גליוני הש"ס נזיקין רמד

שנשבע לא הי' יודע שיש איסור בדבר כו', ע"ש דכ' ג"כ כזה דכשאין יודע שהשבועה הוא לביטול מצוה חלה השבועה עש"ה כל הדיבור וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ד' דמשמע שם דמה שאדם מחויב לעשות לחבירו גם שבועה בכולל אין חל לבטלו דאל"כ הרי הית' שם השבועה שלא לגלות לא לשותף ולא לאדם אחר וא"כ ראוי שיחול בכולל כיון דחל אאדם אחר עש"ה וע' שו"ת הריב"ש סי' קנ"ט דנשבע שלא לייבם ושלא לחלוץ אין לומר דיחול בכולל כיון דבכל אחד בפ"ע הרשות בידו דא"ל כאן כן דייבום וחליצה היבם מחויב אל היבמה וה"ל הרעת אחרים וכנודע שלא לפרוע חובו ע"ש ונ' ג"כ כוונתו כנ"ל דכל כה"ג גם בכולל אין חל אולם גוף דבריו שכ' דייבום וחליצה הוא חיוב היבם ליבמה צ"ע דנ' דהוא רק מצוה בינו לבין המקום כשאר מצוות ותדע שהרי אפי' היבמה מוחלת ג"כ מצותו עליו ואם באנו לומר דהוא חיוב אל הזולת יותר י"ל לכאורה דהחיוב לאחיו המת להקים לו שם וה"ל מפאת זה הרעת אחרים ולדברי הריב"ש הנ"ל ה"ה הנשבע שלא לתת צדקה ג"כ לא תחול השבועה אפי' בכולל כיון דצדקה חיוב אל הזולת אולם בצדקה בלא"ה י"ל כן דהוי כשאר חוב וכנודר שלא לפרוע חובו עפ"י פי"א מה' נחלות כ' דהממון משועבד לזה ע"ש והנה לריב"ש הנ"ל דמצוה שהוא אל הזולת ה"ל כחיוב של חוב א"כ גם נדר אין חל עליו וכדמדמי לי' ז"ל לנודר שלא לפרוע חובו עש"ה בריב"ש ואולם יוקשה ע"ז מנדרים ל"ג ב' דנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא מהדר משום דמהני פרוטה דר' יוסף ע"ש ואע"ג דהשבת אבידה מצוה מ"מ הנדר חל לבטלו מפאת דנדרים חלין על דבר מצוה כמבואר בריטב"א שם על הרי"ף ע"ש ואי איתא הא מצות השבת אבידה דהוא אל הזולת ה"ל כחוב ואין ראוי שיחול עליו גם נדר אולם שם גוף הנדר רק שלא ליהנות מנכסי חבירו לא על המצוה וזה ק' גם על הריטב"א שם דל"ל לטעמא דנדרים חלים ע"ד מצוה תיפוק לי' דה"ל כמו כולל ועוד עדיף מיני' כיון דאין הנדר על גוף המצוה כנ"ל וע"ע נימוקי יוסף נדרים דף ו' ע"ב מדפי הרי"ף דלהפקיע שיעבוד חבירו אין נדר חל אפי' בכולל ע"ש וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' שם סד"ה הששי דלא אשכחן דין כולל דכ' דנשבע שלא לייבם כו', לא חשיב הרעת אחרים עש"ה

שם ב' וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאינים וענבים כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' ד"ה האחד דלא אשכחן כו' מש"ש דהא לא נקט דין זה בתאינים ותאינים בנשבע שלא יאכל תאינים שישתיירו באחרונה וחזר ונשבע שלא יאכל כלן דמגו דחיילה שבועה שני' על הראשונות חיילא על המשתיירות היינו משום דכיון דאין הכולל מבורר דאין מבורר איזה הראשונות ואיזה שישתיירו לא אמרי' כולל בכה"ג עש"ה

כ"ה א' מושבע ועומד מה"ס הוא, נ"ב מה דק' דהא אינו מושבע לתת לפלוני דייקא דיכול ליתן הצדקה לעני אחר ע' שו"ת מהראנ"ח סי' נ"ג וע"ע מ"ש בכאן בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג ודבריו צ"ע דלעבור לפני התיבה א"א שיעבור אלא אחד ומשא"כ כאן נהי דאפשר לאחר לתת הצדקה מ"מ הרי האחר מחויב וגם הוא וכל עניי העיר מחויבין בני העיר לפרנסם בשותפות ולתת כל אחד כפי חלקו וגם מנ"ל דאיירי כאן בעני שנפל ליד גבאי דילמא איירי בעני שלא נפל עדיין ליד גבאי וצ"ע

