גליוני הש"ס נזיקין רנב

לענ"ד דהא לא צריכא כו' עש"ה וע' שו"ת הרח"ש כלל י"ז אות א' ואות ב' וע"ע שם כלל ל"ב אות ו' בדברי השואל מש"ש ואעפ"י שנתחלפה דילמא הדרא בתשובה ומיפרקא בי'

שם תוד"ה לעכו"ם כ' דהתם מיירי בעכו"ם שאינו מוזהר על לפני עור כו'. נ"ב בזכרוני מס' חידושי חמדת שלמה דדן דגם עכו"ם מצווה על לפ"ע דהא מוזהר על דינים דבכללן שלא להזיק לאדם והרי המחטיאו יותר מההורגו וה"ל בכלל דינים ונ' קצת ראי' לזה מגיטין מ"ד א' לגר תושב מהו ולכאורה מה האיבעי' הרי גר תושב היינו רק שקיבל עליו ז' מצוות ב"נ וא"כ אכתי הרי יעבוד בעבד בשבתות ויו"ט ויבטלו משאר מצוות כעכו"ם ומאי עדיפותי' מעכו"ם וכל הטעם במוכר לעכו"ם דיצא לחירות הרי הוא משום דמפקע לי' ממצוות ויחלל שבתות וי"ט כמבואר שם וזה הרי ישנו גם בגר תושב וע"כ דאסור לעכו"ם באמת להכריח העבד לעשות מלאכה בשבתות וי"ט ולבטלו משאר מצוות דהמחטיאו יותר מההורגו וה"ל מזיק ואסור בזה מפאת דינים וכנ"ל אלא דסתם עכו"ם מחזקי' לי' דאינו מקיים מצוות ב"נ ואינו נזהר בדינים ולכן יצא לחירות ומשא"כ בגר תושב דקיבל עליו ז' מצוות ב"נ דדינים מכללם י"ל שלא יכריח העבד לחלל שבתות וי"ט ולא יבטלו ממצוות כיון דאסור בזה מפאת דינים ומאי דמסקי' שם דגם לגר תושב יצא כו' י"ל דסוף סוף כיון דעכו"ם הוא לית לי' חזקת כשרות וחיישי' שמא יתקלקל בעתיד אף דקיבל עליו ז' מצוות ב"נ או דלא פלוג רבנן כיון דסוף סוף עכו"ם הוא וישנו ממילא בכלל הגזיר' שגזרו דהמוכר עבדו לעכו"ם יצא לחירות

שם כ' אנו מוזהרין כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ה

ט"ז א' ועביד על חד תרין, נ"ב כל' זה מנחות פ"ה ב' ושם פ"ז א'

י"ז א' ואל תקרב אל פתח ביתה כו' וכמה א"ר חסדא ד' אמות, נ"ב בכללים שלי דנתי מכאן דשיעור קירוב סתם הוא ד' אמות והארכתי עוד מכמה דוכתי' והזכרתיו ג"כ בקונטרס גבורות שמונים במפתחות שבסוף הקונטרס אות כ"ח וכעת ראיתי עוד בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ע"ר עוד אמרת והודיענו דיוק הלשון שכתוב בתקנה בקרוב חומת העיר כו', תשובה מסתברא שכל מקום שנא' בו קרוב סתם היינו בתוך ד' אמות וכמו ששנינו בגיטין ע"ח א' הית' עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת כו' ואמרי' עלה בגמ' ה"ד קרוב לה כו' אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה כו' עכ"ל ז"ל וגם אני הבאתי ראי' זו בכללים שלי וחולם לקמן נ' א' במקורבות כו' ע"ש ברש"י דיש שם ל' קירוב והכוונה על אמה ופחות וד' אמות קרי לי' שם מרוחקות עש"ה

שם תוד"ה עד כ' שר של הרים, נ"ב ע' חולין מ' א' לגדא דהר וברש"י מלאך הממונה על ההרים, וגוף דברי התוס' דאף דנאמר הרים כו' הכוונה לשר שלהם ע' דוגמתו בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ס"ו עש"ה

שם ב' אי סייפא לאוו ספרא ואי ספרא לאוו סייפא, נ"ב מתוס' תענית ז' א' ד"ה אף נ' הפי' דאין הכוונה על פחיתות הליסטיות והגניבה בפרט רק הכוונה בכלל דהלומד אין לבו פנוי ואין לו עת לעסק אחר וא"א להיות למדן וסותר יחד ע"ש

