גליוני הש"ס נזיקין רנט

אות א' ומש"ש מהך דחולין קכ"ט א' פומבדיתאה לווייך כו' לא ידעתי הכוונה שאם בפימבדיתאה הי' שכיחי גנבים מה זה עניין לשאר מקומות ומעין הך דחולין הוא גם בכתובות, פ"ב א' פומבדיתאה רמאה ואין לו עניין לכאן כנ"ל

ע"ב א' רש"י ד"ה א"ל כדשיימי בתלתא כ' ואם שלישי חלוק על השנים אזלי' בתר רובא, נ"ב כן מבואר בב"ב ק"ז א' שלשה שירדו לשום כו'

שם רש"י ד"ה כדשיימי בארבעה כ' כיון דנחת לדיעות כו', נ"ב ל' הגמ' שבועות מ"ב א'

ע"ג א' רש"י ד"ה מצא מין את מינו כ' ול' ניעור כאיש אשר יעור משנתו, נ"ב קצת ראי' לפירושו מל' הגמ' זבחים ל"א א' ויקץ כישן הפיגול ע"ש

שם ב' חוץ מטבל, נ"ב בתוס' זבחים ע"ג א' ד"ה ר' יהודה ומנחות כ"ב ב' ד"ה מכאן דה"ה תרומה במשהו דכיון דחטה אחת פוטרת כו' אמרי' ג"כ כעלייתה כך איסורה ודאמרי' בכל מקום דתרומה באחד ומאה היינו דווקא ביבש ויבש ע"ש ובס' יריאים סי' קל"ט הוסיף עוד תירוץ דהא דתרומה בק"א היינו בתרומת מעשה ע"ש

שם כהיתרו כך איסורו, נ"ב דוגמתו זבחים ע"ד ב' כנפילתה כך עלייתה וסוכה י' א' כהכשיר' כך פסולה וביבמות כ"ב א' כיון דלעניין יבום מיפטר ניפטר מיזקק נמי זקיק ובמנחות פ"ד א' דלמ"ד חדש בח"ל דאוריתא גם עומר המתירו בא משם וע"ע רש"י זבחים ק"ח ב' ד"ה ה"ק לפיכך וע"ע נזיר מ' א' כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו וי"ל ג"כ הכוונה דכמו דהויית ב' שערות חשיבא להיות בם עניין נזירות [דזה הטעם דמעכבין במצות גילוח דבסוף דהוא לסילוק הנזירות וע"כ כ"ז שב' שערות עדיין קיימין הרי לא נסתלק הנזירות ולא קיים המצוה] כן גילוח ב' שערות חשיבא לסתור הנזירות אולם שם י"ל כוונה אחרת ואין להאריך וע"ע רש"י סוכה י"ד ב' ד"ה אפומא דמטללתא ותוס' נזיר י"א א' ד"ה לרבנן שכתבו דכאיסורו כך היתרו יע' ס' הפרדס לרש"י סי' רס"ד דכ' והא עכו"ם כשהוא ישן דלאו אדעתי' ועביד נסך ישראל נמי לאו אדעתי' מכשיר וע' רמב"ם ה' תרומות פ"ו הי"ב ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בשביל בנה כו' שנא' וזרע אין לה ואע"ג דהאי קרא בזרע כהנת מישראל מיירי לפוסלה מאכילת תרומה צ"ל כוונתו דכיון דמיפסל פסיל ה"ה להיפוך אכולי נמי מאכיל ע"ש במל"מ ואולם דברי הרמב"ם צע"ג מן הספרא אמור פרשתא ה' בריתא ו' עש"ה וחידוש על המל"מ ז"ל שלא עמד בזה וע' שו"ת מהר"מ בר ברוך סי' תרכ"א אי יש לחלק לעניין מעמיד בין טומאה לטבילה ע"ש וע' שבת מ"ח ב' ונ"ח ב' דמחלקי' בין טומאה להזאה עש"ה וע' קידושין, כ"ה א' דלשון גלוי הוא לעניין טומאה וטמון לעניין טבילה ע"ש וע' ש"ך יו"ד סי' רס"ז ס"ק נ"ב אי י"ל דאע"ג דהודאה בזה"ז בהפלת שן כו' לאו הודאה היא לפטור מ"מ הודאה היא לחיוב ע"ש ועמ"ש בגליון נדרים ז' ב' וע"ע פי' הראב"ד עדיות פ"א מ"ג דכ' בטעמא דשמאי דט' קבין שאובין פוסלין את המקוה דמגו דט' קבין חשובי לטהר בתקנת עזרא לכן חשובי ג"כ לפסול טהרת מקוה ע"ש והוא ג"כ סברא דכהכשיר' כך פסולה וע"ע רא"ש ב"מ פ"ק סי' ג' ובשאר ראשונים שם אי עד המסייע פיטר משבועה ע"ש בארוכה וי"ל בפשיטות ג"כ דכי היכי דמחייב שבועה ה"נ פוטר דכחיובו כך פטורו וככל הנך דמייתינא וע"ע רש"י חגיגה כ"ב א' ד"ה והני מילי מש"ש דכטומאתו כן טהרתו וע"ע נדה ג' א' דס"ל לר' שמעון דדנין טהרה מטומאה דכי היכא דספק אם נטמא ברה"ר טהור כך בטמא וספק אם נטהר ברה"ר טהור עש"ה וע' כלים פכ"ה מ"ג סברא היפוך זה לר' שמעון דמחלק שם בין טהרה לטומאה דלטומאה חלוק תוכו מאחוריו ולא לטהרה עש"ה וע"ש בפי' הרא"ש וע"ע שם משנה ה' וע"ע ירושלמי גיטין פ"ג ה"ב מפסולו את למד הכשירו כו' עש"ה ועמ"ש בגליון גיטין ל"ג ב'

