גליוני הש"ס נזיקין רנח

שם רש"י ד"ה דורכין כ' ומשום מסייע ידי ע"ע ליכא שהעכו"ם לא נצטוה על כך, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל שציין לעיין במג"א סי' שמ"ז סק"ד עש"ה ומצאתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקנ"ט וז"ל פסק רבינו יוסף דאסור לומר לגוי בע"ש עשה מלאכה זו בשבת מפני שמסייע ידי עוברי עביר' עכ"ל הרי דעתו יתר ע"ז דאפי' בדבר המותר לב"נ ואסור לישראל יש בו ג"כ איסור סיוע ידי ע"ע אם מסייע להב"נ וכך משמע לכאורה בגמ' ערוכה בזבחים קי"ו ב' ישראל מצווים על שחוטי חוץ ואין העכו"ם מצווים על שחוטי חוץ כו' א"ר יעקב כו' אסור לסייען כו' עש"ה ובחידושי בסוגי' דלפני עור הארכתי ואכ"מ וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג שכ' דאסור לסייע לב"נ בדבר שאסור לב"נ לעשותו אולם לשונו ז"ל שם בזה שכ' מ"מ אסור לסייעם שהרי חייב להפרישם עכ"ל צ"ע דערבך ערבא צריך דמניין שיש חיוב לישראל להפריש ב"נ מאיסור והרי חיוב הפרשה מאיסור מטעם ערבות הוא דנלמד מוכשלו איש באחיו איש בעון אחיו או מפני שקיבלו ערבות על עצמם כמבואר בסוטה וכ"ז הרי אין חיוב מחמתו לגבי ב"נ ומש"ש עוד התשב"ץ וז"ל וכן כתבו התוס' בפ"ק דשבת עכ"ל וכונתו על תוס' שם ג' א' ד"ה בבא ומשמע דהבין ז"ל בתוס' דמשום איסור סיוע ידי ע"ע אסור לתת לעכו"ם דבר להוציאו לרה"ר בשבת וא"כ גם מתשב"ץ הנ"ל מתבאר כנ"ל דגם בדבר האסור רק לישראל לבד ג"כ אסור לסייע לב"נ אולם מגוף התוס' שם אין מוכרח זה ע"ש

נ"ו א' תוד"ה שמותר כ' ויש שדוחין לומר דשאני התם כו' עד אכן דבר תימה הוא להחשיבה טבול לתרומה קודם מירוח, נ"ב ע' מ"ש באתוון דאורייתא כלל כ"ה ד"ה ונראה בזה ואציע דלכאורה צריך להבין כו' עש"ה ואשתמיטו לי אז דברי התוס' דכאן וע"ע בס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת ל"ב ב' אהא דאמר שם בעון חלה אין ברכה במכונס וז"ל מפני שהחלה הוא שכונס העיסה ומגלגלה ביחד ומזה צוה השי"ת לתת החלה כדי שיתברך המכונס ועוד דאע"ג שמעשר אינו מתחייב עד שיראה פני הבית מ"מ קודם שיראה פני הבית חל החיוב רק שאין גמר חיובו עד שיראה פני הבית אבל בעיסה שממנה החלה הרי אינה נעשית עד שבאה לתוך הבית ולפיכך מצות חלה תלוי במכונס עכ"ל ז"ל בקצת שינוי ונ' נמי כוונתו דמשעת תלישה מיד חל החיוב בתרומות ומעשרות ורק דמירוח וראיית פני הבית גומרים החיוב והטעם ג"כ דכיון דחזינן דבדיעבד אם תרם קודם מירוח תרומתו תרומה ע"כ דכבר חל עניין חיוב תרומה אלא שלא נגמר עדיין

נ"ח ב' אסור משום לך לך כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ד דאסר לישראל לבשל לעכו"ם נבילה משום הרחק מן הכיעור ומשום לך לך כו' והביא מגמ' דכאן ע"ש ולענ"ד אם מבשל בשכר י"ל דאסור מדינא דה"ל עושה סחורה בנבילות ואפי' בחנם י"ל דהחזקת הטובה שהעכו"ם מחזיק לו חשוב סחורה כי היכי דחשוב הנאה באיסורי הנאה ואולם בתוס' לקמן ס"ו ב' ד"ה ישראל בדעכו"ם משמע דקבלת שכר והחזקת טובה הוא רק הנאה ואסור רק באיה"נ אבל לא באיסורי אכילה משום סחורה

