גליוני הש"ס נזיקין רנד

נ"ב ע' ס' יריאים סי' מ"ז כמה דברי חידוש וע' שו"ת חכם צבי סי' מ"ג ומה שמחלק שם בין אבידה לרבית דאבידה הוא ממון שלו ומשא"כ רבית נותן מדעתו חידוש שלא הביא דברי היריאים סי' הנ"ל דדן בזה אי רבית חשיב כשלו ע"ש דכ' בתחלה ואע"ג דתני' כו' לכל אבידת אחיך לרבות המומר דווקא לעניין אבידה איתרבי ולא ילפי' אחוה להחיותו והלואתו מיני' שאם ריבה להחזיק שלו לא ריבה לתת לו את שלו וגם בריבית הי' מותר להלוותו מהאי טעמא כו' ולבסוף הביא דעת רבותיו דחולקין ע"ז וכ' ונראה לדבריהן דריבית הוי כעין גזל כו' ע"ש בארוכה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קמ"ז דכ' דרבית אינו גזל ע"ש ובחידושי הארכתי מאוד

שם ב' מורידין, נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' ר"ג דמורידין גוף התיבה פירושו גרמא ולא בידים ומשום רישא דתנא ולא מורידין לומר דאפי' גרמא אסירא תני נמי סיפא מורידין וה"ה אפי' בידים עש"ה

שם התם בעי ליטעם טעמא דאיסורא, נ"ב מעין זה סנהדרין ז פ"א ב' איסורי הוא דקא טעים

כ"ז א' המול ימול, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ס

שם דאשה כמאן דמהילה דמי,. נ"ב אין הכוונה מפאת שאין לה ערלה כמ"ש באתוון דאוריתא כלל י"א רק הכוונה משום דשם ישראל מהול מיקרי לא שני גברי ולא שנא נשי, כן התבוננתי כעת מדברי השאלתות פ' וירא דכ' כן להדיא ע"ש וכוונתו בהכרח דקדושה הישראלית עניינה קדושת מילה וכמובן ודברי השאלתות הנ"ל כך הם גם דברי הרי"ף ס"פ ר' אליעזר דמילה ע"ש

שם קרי בי' ותקח כו' דאמרה לאיניש אחרינא ועבד, נ"ב קצ"ע ל"ל למימר קרי בי' הא מפאת שהיא ציותה לעשות שפיר שייך למימר בפשיטות ותקח ע' שבת קכ"ז א' דתני שם בבריתא ועימר רבי ומפרש דציוה ועימר ואולם אין לדון ל' מקרא מל' חכמים וע' עוד סנהדרין צ"ד א' דדריש ויחד יתרו שהעביר חרב חדה על בשרו ואף דוודאי מל אותו אחר דגר פסול למול עצמו דהטבילה הוא אחר המילה ובשעת המילה אכתי עכו"ם הוא ופסול למול עצמו וגם ישראל המל אותו אינו שלוחו דאין שליחות לעכו"ם וגם ליכא מידי דאיהו לא מצי עביד כו' ואך עכ"ז כיון דאין מלין אותו על כרחו ובמצותו ורצונו היא שנעשית המילה נקרא זה שהוא עצמו העביר החרב חדה על בשרו ועמ"ש בגליון זבחים ד' ב' בשם היריאים וע"ע מ"ש בגליון פסחים ס"ה ב' וע"ע סנהדרין צ"ט ב' ומטך אשר הכית בו את היאור וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו כו' וק' ג"כ דהול"ל דכיון דאהרן הכה במצות משה אליו מיקרי שמשה הכה ויש ליישב ואין להאריך

שם ב' תוד"ה חויא כ' פ"ה שכל העובר כו', נ"ב ע' ביאור התוס' בשו"ת רד"ך בית כ"ט חדר א'

כ"ח א' לאלקא ישראל כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ט דרק משום צורך רבים שרי ערמה כזו בשבועה ע"ש