כ"ו א' ר"ע ששימש את נחום איש גם זו, נ"ב חגיגה י"ב א'

שם א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי א"ל לבך אנסך, נ"ב ע' ירושלמי ברכות פרק ו' על המשנה הסבו אחד מברך לכולם ריב"ל אמר בשבועה הכן היא מתני' כו' תני ר' חייא כו' וצ"ל ג"כ דלר' חייא ריב"ל לאו בשיקרא אישתבעי חלילה דלבי' אנסי'

שם והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חיטין, נ"ב כל' זה ובהיפוך חגיגה כ' א'

שם ב' אלא מצטער כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ד וצ"ע דכאן הטעם משום דאינו שב מידיעתו והוא פטור רק לגבי קרבן וא"כ בנידון דידי' שם הא לא שייך זה ע"ש וע' תוס' כאן ד"ה מצטער והיוצא מדבריהם דהרוצה שישכח ויאכל לא חשיב מזיד רק בשוגג והפטור רק משום דאינו שב מידיעתו ויש לדון מזה לתשובת משפטים ישרים סי' ל"ב עש"ה

שם תוד"ה גמר כ' הא דלא מיתסר אלא בפת חיטין, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ט"ו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג דיש סוברין לומר דבכל פת אסור ולא מיסתבר טעמייהו כלל וע"ש שכ' ג"כ לעניין מי שנשבע שלא להתפלל והית' כוונתו שלא לעבור לפני התיבה דאין נאסר רק בהעברה לפני התיבה כהך דכאן דהי' בלבו פת חטים ואמר פת סתם דאין נאסר רק בפת חיטין ע"ש

כ"ז א' נשבע לבטל את המצוה, נ"ב יל"ע בנשבע שלא ליטול לולב עד אחר חצות היום וכדומה מהו מי אמרי' כיון דמצי ליקח אחר חצות אין זה ביטול א"ד כיון דמיד בעמוד השחר נתחייב וזריזין מקדימין גם זה חשוב ביטול ולא חיילא שבועה ועמ"ש על הגליון ברכות כ"ב א' אהך דבטלוהו לטבילותא מתוס' שבת וגמ' זבחים דביטול לגמרי משמע ואולם בתוס' מגילה ג' א' מבטלין כ' דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה בשביל הקריאה מש"ה קרי לי' ביטול ע"ש ושוב ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' מ"א ד"ה וראיתי להרב הגדול מהור"ר יוסף טראני ביו"ד סי' מ"ז כו' ע"ש שנדבר שם מזה אי חיילא שבועה על ביטול מצוה לזמן עש"ה ואין המהרי"ט לפני כעת ונזכרתי דהדבר מבואר בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"א ע"ש שנשאל בנשבע שלא לישא אשה עד זמן ידוע אי חשיב נשבע לבטל את המצוה וכ' תשובה שבועה היא חלה שאין זה נשבע לבטל כו' דאפשר לקיים זה וזה ולא זו בלבד שאין זמנה בהול אלא אפי' במצוה שזמנה בהול כמילה ביום הח' אם נשבע שלא ימול בבוקר עד ארבע וחמש שעות או שנשבע שלא יאכל מצה בשעה ראשונה של לילה מקיים שבועתו ומשתהא עד זמן שנשבע כו' עכ"ל וא"כ סברת הרשב"א דלא כתוס' מגילה הנ"ל דביטול לזמן קרוי ביטול דאל"כ הא הוא בכלל המשנה נשבע לבטל כו' וכמובן

שם ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אוציא כו' להרע לאחרים כו' שאין הרשות בידו. נ"ב נזיר ס"ב ב'

שם ב' תוד"ה אם כ' דאין לך אדם כו', נ"ב לכאורה בלא זה הי' סברא לומר דכיון דאמר שלא אוכלנה ע"כ אם הנשאר אין בו שיעור אכילה לא חשוב שיור ודו"ק אולם בירושלמי יומא פ"ב ה"א מבואר לעניין תרומת הדשן דכתי' והרים את הדשן אשר תאכל וגו' אין והרים אלא בששייר אשר תאכל אין אכילה פחותה מכזית ומבואר שם דאם שייר פחות מכזית נמי יצא עש"ה

כ"ח א' אפי' אכלה כולה נשאל עלי', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רנ"ט ומש"ש אמנם אעפ"י שעבר