גליוני הש"ס נזיקין רס

כשר אין צורתו מתקלקלת בלינת הלילה או דהצריכה תורה לעניין השריפה קלקול הצורה אחרי הפסלו דכל לילה ולילה הוא מתקלקל שנית ביותר וע' שבועות י"א א' שאני קטורת הואיל וצורתו כל השנה כולה ופירש"י דהואיל ואין מראיתו מתקלקל לכן אין נפסל בלינה ומבואר דפסול לינה מפאת קלקול הצורה ואכ"מ להאריך וגוף הך דבלילה אחת מתקלקלת צורת המאכל ע' דוגמא ברש"י סנהדרין ע' א' ד"ה ובכל שהוא לא מימשיך דכ' משעבר לילה אחת מפיג טעמו כו'

שם כ' ויש לדקדק דסוף לילה לבד אינו גורם כו' מדהצריך הכתוב שביר' בכלי חרס כו', נ"ב ע' ריב"א עה"ת פ' צו ד"ה כל זכר דכ' וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר תימא הרי נ"ט לפגם מותר ותי' ר"ת שבקדשים למשחה ל' ריבוי לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים בלא שום נתינת טעם בעולם עכ"ל ולפי"ז גם בבישל חולין בקדיר' יהי' אסור לבשל בו קדשים למחר משום למשחה לגדולה וכן יהי' אסור לבשל בו זרוע ולחיים וקיבה דיש בהם ג"כ חיוב למשחה לגדולה כמבואר בחולין קל"ב ב' ולמ"ד דגם קדירה בת יומא מפגם פגומה יהי' אסור לבטל קדשים בלי מריקה ושטיפה אפי' בבישלו בקדיר' בו ביום וכן יהי' אסור לבשל זרוע ולחיים כו' זולת ע"י מריקה ושטיפה או בקדיר' שלא בישלו בה מעולם ואפי' לא בו ביום זה וודאי אינו וע' זבחים צ"ז א': אבות

י"ד א' ועשו סייג לתורה, נ"ב כזה בנדה נ' ב' עשה סייג לדבריך דמאי שנא מכל התורה כולה דעבדינן סייג וע"ע ב"ב צ"א ב' וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל וברשב"ם שגדרו לעשות סייג לתורה

שם אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרה, נ"ב ע' ס' יריאים סי' ז' מוכח מדבריו דהעובד ע"מ לקבל פרס עובר בלאו דלא תנסו את ד' ושכל עיקרו של לאו זה נאמר ע"ז ע"ש וקצ"ע דא"כ מה הוצרך התנא להזהיר על דבר שהוא לאו בתורה וע"ע שם דנ' מדבריו שהית' גירסתו במשנה דכאן אל תהי' כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים המשמשין האב שלא ע"מ לקבל פרס וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח דכ' דסומא אין לו להעביר הציצית על עיניו בשעה שקורא פ' ציצית וכ' ראי' לזה וז"ל גם במצת שמורים כ' כו' שכל המעביר ציצית על עיניו כו' מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים עכ"ל א"כ זה שכבר הוא סומא למה לו להעבירם על עיניו אף שראי' זו יש לדחות דוודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ויניח זכותו לזרעו אחריו וכדאמרי' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס כו' עכ"ל ז"ל ולא הי' נצרך לדחי' זו דבלאה"נ אין כאן התחלת ראי' דהעברת הציצית על העינים דהוא עניין חיבוב וכבוד המצוה הרי זה מצוה בעצם לחבב את המצוה אלא דיש למצות חבובי מצוה זו סגולה להגין מסמיון עינים וכן יש לכל מצוות סגולות פרטיות אבל אין הכוונה שזה כל שכרו ובוודאי דשכרו שמור לעוה"ב על שחיבב וכיבד מצות ציצית ובשכר העוה"ב הא שייך גם הסומא אלא דיש אל המצוה הזאת גם סגולה דעוה"ב והיא לא שייכא בסומא ומה בכך ובשבת פ' במה מדליקין דהזהיר במצוה ציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאית עבדים ואטו זה כל שכר המצוה והוא רק סגולה ועניין פרט שיש למצוה זו ובמנחות מ"ד א' זה מתן שכרו בעוה"ז ולא גזר ר"ג לבטלו ממצוה וכן רשב"א בתשובותיו בשהה עם אשתו ולעוה"ב איני יודע כמה וז"פ

שם וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעינך כרשעים, ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רע"ד

שם יוסי בן יועזר כו', נ"ב ע' פירוש משנה זו ומשנה שאחרי' בשו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ"ב

שם ויהיו עניים בני ביתך, נ"ב ע' ב"מ קי"א ב' ההוא מיבעי לי' להקדים עני לעשיר ע"ש דנלמד מקרא שאם יש לו לשכור פועלים ובאין עניים ועשירים העניים קודמין ע"ש ופשוט דה"ה בכל משמשי הבית העניים קודמין לשוכרן לזה ואולם בב"מ ס' ב' משמע קצת דכוונת המשנה דכאן ויהיו עניים כו' הוא לאפוקי עבדים כנענים ע"ש

שם באשתו אמרו כו', נ"ב ברוקח סי' שי"ז בה' נדה וז"ל ולא להרבות עמה [באשתו נדה איירי ע"ש] שיחה בטילה כדאמרי' באשתו נדה אמרו ק"ו באשת חבירו עכ"ל אולי כך הית' גירסתו כאן במשנה

שם ב' מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, נ"ב הוזכר סנהדרין ו' ב' אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום כו'

ט"ו א' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו', נ"ב ע' כזה להלכה בחידושי רמב"ן שבת ק"ל ב' וז"ל ועוד שאין אנו שוקלין מצוות זו בזו ואין אנו יודעין מתי שכרן של מצוות כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר אף זו כמו שמצינו שהתירו שבות עצמה ע"י ישראל גבי מת ולא מצינו לו היתר למילה אעפ"י שמ"ע שבה יותר מפורשת בתורה ונכרתו עלי' י"ג בריתות עכ"ל וע"ע כזה שו"ת מהרי"ל סי' ק"ט שכ' וז"ל אע"ג דקא שר' ראב"י אמירה לעכו"ם לנגן בכלי שיר לשמחת חתן וכלה אין לדמות מצוות זו לזו כו' עכ"ל וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ח' וז"ל אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך לאשר קרוב הוא היותו גט מצוה כאשר רמזת במכתבך היות איבה ביניהם ודרכי האיש בלתי מתוקנים הם וכה"ג לא גזר רבינו גרשום דאיתא במרדכי כו' בעוברת על דת דיכול להוציאה בעל כרחה י' שנים ולא ילד שאין לחוש לתקנת ר"ג מטעם זה אפשר להתיר אם לא נבדיל בין מצוה למצוה עכ"ל

שם יפה ת"ת עם ד"א, נ"ב ע' ת"י יומא פ"ה ב' ד"ה תשובה וע' שו"ת הר"י ברונא סי' רכ"ז ד"ה אמנם בעסק דידכו כו' וגוף הספק הזה בתיבת עם מהו העיקר נלענ"ד