גליוני הש"ס נזיקין רמב

כתובות ב' ב' וע' ב"מ צ"ד ב' מה לשבירה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא כו' ע"ש ברש"י וע' רשב"ם ב"ב פ"ב א' ד"ה אלא לפי שאין דרך דכיון דלא שכיח להוציא גזע לא אסקי' לוקח אדעתי' לקנותו ע"ש וע"ע דוגמא ברשב"ם שם קכ"ח ב' ד"ה ובנכסים של עכשיו דכ' דלא מסיק איניש אדעתי' דשלב"ל שיהי' בכלל ההקנאה ואפי' למ"ד אדם מקנה כו' ע"ש וע"כ כוונתו אפי' בעביד דאתו דבלא עביד דאתו הא לכ"ע אין אדם מקנה כו' והיינו דאף דעביד דאתו מ"מ כיון דלא בא לעולם לא אסקי' אדעתי'

שם מצא אחרת נאה הימנה תפדה, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת ח"צ סי' מ"ה וע"ע כהך דכאן בתוס' ב"מ נ"ה א' ד"ה נדמיי' דכ' וי"ל כגון שלקח אבנים כדי לשוקען בבנין ונמלך עליהן לפדותן כו' ובחידושי הר"ן שם ד"ה מה סוף הקדש בשם התוס' ואשכחן סוף הקדש בר פדיון כגון עצים ואבנים המיוחדים לבדק הבית שאם מצא נאים מהם פודם כו' ע"ש וצע"ק דא"כ אמאי מחשבינן לי' סוף הקדש הא ראוי שיוחשבו עומדין לפדות מפאת זה דאם מצא נאים מהם פודם וכהך דפרה דחשיב לה ר"ש עומדת לפדות מפאת דאם מצא נאה הימנה מצוה לפדותה וחשיב לה לפרה אוכל כו' מש"ה ע' מנחות ק"א ב'

שם שאני פרה הואיל ודמי' יקרין, נ"ב כל' זה שבת נ"ב א' והוזכר עוד בכורות כ"ה א' וע"ע ע"ז כ"ג ב' אלא בפרה דדמי' יקרין

י"ב ב' קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות סי' ס"ז

י"ג א' בעומד במרדו ורבי היא, נ"ב ראיתי קושי' בס' שו"ת יד אלעזר סי' ג' בשם הים התלמוד בב"ק ע"א א' אהא דאמר שם אי ר"מ אפי טבח בשבת כו' והקשה דמאי קושי' דילמא טבח בשבת היינו טעמא דפטור משום דנעשה מומר בשחיטה ושחיטת מומר נבילה ולאו טביחה היא ומשא"כ בטבח ביוה"כ ס"ל כרבי דכאן דיוה"כ מכפר אפי' על המזיד ואין נעשה מומר כמו דאמרי' כאן דלא מיקרי רשע לעניין קרא דזבח רשעים תועבה ובעהמ"ח שו"ת יד אלעזר תי' דביוה"כ נמי כיון דאמרי' לקמן דחנקתי' אומצא ומית כו' דלא הוי שהות לכפורי לי' א"כ הא חזינן דרק רגע היוה"כ שאחר העביר' מכפר א"כ הא שפיר גם ביוה"כ נעשה מומר בשעה ששוחט כיון דהכפרה באה רק אח"כ עכ"ד והם נכונים וס' ים התלמוד איננו בידי ולדידי בלא"ה לק"מ דרק לעניין זבח רשעים תועבה דאין קרבן רשע מתקבל כלפי מעלה מהני מאי דמכפר יוה"כ דכיון דנתכפר חטאו כלפי מעלה ע"י יוה"כ שפיר קרבנו מתקבל אח"כ דאינו עוד רשע כלפי מעלה כיון דנתכפר חטאו ומשא"כ לעניין מומר לפסול הזביחה דלא כתי' רשע בקרא וממעט כל מי שאינו מצווה על הזביחה כגון עכו"ם או מי שאינו מקיים הזביחה כגון ישראל מומר לכה"ת וע' נדרים ל"א א' דשובתי שבת כו' משמע מצווין ועושין וממעט עכו"ם אפי' שובת כיון דאינו מצווה וכותי אע"ג דמצווה כיון דאינו עושה ע"ש וע"כ עכ"פ המחלל יוה"כ במזיד ונעשה מומר לכה"ת מה בכך דחטאו מכופר כלפי מעלה מ"מ איהו מיהת כיון דע"כ איירינן היכא דלאו מפאת הכפרה הוא דעביד דאז הי' נחשב שוגג וגם ממלקות הי' פטור וגם י"ל להיפוך דלא הי' אז יוה"כ מכפר דאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר וע"כ דאיירינן בעביד מפאת זדון לגמרי א"כ שפיר נעשה מומר לכה"ת ולאו גברא דמקיים מצות זביחה הוא ושפיר לא קרינן בי' וזבחת ועוד בלא"ה קושי' מעיקרא ליתא דאי איתא דהא דלא תני שבת היינו משום דנעשה מומר בשחיטה א"כ מאי כללא כייל תנא דטבח ביוה"כ חייב הא משכחת גם ביוה"כ דליפטר בטבח בליל יוה"כ דהלילה אינה מכפרת וכדאמרי' כאן והשוחט בלילה הרי שחיטתו כשיר' וא"כ אומרו טבח ביוה"כ הרי כולל גם לילה דהיא ג"כ זמן טביחה ובלילה שפיר ראוי ועוד נ' דע"כ התנא לא לבד אתי לאשמעי' שאין המלקות פוטר דא"כ ה"ל למיתני טבח ביו"ט לעכו"ם או לכלבים למ"ד דלוקה דאהדרי' לאיסורא קמא או בטובח לצורך חול למאן דלית לי' הואיל וע"כ דלאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה אתי לומר דאין הכרת פוטר וכמשנה כתובות כ"ט א' אעפ"י שהן בהכרת כו' ופשוט דכוונת התנא גם כאן לאשמעי' דאין הכרת פוטר וא"כ ע"כ דלא ס"ל כרבי דיוה"כ מכפר גם אמזיד דא"כ הא אין מחויב כרת דהא כיפר עלי' יוה"כ ומאי אשמעי' וכ"ז פשוט

