גליוני הש"ס נזיקין רמו

התוקע לתקוע בעמידה כיון שהיום יום דין ותקיעת שופר היא מלמדת סנגוריא עלינו כו' לכך ראוי המליץ לעמוד לפני הדיין דהא קיי"ל בעלי דינין בעמידה וא"ת א"כ יעמדו גם הציבור בעמידה שהרי הן בעלי דינין הנידונין לפני הדיין כו' י"ל לפי שהתוקע הוא שליח ציבור והוא במקום כל הציבור הוא תוקע בעמידה ומאחר ששלוחם הוא שלוחו של אדם כמותו לפיכך אין צריכין לעמוד עכ"ל ז"ל ויש לדון מדבריו לענייננו וכמובן

שם תוד"ה שאם כ' דלא כר"י, נ"ב ע' שו"ת אמונת שמואל סי' י"ט

שם ב' לא ליקדום צורבא מרבנן,. נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קי"ט

שם עשה דכבוד תורה עדיף,, נ"ב ע' כזה בחידושי הר"ן ב"מ דל"ב ד"ה ר"י הגלילי בטעינה כרבנן ס"ל כו' דכ' וא"ת כיון דצער בע"ח דאוריתא בזקן ואינו לפי כבודו למה אינו פורק משום צער בע"ח כ' הרמב"ן ז"ל דעשה דכבוד תורה עדיף וע' שו"ת חיים שאל סי' פ"ח אות ג' וע"ע שם ח"ב סי' כ"ד

שם וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ט"ו ד"ה האמנם בחלוקה ב'

שם מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ק"ז אות ו' ד"ה עוד שאלוהו הרבה שאלות כו' וד"ה שאחריו וכן מצינו בגמרא כו' וד"ה שאחריו כל זה סברתי כו'

שם תוד"ה והאמר כ' או שמא כו',. נ"ב ע' אתוון דאוריתא כלל ח' וע' ירושלמי הוריות פ"ג ה"ד לא מר אלא כסות אשת חבר בחיי חבר וע"ע שו"ת מהראנ"ח סי' נ' וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ה

ל"א א' מניין לנושה כו' שלא יאמר אכפרנו בבי"ד כו' ת"ל מדבר שקר תרחק, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קל"ו כ' וז"ל והנה פשוט מזה גופי' ומכל השנויים שם (בסוגי' דכאן) שאינם רק הרחקות יתירות ולא מצד הדין והאיסור. עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל ולכאורה הפשיטות להיפוך דכוונת הש"ס לאיסור גמור מעשה דמדבר שקר תרחק וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' פ"א דנ' דאית בי' ג"כ משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וע"ש כל התשובה וע' שו"ת הרדב"ז, ח"א סי' ה' שאסור לאפטרופוס לטעון דבר שנראה לו שהוא שקר משום מדבר שקר תרחק עש"ה

שם ב' השביע עליהם כו' חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורים נ"ב וברש"י ואפי' כפרו חוץ לב"ד כו', ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' נ' תוך התשובה וז"ל שמה שאמרינן שם כו' השביע עליהם חוץ לב"ד שיכולין לחזור ולהעיד בב"ד חידוש הוא כו' דהא הרמב"ם כ' בה' שבועות וז"ל כל מקום שאמרו פטור משבועת עדות אבל חייב בשבועת ביטוי כו' אבל המחויב בשבועת העדות אעפ"י שהוא נשבע על שקר ואעפ"י שהוא מזיד אינו חייב משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת העדות בלבד כו' שנא' לאחת מהנה עכ"ל משמע להדיא כו' שפטור העד מן המלקות כיון שהוא חייב בקרבן משום שבועת העדות וכתי' לאחת מהנה הא אם אינו חייב קרבן משום שבועת עדות כגון שהביע עליהם חוץ לב"ד ובפני ב"ד הודו והעידו חייב מלקות כו' וקשה אם כן הוא שהוא חייב מלקות משום שבועת ביטוי במזיד חוץ לב"ד איך נקבל ממנו עדות (אח"כ בב"ד) ארבעים בכתפי' וכשר בתמי' אלא על כרחנו לומר חידוש הוא כו' עכ"ל עש"ה וצ"ע מנא לן הא דנאמנין במה שמודים בפני ב"ד דילמא אין נאמנים באמת שהרי לא נאמר כן כלל שנאמנים רק שפטורים מקרבן שבועה ומזה הרי שפיר פטורים דנהי דאין נאמנים בהודאתם כשאר עדים מ"מ סוף סוף הא ג"כ לא כפרו ואין כאן כפיר' מאתם בב"ד שיתחייבו עלי' ועל כפיר' שכפרו חוץ לב"ד ג"כ הא אין מתחייבים קרבן וא"כ הא שפיר פטורים מקרבן וצריך אני לעיין בזה במפרשים כאן וכמדומה שנדבר מזה בס' בית אברהם כאן להגאון מטשעכענאווי ז"ל ואין הפנאי עמדי כעת לעיין

