גליוני הש"ס נזיקין רסא

דבעלי הש"ס עצמם נסתפקו בו בברכות ס"ד א' והוריות י"ד א' ע"ש דנסתפקו סיני ועוקר הרים הי' מיניהו עדיף ונ' דעניין הספק עפ"י גמ' בכורות. נ"ב ב' קרי רמי בר חמא עלי' דר' ששת טובה חכמה עם נחלה כו' ע"ש ברש"י דחכמה הוא חריפות ונחלה הוא בקיאות שיש לו נחלת ברייתות היינו שיודע ברייתות הרבה עש"ה וא"כ אי נימא דמה שנאמר בו עם הוא העיקר א"כ מדכתי' טובה חכמה עם נחלה א"כ נחלה דהוא בקיאות עיקר ואי נימא להיפוך דמה שנאמר עליו עם הוא העיקר א"כ חכמה דהוא חריפות עיקר וע"כ זה הי' הספק שלהם מהו העיקר היכא דנאמר עם ודו"ק ונכון בס"ד וע"ע ב"מ ס"ב א' וחי אחיך עמך חייך קודמין כו'

שם רמב"ם ד"ה אח"כ אמר כו' כ' ולמידת לה"ק, נ"ב ע' תוספתא חגיגה פ"א קטן משיודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולה"ק עש"ה וע' שו"ת יד אלעזר סי' ל"ב מש"ש במקור הרמב"ם הנ"ל דלמידת לה"ק מצוה ע"ש והנה מקורו מפורש מתוספתא הנ"ל וע' שאילת יעב"ץ סי' י' דנסתפק אי מותר לעיין בבית הכסא במשקלי השמות והפעלים של לה"ק ולפמ"ש הרמב"ם כאן דלמידת לה"ק מצוה נ' לכאורה דבר מכוער קיום מצוה בביה"כ אם שלכאורה לא ידעתי מפורש דבר זה ומהך דשבת קכ"ז ב' לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה אין ראי' וכמובן ותלמידי יוסף חיים דוד נ"י העירני על גמ' מנחות מ"ג ב' אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה והרי הי' יכול להרהר במשקלי השמות והפעלים ואינה ראי' דהכוונה שם על מה שאין מצוה בגופו דציצית שהם בבגד והבגד בטל אל הגוף ע' חולין קכ"ה ב' מת בכסותו מטמא וע"ע שם ע"א ב' תוד"ה למאי הילכתא וע' סנהדרין קי"ב א' רש"י ד"ה כגופה דמי וע"כ חשיבי מצוה בגוף האדם וע"כ כשעמד דהע"ה ערום במרחץ אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה בגופי ואולם בהא דהוזכר במנחות שם גם מזוזה לכאורה לא שייך פי' זה ואולם גם שם הכוונה שאיננו מסובב בחפץ של מצוה ולא מהני לזה העיון במשקלי השמות כו' דהוא רק קיום מצוה וכמובן אולם אם נאמר דהעיון במשקלי כו' אסור בביה"כ מפאת היותו מצוה א"כ גם חישוב תקופות ומזלות יהי' אסור שם ע' שבת ע"ה א' ונודע מ"ש במדרש והובא בתוס' תענית ז' א' ד"ה אף דשמואל למד חכמת התכונה בהלכו להטיל מים ואין הגליון מספיק להאריך יותר וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ז עש"ה וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"ד מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה כו' משמע דאיסור החילול במרחץ רק מפני הברכה ואף דהחילול מצוה מדמברכינן עלי' אקב"ו וא"כ משמע דמותר קיום מצוה במרחץ וע"ע ירושלמי שביעית פ"ח ה"ב דאין סכין שמן של שביעית במרחץ מפני בזיון קדשים ואין לו עניין לכאן

