גליוני הש"ס נזיקין רנו

ל"ט

א' והית' קושרת לו תפילין על ידו, נ"ב בהגהות מיימוני פ"א מה' ציצית אות ט' וז"ל בתוס' גיטין מצאתי כו' דכל מצוה שאין אשה חייבת כגון לולב וציצית אינה יכולה לאגד הלולב ולתקן הציצית כו' והא דס"פ עד כמה ושלהי אין מעמידין מעשה באשה אחת שנישאת לחבר והית' קושרת לו תפילין על ידו לא הית' קושרת אלא מסייעת לו לקשור כו' ע"ש ונ' דאף דפסולה לקשור מ"מ לסייע יכולה ע' דוגמתו פרה פי"ב מ"י הכל כשרין להזות חוץ מטמטום ואדרוגינוס והאשה ותינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו ומזה ע"ש וע' ברכות נ"א א' שמאל מהו שתסייע לימין כו' ועמ"ש על הגליון שבת צ"ג א' וע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ח' העיר על דברי הגהות מיימוני הנ"ל דמבכורות ס"פ עד כמה הנוסחא רשב"א אומר משום ר"מ ור"מ הא ס"ל בעירובין צ"ו ב' דנשים חייבות בתפילין וא"כ אין קושי' כלל עש"ה

שם ב' וכולן אם נתארח כו' מותר, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ס"ג עש"ה וע"ע שם ח"ג סי' פ"ג עש"ה וע' שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ג דימה לזה (לפירש"י) נאמנות ע"ה בט"ע דכשנוגע גם לעצמו אפשר דנאמן בט"ע ע"ש

מ' א' רש"י ד"ה חבית פתוחה לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל בי', נ"ב אבל בתרתי לא אמרי' מעלמא אתו וע' מעין דוגמא לזה נדה מ"א ב' ודווקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא

מ"ד ב' היא באה בגבולי, נ"ב יש להסביר דענייני איסורי ע"ז הם כעין פנים וקדושה בטעם את זלע"ז עשה האלקי"ם וכנודע וע"כ כמו דבבהכ"נ אף דאסור לעשותו קפנדריא מ"מ מבואר בברכות ס"ב ב' דאם הי' שביל מעיקרו מותר אלמא דכשהבית הכנסת בא בגבולו אין מקדשו ואוסר ההליכה בו כן להיפוך כו'

שם א"ר חמא בר יוסף בר' אמר רבי הושעיא תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון, נ"ב דוגמתו במעילה ז' ב' אר"ל משום ר' אושעיא תשובה גנובה השיבו ר"ע לאותו תלמיד

מ"ה א' ומפני מה אשיר' אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, נ"ב בס' גור ארי' עה"ת דברים פרשה י"ב פסוק ג' עמ"ש רש"י אשירה אילן הנעבד כ' וז"ל אע"ג שמחובר לקרקע אינו נאסר דכתי' אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם קאמר במשנה אשיר' אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פי' אע"ג שהאשיר' מחובר בארץ יש לאדם תפיסה באשיר' שהיא בארץ בצדדין שלה ואפי' במקום השורש יש לאדם תפיסה בה דהיינו שיכול לתפוס שרשו ועיקרו אבל בהר אין לאדם תפיסה והוא דבר אחד עם קרקע עולם אבל רש"י פי' לפי שיש בה תפיסת ידי אדם כשנטעו הי' בו תפיסת ידי אדם עכ"ל ופי' עצמו ז"ל צע"ג דהא בעלי חיים נמי קרינן להו אין בהם תפיסת ידי אדם והרי יש עוף קטן ונמלה שיכול לאוחזם בידו ולקמן מ"ו א' דאמר בהמה תוכיח הל"ל נמלה תוכיח ולא הי' יכול לומר עוד הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומאבני הר שנידלדלו גופי' קשיא דקרינן להו אין בהן תפיסת ידי אדם ואמאי אטו לא משכחת שנידלדלו אבנים קטנים שיכול לתופסן בידיו והדברים צע"ג ואולי כוונתו ז"ל דאילן אינו דבר אחד עם הקרקע דאילן הוא דבר בפ"ע וקרקע הוא ג"כ דבר בפ"ע ורק שהאילן מחובר לקרקע וע"כ כיון שהאדם יכול לעקרו מחיבורו במקום שהוא מחובר בארץ למטה וגם בשרשיו בתוך הארץ יכול לתפוס ולעקרם משם ויהי' האילן נעקר וזהו דקרינן תפיסת ידי אדם היינו שהאדם יכול לתפוס בו ולעקרו מחיבורו ולכן לא אהני לי' חיבורו וכתלוש דמי ונאסר ומשא"כ הר אף שיכול לעקרו כהך דפ' הרואה דעוג מלך הבשן עקר טורא בר תלתא פרסי מ"מ כיון שאין ההר דבר אחר מן הקרקע רק הוא דבר אחד עם קרקע עולם וחלק ממנו לא אמרי' שיהי' האדם יכול לאסור חלק הקרקע העולם הואיל והי' יכול לעקור אותו החלק דכיון דכל הקרקע עולם דבר אחד אין החלק ממנו נידון בפ"ע ואין נפרד מן הכלל להיות לו דין בפ"ע ורק כיון דכל הקרקע עולם א"א לו לאסרו דכל הקרקע ליתא בעקיר' לכן אין יכול לאסור גם חלק ממנה דו"ק מאוד ולפי"ז הש"ס לקמן מ"ו א' ה"ק מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם היינו שלא נעקר ע"י אדם אף הני אבנים שלא נעקרו ע"י אדם כו' ונכון ג"כ הצד השוה דבעל חי נמי הרי אין נעקר ע"י אדם ואפי' דילדל עובר שבמעי בהמה ועקרו מ"מ אין זה עקיר' מן המחובר דגם אמו הא הית' תלושה ואין עניין תפיסת ידי אדם רק באילן שהוא דבר בפ"ע ומחובר לקרקע המחוברת והאדם יכול לתפסו ולעקרו מחיבורו במחובר ודו"ק היטב ועדיין יל"ע הרבה בפי' הנ"ל ובאתי פה רק להעיר