נ"ט א' לא צריכא דטפחינהו בידי', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' כ"ב

ס"ג א' בעי ר' הושעיא קדמה והקדישתו מהו כו' ותיפשוט מדר"א שקדמה והקריבתו דווקא הקריבתו כו' דר"א גופי' קא מיבעי לי' מיפשט פשיטא לי' כו', נ"ב ככל סגנון זה מנחות מ"ו א'

שם הא מחסר משיכה כו' וכגון דקאי בחצרה, נ"ב דוגמתו ב"מ צ"ד ב' מי משכחת לה פרה במשיכה כו' כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל דלא מחסרא משיכה וע' מ"ש בסוגי' דכאן בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ב עש"ה

שם ב' למעוטי תיפלא שפיר דמי, נ"ב דוגמת ל' זה ב"ב צ' ב' ריב"ב מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה

ס"ד ב' דלא פלח לא מבטל, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג אות ז' הביא קושי' בשם גדול אחד ז"ל דלעיל מ"ד א' אמר איתי הגתי בא וביטלה וא"כ ע"כ דאיתי הי' אז עובד ע"ז וא"כ איך הניחוהו להיות כל זה הזמן בירושלים הרי מבואר ברמב"ם ה' עכו"ם פ"י דאסור להניח לעכו"ם להיות בא"י אפי' ארעי עד שיקבל עליו ז' מצוות ב"נ וע"ש

שם איזהו גר תושב כל שקיבל עליו כו' שלא לעבוד עכו"ם דברי ר"מ וחכ"א כו', נ"ב ע' רש"י סנהדרין צ"ו ב' ד"ה גר תושב דנ' פירושו שם כר"מ דכאן וכן מטים דבריו ביבמות מ"ח ב' ד"ה גר תושב וצ"ע דשביק רבנן ופ' כר"מ וע"ש ביבמות בתוס' ודע דמגמ' סנהדרין שם מוכח דגירות של גר תושב הוא שמקבל עליו מצוות גר תושב בתורת ישראליות ונעשה ישראלי למצוות אלה דאילו הי' ב"נ עדיין ומקיימם בתורת ב"נ א"כ לא יפול על זה ל' הכנסה תחת כנפי השכינה דל' זה מורה על ישראליות ואילו מדאמר שם ואף מבני בניו של נבוכדנצר ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה כו' ע"ש משמע דנעמן דהוא מהנחשבים שם תחלה הי' נחשב נכנס תחת כנפי השכינה במה שהי' גר תושב ודו"ק

שם תוד"ה איזהו כ' י"ל דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' פ"ד מש"ש תוך דבריו וז"ל וכיון שכן ב"נ שראה את חבירו עובר על אחת מז' מצוות שנהרג עליהם מותר לו להורגו שהרי הוא עד הוא הדיין כו' עכ"ל וכמדומה דבמחכת"ה אישתמיטתי' תוס' דכאן ואילו הי' מקום לדברי הח"צ אלה א"כ בהצטרף דברי הירושלמי קידושין פ"א ה"א דב"נ נהרג מפי עצמו יומצא חידוש דב"נ שעבר אחת מז' מצוות אפי' בינו לבין עצמו מותר ומחויב ג"כ מעתה להרוג את עצמו דנימא ג"כ הוא העד הוא הדיין דמ"ש הח"צ מותר פשוט דלאו דוקא מותר רק דמחויב להרגו מטעם דינים

ס"ו א' חמרא חדתא בעינבי, נ"ב ע' נזיר ל"ח ב' דקרי להו ג"כ מין אחד

ס"ז א' כל שטעמו וממשו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ששה עשר אות ב'

ס"ח ב' רש"י ד"ה דהא מימאיס כ' ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיני' ול"ל דאזהר רחמנא עלי' ש"מ אפי' נטל"פ אסור נ"ב ע' רש"י מכות כ"ג ב' במשנה ד"ה לפיכך הרבה להן וע' חזקוני עה"ת ויקרא י"א פסוק ג' אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה כו' וז"ל מאחר שאין להם אלא סימן אחד של טהרה כו' אבל אותם שאין להם שום סימן של טהרה לא הוזקק הכתוב להזהיר עליהם לפי שהם מאוסים ומתועבים אפי' לאומות עכ"ל

ס"ט א' אימרטוטי אימרטט, נ"ב כל' זה נדה נ"ו ב'

שם ב' וכי מאחר דקיי"ל כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ט אות ה'

ע' א' רובא גנבי ישראל נינהו, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ט