גליוני הש"ס נזיקין רמה

על השבועה יש לו לישאל עלי' כדאמרי' נשבע על הככר אפי' אכלה כולה נשבע עלי' להתירה ואם האריכו אחר עבור הזמן חייב עכ"ל כוונתו דעל שבועת הזמן דכבר עבר עלי' בעבור הזמן נשאל עלי' להפטר מן העונש אף שכבר עבר ושבועת גוף הפרעון הנשארת אף שאין לה זמן מעתה מ"מ אם רואין הב"ד המתארך הזמן ואינו פורע כופין אותו לפרוע ולקיים שבועתו בגוף הדבר בנשבע לעשות דבר בזמן פלוני אי הוי כב' שבועות אף שעבר הזמן מחויב עדיין לקיים גוף השבועה ע' שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ו' וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שכ"ח וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע"ב אריכות ומ"ש בשו"ת הרשב"א שם ח"ג סי' שכ"ח דהנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני ופטרו המלוה היינו שהרחיב לו זמן הפרעון מ"מ אין זה מוציאו מידי חיוב שבועתו וכ"כ עוד שם בביאור יותר בסי' ש"י יש לדון מסברא דנ' דהשבועה הית' רק בשביל שחייב לפרוע וע"ז זירז עצמו לקיים חיובו בשבועה אבל כל שהמלוה פוטרו ואין חייב לפרוע כלל מן הדין גם שבועה אין כאן דאומדנא דמוכח דלא נשבע רק על מה שמחויב וגם מש"ש הרשב"א בסי' ש"י דאין נפטר מן השבועה זולת אם המלוה פוטרו לגמרי ואומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש יל"ע ג"כ דגם במרחיב לו הזמן י"ל דיש לדונו כאומר הריני כאילו התקבלתי והחזרתיו לך בהלואה שנית וע"ע רזה בהגהות מרדכי בפרקין רמז תשפ"ג

שם שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' י"ט

כ"ט א' נשבע לבטל כו', שלא לעשות סוכה, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש שם כלל ח' אות ב' שכ' דנשבע שלא לשלם חוב אם קדמה שבועה לחוב חלה אבל קדם חוב לשבועה לא חלה דה"ל נשבע לבטל את המצוה דמושבע ועומד מהר סיני הוא כו' עש"ה וצ"ע דאפי' קדמה שבועה לחוב נמי הא קדמה שבועת הר סיני לשבועה זו וגם לא הוי רשות דומי' דלהרע והרי השבועה שבבוא החוב לא ישלם ובבואו הרי מצווה לשלם ודע דלפי דבריו ז"ל יוכרח דמצוות זמניות יש החיוב מאז דאל"כ שלא לעשות סוכה נמי בנשבע קודם סוכות תחול השבועה כמובן ובלקח טוב הארכתי בזה והנה מדברי הרא"ש ראי' ברורה לפשוט ספק זה וע"ע בשו"ת הרא"ש בכלל ח' הנ"ל באות ח' בו דכ' לעניין מי שנשא אשה שאינה ראוי' ליליד ונשבע שלא ישא אחרת עלי' דאין להתיר לו מפאת מצות פ"ו וז"ל ומה שרוצה לישא אחרת כדי לקיים פ"ו לא יעבור על שבועתו החמור שנזדעזע כל העולם כולו ע"ז במאמר לא ינקה בשביל מצות פ"ו עכ"ל ודבריו צ"ע דהא ה"ל נשבע לבטל את המצוה ואין השבועה חלה כלל ואם כוונתו דהשבועה חלה מפאת דאפשר לגרש הראשונה ולישא אח"כ אחרת אלי' דנהי דחלה ה"א דמצות פ"ו תדחה איסור השבועה וע"ז כ' דאיסור שבועה חמור וא"א להדחות דגם זה צ"ע דא"כ ת"ל בלא"ה דהו"ל אפשר לקיים שניהם ע"י גירושין ולעניין נשבע לבטל מצוה דרבנן בקו"ע ע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ג' דחל אולם שם כלל ח' אות ט"ז משמע דאינו חל וכן דעת שו"ת הר"ן סי' ל"ח וסי' ע"ג וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג דהנשבע לבטל מצוה שאינה מחויבת לו דווקא מ"מ כיון שכעושאה הוי מצוה, ואחד מבנ"י מוכרח לעשותה לכן חשובה מצוה מחויבת לכל ואין שבועה חלה לבטלה עש"ה ועמ"ש בגליון נזיר ד' א'