שם דאלת"ה כרת דיוה"כ לרבי לית לי', נ"ב בס' דרוש הצל"ח הנדפס מחדש דרוש ט"ז הקשה הא משכחת כרת דיומי' באומר אחטא ויוה"כ מכפר דאז אין יוה"כ מכפר אפי' לרבי כדאיתא ביומא פ"ז א' וע' בדברינו מעלה

י"ד א' ומאי אם נפשך לומר,. נ"ב לקמן ל' א' וש"נ

שם שאין מוסיפין כו' עד אין חייב עלי', נ"ב מגילת תענית פ"ו בשינוי

שם תוד"ה כולן כ' תימה ולוים במה יתכפרו, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קל"ה וכוונתו צ"ל דכהנים צריכין כפרה משום אהרן וע' דוגמת דבריו ממש בס' בנין אריאל עה"ת ריש פ' שמיני

שם ב' וכגון דנגע בכעדשה ולא ידע כעדשה אי מטמא אי לא מטמא, נ"ב כזה נקט ג"כ ביצה י"ט א' כגון דאיטמי בפחות מכעדשה ואתא לקמי' דרבנן לשיולי בפחות מכדעשה איטמי או לא

ט"ז א' אבא שאול אומר שני ביצעין כו' עד מפני שתורפה כו', נ"ב מגילת תענית פ"ו בשינוי

י"ז א' אמר רבא כו' ואפי' כל היום כולו בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו כו' עד התם בדלא שהה, נ"ב כזה בחולין ל"ב א'

שם תוד"ה תלה כ' אית ספרים דגרס כו',. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"א מחשיב זה לספק אם אויר עזרה נתקדש מפאת גירסא הנ"ל ע"ש

שם תוד"ה או כ' משום דהוי לשאב"מ, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ל"ו שאלה מי שהלביש את חבירו כלאים ולא הפשיטו מיבעיא אם לוקה ואם יש חילוק בין עומד למהלך כו' עש"ה ומ"ש לחלק בין עומד למהלך אינו מובן כלל דאטו לא תלך בכלאים כתי' הא רק לא תלבש ולא יעלה כתי' ומה עניין לחלק בין עומד למהלך ואולם גם בשבת קי"ח ב' אביך במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד הוי קסליק בדרגא איפסיק לי' חוטא דציצית ולא נחית אתא כמה דלא רמיי' משמע דההליכה בבגד שאין בו ציצית אית בי' איסור טפי מכשעומד בו במקום אחד והרי גם שם לא הוזכר הליכה במקרא ומצוותו רק הלבישה כמו בכלאים שנאסרה הלבישה וצ"ע וע' מה שהבאתי בשבת שם בגליון כזה גם משו"ת הרא"ש וע' עוד שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ד

שם כ' כיון דתחלת הלבישה ע"י מעשה, נ"ב היכא דהתחלת