ל"ב א' עד אחד כי אתא לשבועה הוא דקא אתא, נ"ב סנהדרין ל' א' וע' ב"ק מ"א ב' תוד"ה מודה דדבריהם ג"כ לפי הסברא דלשבועה אתי דאי לממונא קאתי ורק שבידו לפטור עצמו מממון ע"י השבועה א"כ עכ"פ כ"ז שאין נשבע הרי העד מחייבו ממון ושפיר אין לו להחשב מרשיע עצמו ודו"ק וע"ע ב"ק קי"ג ב' האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם אישראל חברי' ואזל ואסהיד לי' בדיני דעכו"ם משמתינן לי' דאינהו מסקי ממונא אפומא דחד ומשמע ג"כ דאין ע"א בא לממון רק שהנתבע יכול לפטור עצמו בשבועה א"כ כ"ז שאין נשבע הרי עדות העד טובה לממון וא"כ אמאי משמתינן לי' הרי לא הפסידו כלום דהא חייב באמת דהא העד נאמן כ"ז שאין נשבע להיפוך וגם בדיני ישראל הא הי' נאמן וא"כ הא הי' ראוי שלא יתחייב העד שמתא רק עד שישבע הישראל שהעיד עליו להכחיש את העד ואח"כ הוא דיתחייב שמתא וע"כ דע"א מיד אין בא לממון רק לחייב שבועה וע"כ אם מעיד בדיני עכו"ם שמוציאין ממון שפיר הוא מפסיד בעלמא לממון ישראל למוסרו ביד עכו"ם ושפיר חייב שמתא מיד ודו"ק היטב מאוד כי עמוק וע"ע לקמן מ"ח א' דיליף דשביעית משמטת שבועה מדכתי' וזה דבר השמטה אפי' דיבור משמטת וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ח דקאי גם אשבועת עד אחד וה"הא דהואיל ואין כאן ממון דשבועה הוא שנתחייב לו ולא ממון לכן אין נשמט דשמטה רק ממון הוא דקמשמט ומש"ה איצטריך קרא ע"ש ומבואר ג"כ דע"א לשבועה הוא דקא אתי דאי לממונא א"כ הרי ממון ממש יש לו אצלו כ"ז שלא נשבע ומאי ה"א דלא ישמט וגם מדוע נקרא רק דיבור ועש"ה בתשובת הרשב"א דמפורש שם כן והנה לפי הסברא הי' מקום לכאורה לומר דיש חילוק בזה בין ע"א סתם לע"א המוחזק לב"ד נאמן כבי תרי דבמוחזק לב"ד נאמן כו' הי' ראוי באמת להוציא ממון על ידו כי היכא דמותר לשנוא על ידו דדמי נמי לעון ולחטאת וכמו שהקשתי בגליון קידושין ס"ו א' עש"ה אלא די"ל דממון שאני דכיון דע"א בעלמא מחייב שבועה א"כ עצם עדותו מלבד נאמנותו היתיר' לב"ד הרי מחייבת שבועה וע"כ שפיר נשבע הנתבע מכח זה ואחרי שנשבע טוב סרה נאמנות העד מפאת קים לי בגווי' דלא מצינו דקים לי בגווי' יועיל גם נגד שבועת הבע"ד דנחזיק ע"י קים לי' בגווי' דאדם אחד לומר שזה נשבע לשקר דבהך דשנאה דפרק בתרא דפסחים שם הרי אין שם שבועה להיפוך וע"כ שפיר נפטר הנתבע אחרי שנשבע ולפי"ז ע"א דמהימן לב"ד כבי תרי הנה הוא בא לממון אלא שהנתבע נפטר ע"י השבועה ומשא"כ ע"א דעלמא דאינו קם לעון ולחטאת רק לשבועה א"כ מיד לא בא לחייב ממון רק לחייב ממון רק לחייב שבועה לחוד ודו"ק היטב ויש לחדש בזה הרבה ואכ"מ וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ג' דמחויב שבועה וא"י לישבע דמשלם חיובו הוא מיד ממון ולכן אין התובע יכול לומר השבע כדי לגלגל עליו שבועה ממקום אחר ע"ש ונ' דזה ג"כ תלוי בספק אם כל חיובו שבועה מחויב באמת ממון אלא דנתנה לו תורה זכות לפטור עצמו בשבועה וא"כ באינו יכול לישבע חיובו שפיר ממון ומשא"כ