שם והשני' שבועת שוא, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רל"ו שנסתפק אם נשאל על שבועה ראשונה דמעתה שני' חלה עליו למפרע אם נתקן בזה איסור דשבועת שוא למפרע ומיפטר ע"ש וכבר קדמו בזה בשו"ת מהראנ"ח סי' ס"ב ע"ש דכ' בוודאי דנפטר מידי עבירת שבועת שוא למפרע והביא כן גם משו"ת הרשב"א ע"ש וע"ע במהראנ"ח שם סי' נ"ט עש"ה כל התשובה ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קע"ח כ' בפשיטות מסברא להיפוך דאין נתקן איסור שבועת שוא למפרע ע"י השאלה עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ב' דדעתו ג"כ דכששואל נתקנת השבועת שוא למפרע ולכון יכולה המלקות דשבועת שוא להיותה פתח להתרת הראשונה עש"ה אולם מש"ש דאין זה נולד צ"ע דהרי כל השבועה השני' הוא נולד וגם מש"ש ומוטב שיעבור על שבועת ביטוי בשוא"ת כו' צ"ע דמשמע מלשונו דאילו הי' עושה כפי השבועה השני' אזי לא הי' עובר בשני' רק בראשונה וצ"ע דהרי כבר יצתה השבועה מפיו לשוא כדאמרי' בגמ' כאן וע"ע ריטב"א נדרים דף חי"ת ע"א מדפי הרי"ף וע"ע מ"ש בגוף המשנה דכאן בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע"ד וע"ש שכ' לעניין בחור שנשבע לאמו שלא ישא אשה בלתי רשותה ואח"כ תקע כפו לקחת נערה אחת בלתי רשות אמו וכ' דאין הת"כ חל כיון דהוא נגד השבועה וכ' בזה דלסברת ר"י דת"כ קיל משבועה נכון לומר שמאחר שאין הת"כ חל אין על הבחור שום עונש ואינו דומה לנשבע לשוא שענשו שהזכיר השם לשוא ואולי אף לדברי ר"ת דת"כ חמור משבועה דמ"מ ת"כ אינה כ"א כריתות בריה ולא הזכרת שם ואם לא יחול אין כאן ברית ועל מה יענש כי לא הפר בריתו כי מאיליו מופר הוא [אחר שלא הי' לו חלות כלל] עכ"ל ונ' דעתו דאיסור שבועת שוא הוא רק בנשבע בשם ויש לדון בזה הרבה ואכ"מ

שם ודילמא האי גברא ציפרא רבה חזא ואסיק לי' שמא גמלא נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ק"ג

שם ב' אלא כי היכי דלא תיהוי כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג

שם כל העונה אמן כו' דכתי' ואמרה האשה אמן אמן, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' ר"פ ומה שהוצרכו ישראל לענות אמן בהר גריזים לאו דווקא כי אפי' לא ענו אמן הי' העניין מקובל שהרי ציבור הי' אלא הם מעצמם ענו אמן להראות שקיבלו התורה בסבר פנים יפות כו' וכן בעניין סוטה הית' עונה אמן אמן כדי שלא יוציאו לעז על מי המרים אבל שלא מן הדין עכ"ל וע' ר"ן נדרים ד"ב ע"א ד"ה ושבועות כשבועות

שם תוד"ה כי כ' וי"ל דדעת הקהל כך הוא כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ד

ל' א' מנה"מ, נ"ב ק"ק למאי דאמרי' בסנהדרין נ"ז ב' מיד איש ולא מיד אשה וברש"י וברמ"ה שם דאשה פסולה בין לעדות ובין לדון א"כ מאי פריך כאן מנה"מ הרי עוד מהיותם בני נח היו נשים פסולות להעיד ואדרבה להכשיר צריך ראי' מקרא שנשתנה דין זה משניתנה תורה

שם מאי אם נפשך לומר, נ"ב כל' זה יומא ע"ד ב', קידושין ע"ז א', חולין ע"ח ב', לעיל י"ד א', ב"ק פ"ג ב'

שם מצוה לבעלי דינין שיעמדו, נ"ב יל"ע אם יש כמה נתבעים לפני ב"ד ועושים אחד שליח לטעון עבורם אם די שיעמוד הטוען לבד א"ד כיון דהם הם הנידונים והם לפני ב"ד בשעת הדין צריכים לעמוד ומסברא נ' דא"צ לעמוד דכיון דעשו שליח לטעון וע"כ כמו שאילו היו אז במקום. אחר היו מותרין בישיבה כך מותרים הם גם כשהם לפני ב"ד אז דמה יחייבם היותם לפני ב"ד יותר מאילו לא היו כיון דגם עתה לא הם הם הטוענים רק שלוחם כמו שאילו לא היו שם ומצאתי בס' תניא רבתי ה' ר"ה סי' ע"ה וז"ל והחבר ר' בנימין כו' כ' דמסתברא שצריך