מ"ו א' להכי כתב שקץ תשקצנו כו' דאע"ג דאתיא מדינא להיתרא לא תתיא, נ"ב עמ"ש בזה בלקח טוב כלל ב' ד"ה והנה בגוף הך מילתא דאעמה"ד נלענ"ד לתת טעם חדש לזה ע"ש בקצרה דכתבתי בטעמא דאעמה"ד דכיון דכתי' והצילו העדה וחייבה תורה בחיפוש זכות והצלה אין לדון דין מדעתנו לחייב עונש דוגמת הך דכאן דאמרי' להיפוך דכיון דאמרה תורה לשקץ ולתעב אין לדון דין מדעתנו להתיר ע"ש וע' רשב"ם ב"ב קכ"ט ב' ד"ה לבר מעבודת עכו"ם דכ' שאם התפיס כו' דבר לעכו"ם ובתכ"ד חזר בו אפ"ה נאסר משום חומרא דעכו"ם וכדאמרי' נמי בעבודת כו"ם שקץ תשקצנו דאע"ג דאתי מדינא להיתרא אסור עכ"ל והנה מ"ש וכדאמרי' נמי כו' אין כוונתו לכאורה בפשיטות לחומרא דעכו"ם בעלמא לומר דעכו"ם חמור טפי מעלמא דאי להביא ראי' אחומרא דעכו"ם גרידא ה"ל לאתויי הא דאמרי' בפ"ק דחולין ובכ"ד חמורה עכו"ם שכל הכופר בה כמודה בכה"ת כולה ורק נ' כוונתו ג"כ דעניין חזרה דתכ"ד הוא מפאת אומדנא דמאמדין דעת האדם שהניח לעצמו חזרה בתכ"ד כמ"ש הר"ן נדרים או כמ"ש אני בחידושי דאומדנא דמוכח דאין אדם חוזר ממה שעושה בדיעה מיושבת ואם חוזר זה מורה דמעיקרא בטעות עבד ועכ"פ כל עניין חזרה דתכ"ד הוא רק אומדנא מדעתנו שמאמדין דעת האדם בכך וע"כ בעכו"ם דכתי' שקץ כו' וציותה תורה להרחיק ולתעב כל האפשר גם זה בכלל הריחוק שלא לדון אומדנות מדעתנו להתיר והוא ממש כהך דכאן דכיון דכתי' שקץ כו' אע"ג דאתיא מדינא כו' ושפיר הביא הרשב"ם הך דכאן לראי' ולדמיון גמור ולפי"ז יומצא לפי סברתנו בלקח טוב הנ"ל דגם חזרה דתכ"ד לא תועיל לחייב עונש ולדמיון המקדיש בהמתו ובתכ"ד חזר בו ואמר ה"ז תמורה אינו לוקה על תמורה זאת ואולם בזה י"ל דכיון דלעניין החלות סוף סוף התמורה חלה דלעניין החלות הא מהני תכ"ד לכן ממילא לוקה ג"כ שהרי המיר ודו"ק ואולם יש למצוא עוד נפקותות בזה בגווני אחריני ובאתי פה רק להעיר בגוף הדבר וע"ע רמב"ן שבת פ"ו ב' ד"ה הא דכ' הא דאמרי' טומאת ע"ז דרבנן ולקולא ולחומרא לקולא מקשי' לרבנן אליבא דר"א אבל לרבה אליבא דר"ע איפכא ס"ל דכיון דבעי' לארחוקי ע"ז לחומרא מקשי' עכ"ל ואולי כוונתו ג"כ לגמ' דכאן דכיון דכתי' שקץ כו' וציותה תורה לשקץ ולהרחיק אין לדון להתיר ולכן ג"כ כ' ז"ל כזה דגם זה בכלל הריחוק דאם יש לדון להתיר ולאסור נדון יותר לאסור וע' כאן בעמוד ב' א"ל א' פפא לרבא וכל היכא דאיכא קולא וחומרא לקולא