריאותו מ"מ אותו המעט אוכל דברים יקרים יותר בדמים דבבריאות הי' אוכל טלופחין וירק שהם בזול ועתה צריך לאכול בצים ותרנגולים שיקרים יותר [ותיבות ומה דו אמר יהבין לי' צריך למחוק ונשתרבבו מלעיל] א"ר יוסי כו' היינו דמקשה ג"כ על בן עזאי דנהי דבחליו אוכל מעט מ"מ אחר שיבריא אז יאכל יותר מרגילותו להשלים מה שחסר בחליו כמו הרומיי כשנחלה ונתרפא לא נפיק לקרבא עד דייכול יותר כפי מה דחסר בחליו ימים בימים להשלים כחו וגוף הך דבן עזאי הוא גם בבבלי ב"ק נ"ט א' בן עזאי אומר נכי מזונות עש"ה וע' ירושלמי כתובות פי"ב ה"א חלתה במי שנישאת היינו דאף דבחלי' אין אוכלת מ"מ משלם דמי מזונות וזה לכאורה דלא כדמקשי כאן אדבן עזאי דאין ריוח מזונות מחמת החולי ויש ליישב ואין להאריך

ה"ב חידוש חידש הכתוב כו', נ"ב ע' ירושלמי נזיר פ"ט ה"ה חידוש מקרא הוא שיתן ע"ש

פרק ט' ה"א (כ"ה ב') אמר הא אמירה, נ"ב כצ"ל וכזה בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ה ושם פ"ו ה"א ועוד בכ"ד בירושלמי

ה"ה (כ"ו ב') מ"ט דר' יודן שלא נתכוון המוכר לזכות אלא