כ"ט ב' שורפה חי', נ"ב פי' דכל אכילה שאין הדרך בכך נחשבת כאיבוד גרידא ולכן מכונה שריפה וע"ע ל' שריפה על איבוד גרידא בחגיגה כ"ה ב' ע"ש ברש"י ד"ה בדבר שאין לי גת דכ' והאי שורף לשון איבוד הוא וע' תוס' בכורות כ"ב ב' ד"ה תירום ותירקב עש"ה כל הדיבור וי"ל. ג"כ דגם ותישרף הכוונה רקבון וקורא אל האיבוד שריפה כהך דחגיגה

שם השיאו לדבר אחר כו' עד לריח שמניך טובים, נ"ב כזה בתוספתא פרה פ"ט בקצת שינוים ושם בתוספתא הגי' ישמעאל אחי כגירסת הב"ח כאן

שם האיך אתה קורא כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רפ"ד

ל' ב' והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא, נ"ב ע' תוספתא שבת פט"ו מים שנתגלו מטלטלין מפני שהן ראויין לבהמה רשב"א אומר כל עצמן אסור לקיימן מפני סכנת נפשות וכזה הוא בש"ס שם בשבת קכ"ק ב' אלא דנאמר שם לחתול תחת לבהמה והוא כהך דכאן דלבהמת עצמו היינו לשונרא וגם נאמר בש"ס שם רשב"ג תחת רשב"א דתוספתא

ל"א ב' מפקין לי' לאבבא דחנותא, נ"ב ע' רש"י פסחים ק"י ב' ד"ה חנות דשתי' בחנות לאו קביעותא הוא

שם תוד"ה ותרוייהו כ' דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לעניין ברכת שהנ"ב כו', נ"ב ע' תוס' ברכות ל"ח א' ד"ה הא

ל"ב א' רוצה בקיומו כו', נ"ב לעניין רוצה בקיומו בחמץ אי אסור ע' תוס' כאן ד"ה והא הכא והאחרונים האריכו וע' ירושלמי בפרקין הלכה ג' ובערלה פ"ג ה"א דמדמי ערלה לחמץ לעניין איסור רוצה בקיומו עש"ה וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ר"מ דכ' בפשיטות דאין רוצה בקיומו אסור רק ביי"נ ולא בחמץ, ולא בשום אחד משאר איסורי הנאה ויש לספק עדיין במת דאיתקש לעכו"ם ועמ"ש על הגליון שלהי עירובין

שם ב' ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר בי', נ"ב ק"ק ל' דילמא דאם אינו ודאי רק ספק א"כ גם בעכו"ם הא יש ספק זה דילמא הדר ע' רש"י סנהדרין מ"ח א' ד"ה מידי דאורחי' דכ' אבל עכו"ם אסורה לעבוד אף לבני נח הילכך לא מיתסרו תשמיש דילה בהנאה אף בהזמנה דילמא מהדרי בהו כו'

ל"ג ב' ואפ"ה לא חש כו' אמר אקראי בעלמא הוא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת תה"ד סי' ק"א

ל"ה ב' חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ל"ב וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ג

שם א"ל רבא ואיתימא ר' נחמן בר יצחק לא תישתעי מיני' דאיבו (גירסת הרי"ף) כו' וע' בר"ן דפי' דאסור לומר דבר שמועה מפיו בביהמ"ד וצ"ע מחולין קכ"ב ב' א"ר נחמן בר יצחק איבו אמרה וארבעי אמר בה כו' הרי דרנב"י גופי' אמר שמועה בשמו וצ"ל דתרי איבו הוי וי"ל עוד באופן אחר ואין הגליון מספיק וע"ע סוכה מ"ד ב' אמר אייבו משום ר"א בר צדוק כו' אולם שם נ' דאינו איבו דכאן וע"ע קידושין ל"ג א' אמר אייבו א"ר ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד כו' ובכתובות נ"ד ב' אמר רבי איבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי כו' ונ' דשניהם אחד אף דבכתובות נאמר רבי איבו ע' רש"י כתובות מ"ג ב' ד"ה א"ר זירא כו'

ל"ו א' אין גוזרין גזיר' על הציבור אא"כ רוב ציבור יכולין לעמוד בה כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רמ"ט הביא סוגי' דכאן דאמר אי איכא גוי כולו כו' וכ' ומשמע התם דרובו ככולו עכ"ל וצ"ע ל' ומשמע שהרי מפורש כן כאן ומינה הוא