ע"ה ב' משכנתא מאי, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ט כ' דעכו"ם שמשכן כלי שלו לישראל והטבילו ואח"כ נשתקע אצלו צריך טבילה שני' בלא ברכה דדילמא משכנתא לאו כזבינא דמי' וטבילה ראשונה כעומד ברשות עכו"ם הוי ולא מהני דאם אמרי' מטבילים כלים טמאים יטביל כלים טהורים בתמי' אלא צריך טבילה לאחר שבא לרשות ישראל עכ"ל וצ"ע ל' כלים טהורים דנקט דהא כל הטבילה עבור שיצאו מטומאת עכו"ם לטהרת ישראל וא"כ כ"ז שהם ברשות עכו"ם אדרבה טמאים הם והכי הל"ל דאיך תועיל טבילה ראשונה הרי עדיין הכלי ברשות עכו"ם אחר הטבילה וטומאתה חוזרת עלי' אחר הטבילה וכהך דזבחים צ"ט א' אונן שטבל אנונותו חוזרת עליו ונ' דלשון המהרי"ל כוונתו לגמ' נדרים ע"ו א' אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי לכשיטמא יטהר אלמא דא"א לטבילה למנוע חלות טומאה אחרי' וה"נ א"א לטבילה למנוע חלות טומאה על הכלי אחרי' שהטומאה חלה עליו מפאת היותו ברשות העכו"ם עדיין ואולם יותר הי' לו להביא גמ' זבחים הנ"ל דהוא דומה בדומה ממש ויש עוד דמיון לנידון דכאן ביומא ל' ב' ובמאירי שם דמצורע טובל ביום הבאת קרבנותיו לביאת מקדש ואפ"י שטבל מאתמול ואפי' טבל מאתמול על דעת ביאת מקדש לא מהני וצריך טבילה שנית למחר ע"ש והטעם דכיון דאתמול לא הי' אפשר לטבילה להועיל לביאת מקדש שהרי אסור הוא בביאת מקדש גם אחר הטבילה דהוא טבול יום עדיין לכן א"א שתועיל הטבילה אלמחר כיון שאינה מועלת בשעתה וא"כ ה"נ כיון דהטבילה הראשונה לא הועילה בשעתה שהרי נשאר הכלי ברשות עכו"ם עדיין לכן אין מועלת גם אלאחר זמן שישתקע הכלי אצל ישראל

שם הקומקמוסין, נ"ב ואע"ג דקומקמוס לאו דרכי' לבשולי בי' זימנין דלא משתכח לי' מנא ומיקרי מבשל בי', ל' השאלתות פ' מטות

שם תוד"ה וכולו כ' למאן דתני מותר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ס"ב

ע"ו א' הכח היתרא בלע התם איסורא בלע אמר רבא סוף סוף כי קא פליט איסורא קא פליט, נ"ב דוגמתו חולין קי"א ב' אמר אביי האי היתרא בלע והאי איסורא בלע א"ל רבא כי בלע היתרא מאי הוי סוף סוף האי היתרא דאתי לידי איסורא הוא דאיסורא קאכיל ומזה קצת ראי' דגם כאן הגירסא רבא לא רבה

שם תוד"ה בת יומא כ' וזכר לדבר דלינת לילה מיקרי עיבור צורה כו', נ"ב ע' תוס' פסחים ט"ו א' ד"ה ולד דמסופקין דעיבור צורה דקדשים אינו כלל בלינת לילה רק העשותה נותר היא היא עיבור צורתם ובשלמים הוי עיבור צורה שלהם רק בב' ימים ולילה אחד לכל הפחות ומאי דקרינן לי' עיבור צורה י"ל הכוונה עיבור צורת הכשירם דמה דנעשה נותר ונפסל בנותר ועבר צורת הכשירו קרינן לי' עיבור צורה. ע' דוגמתו מנחות מ"ו ב' מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם עש"ה ואולם בתוס' מנחות נ' ב' ד"ה אפילו משמע דנותר דשלמים גופי' מה דנפסל אור לשלישי ואינו נשרף עד הבוקר עניינו משום דהצריכה תורה לעניין השריפה עיבור צורה וצ"ל דכ"ז שהוא