שם רבן של תרסיים אני, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ט"ז

י"ח א' אי עבדה איסורא לא מיתעביד לה ניסא, נ"ב מעין דוגמא בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ו כי מה שאמרו ישראל היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל כוונתם לומר דוודאי שוגג הי' ואין עליו עונש מיתה דא"א שיהי' מזיד אחרי אשר נעשתה הישועה הגדולה הזאת בישראל על ידו שאין הקב"ה עושה נס ע"י הרשעים המזידים ע"ש וע' ברכות נ"ח א' מי עבד רחמנא נסא לשקרי ומעין זה ראיתי בס' אחד בתי' קושית תוס' פרק ב' דשבת כ"א ב' דשמא נטמא הפך בהיסט ותי' דבאמת שכחו הכהנים על החשש הזה והדליקוהו בשכחת החשש הזה ואחרי שהדליקו ונעשה בו נס אז אגלאי מילתא למפרע שלא נטמא כלל והנס מעיד ע"ז שאילו הי' טמא לא הי' נעשה בו הנס ובזה מיושבת גם הקושי' דהא בלילה ראשונה לא נעשה נס ולמה מדליקין בו ולהנ"ל ניחא דאילו זכרו הכהנים לחשש דעכו"ם כזבים ושמא טימאוהו בהיסט הא לא היו מתחילין להדליק כלל ולא הי' נעשה הנס כלל וכלל ורק ע"י ששכחו זה והדליקו הוא שנעשה הנס ובאמת מה ששכחו זה הוא גופי' הי' נס דהכהנים כולם שכחו מדבר הידוע דגזרו על העכו"ם להיות כזבים ומטמאים בהיסט ושיש לחוש ע"ז ואך דזה ג"כ הי' מן השמים שישכחו וידלקו ויעשה נס בשמן ואז תיגלי מילתא שלא נטמא כנ"ל

שם ב' על לבי זונות כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף קל"ז

י"ט א' אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"י שכ' עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם להתפלל אלא במקום שלבו חפץ כי היכא דאמרי' אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ כו' עכ"ל ונקט ז"ל ל' דכאן אף שכוונתו למקום ממש ע"ש ואילו כאן הוא עניין אחר וע"ש שכ' עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהי' לו נפש יתיר' וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזהו שנא' והיו עיניך רואות את מוריך כו' וכן התהלל רבינו הקדוש שאם הי' רואה את פני הרב הי' מגיע למדריגה עליונה כו' ומש"ה א"ר יוסי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה ומכאן התירו שילך אדם למקום אחר ללמוד תורה אעפ"י שאביו אומר לו שלא ילך כו' וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכוונה השלימה כו' וע"ש בתשובה הנ"ל שכ' ג"כ ואי לאו דמסתפינא ה"א דטב לי' להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם עכ"ל

שם תוד"ה אשרי כ' דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למעוטי איש אחר, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ח ע"ש בתשובתו אות ב' דכ' דהאיש ממעט טפי אשה מאיש דומי' דהאזרח להוציא את הנשים עש"ה וכמדומה דבמחכת"ה אישתמיטו לי' דברי תוס' דכאן דאפי' הי' מקום לתרץ מ"מ ה"ל לאתויי דבריהם ודע דסברת תוס' דכאן דה"א דהוי מיעוט המיעוט רק באיש איש זה ולא אחר ולא נפקא אשה אע"ג דבפשיטות אין אשה בכלל איש דגמתו יש בל' חכמים ע' יבמות ב' א' תוד"ה חמש דאי הוי תני ט"ו עריות הוי מפיק רק שאר עריות שאינן אותן ט"ו אבל נשים אסורות שאינן עריות לא הי' מוציא ודוק

כ' א' לאקדומי נתינה דגר למכיר' דעכו"ם, נ"ב ע' שו"ת תש"בץ ח"ג סי' קנ"א הביא דרשא דספרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך כשאתה מוכר מכור לישראל חבירך וכ' דנראה שאפי' למכור לישראל בפחות מלעכו"ם חייב הכתוב דאילו שוה בשוה פשיטא כדפריך בפ' איזהו נשך ע"א א' עמי ועכו"ם עמי קודם פשיטא ומשני לא נצרכה אלא אפי' לעכו"ם בריבית ולישראל