שם ב' יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, נ"ב ע' תוס' ב"ק כ"ג א' ד"ד וליחייב דכ' ונ' לדקדק מכאן דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק כו' עכ"ל וצע"ק מכאן דמשמע דסגי היותו חביב כשלו וע"ע כתובות ק' ב' זיל לא עדיף מדידך וע' רמב"ן עה"ת עה"כ ואהבת לרעך כמוך וע' תוס' סנהדרין מ"ה א' ד"ה ברור וע"ע סנהדרין פ"ד ב' וברש"י שם ד"ה ואהבת וע' ב"מ כ"ט ב' ושם ל' א' וב' דמצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול אילו הי' של עצמו מ"מ מצרכינן קרא שלא יהי' מחויב בשל חבירו ומשמע דלולי קרא הי' הסברא דמחויב ליטול עבור חבירו אף שעבור עצמו הי' מפסיד ולא הי' נוטל וע' שו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו ד"ה ונחזור למ"ש שאם אין סכנה פרטיית לקטנים יותר מלגדולים כו' עש"ה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קע"א עש"ה וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ"ו עש"ה וע"ע שם טור ג' סי' כ"ו מש"ש בשם המרדכי דהצריך היות שם שכירו או לקיטו ואל"ה חייב אע"ג דהניח בספינה גם את שלו ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב סי' קנ"ט מש"ש וא"ל דשאני במזיק לאחריני כו' אי משום הא לא תברא דודאי מה דעלך סני לחברך לא תעביד וכיון דמשום היזקו מותר לקוצצו מכ"ש משום היזיק דאחריני כו' והי' לו להביא תוס' ב"ק הנ"ל דיותר יש לו ליזהר שלא יזיק אחרים משלא יוזק וע"ע תוס' נדה י"ז א' ד"ה שורפן חסיד דמדת חסידות לעשות דבר המזיק לעצמו בשביל שלא יוזקו אחרים ואפי' נזק האחרים הוא רק אפשריות עש"ה וע"ע ירושלמי ב"מ פ"ג ה"ז נתנן במקום שנוהג כו' עש"ה

שם דע מאין באת כו' מטפה סרוחה, נ"ב כזה ע"ז כ' א' רק שהית' באה מטפה סרוחה

שם שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, נ"ב להלן אמר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה וכאן לא אמר עוסקין רק ויש ביניהם לפי שבעל המאמר דכאן הוא ר' חנינא בן תרדיון שהי' בשעת הגזיר' שגזרו שלא לעסוק בתורה כמבואר ספ"ק דע"ז וע"כ הי' אז ביניהם רק ד"ת בסתר אבל התנא דלהלן אמר יושבין ועוסקין ל' פרהסיא, כן למדתי מדברי צרור המור פ' ואתחנן ד"ה והטעם השני

ט"ז א' כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו קיימת כו', נ"ב ע' תענית ז' ב' דדריש ויתרון הכשר חכמה כ"ש אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא וכזה שם ח' א' ויתרון הכשר חכמה כ"ש אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא, וכזה שם ח' א' ויתרון הכשר חכמה כ"ש אם הנכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא והיינו מטעמא דכיון דאין החכמה קיימת רק ע"י ריבוי המעשים נמצאת המעשה סבת החכמה ולכן קרוי' המעשה עצמה חכמה ונדרש משום זה שפיר ויתרון הכשר חכמה על הכשר המעשה

שם כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו נ"ב מעין זה סנהדרין ק"ג ב' כיון שנעשה אדם רש מלמטה, נעשה רש מלמעלה, וברש"י כיון שנעשה אדם רש מלמטה, שיש לו שונאין ואין רוח הבריות נוחה הימנו, נעשה רש מלמעלה, בידוע ששונאין אותו מלמעלה עכ"ל וע"ש וע' שבת קנ"ג א' איזהו בן העוה"ב כו' כל שדעת רבותינו נוחה הימנו וע' ב"ב יו"ד ב' איזהו בן העוה"ב כו' כל שכנגד זקניו כבוד כו,

שם הכל צפוי והרשות נתונה, נ"ב ע' פי' הרמב"ם וע' שו"ת הריב"ש סי' קי"ח

שם אם אין בינה אין דעת, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' תל"ח

שם ב' איזהו גבור הכובש את יצרו, נ"ב כזה סנהדרין קי"א ב' ולגבורה זה המתגבר ביצרו ואולם כאן אמר הכובש את יצרו ושם לא אמר המתגבר על יצרו רק המתגבר ביצרו והוא כוונה אחרת שמתגבר בהיצר עצמו לטובה להשתמש בו לטוב ע"ש ברש"י וע"ע תמיד ל"ב א' ע"ש כולה סוגיא

שם איזהו עשיר השמח בחלקו נ"ב היינו אפי' אין לו עשירות רק יש לו פרנסה מיגיע כפו ואפי' בצמצום ומסתפק במיעוט ושמח בו במה שיש לו פרנסה בעצמו ואפי' בדוחק וא"צ להיות מקבל מאחרים נקרא עשיר וע' עדיות פרק ב' משנה ט' האב זוכה לבן בנוי בכח ובעושר כו' ובפי' הראב"ד בשם הירושלמי דעושר נלמד מדכתי' נער הייתי וגו' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ע"ש הרי דמה שיש לו לחם וא"צ לבקש מאחרים נקרא זה עושר

שם שמצוה גוררת מצוה ועביר' גוררת עביר' נ"ב ע' רשב"ם