גליוני הש"ס נזיקין רלח

שם תוד"ה הניחא כ' דא"כ צריך לפרש הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר מיד בתכ"ד, נ"ד ע' כלבו שלהי הספר בדינים לרבינו האיי גאון ז"ל [דק"ח ע"א דפוס לבוב] שכ' וז"ל לרבינו האיי ז"ל גירשה מותר להחזיר' ביומו ואפילו לשעתה ואין בכך כלום עכ"ל והנה אם יהי' הפי' כאן דמחזיר בתכ"ד הרי הדין הזה מפורש כאן דאפי' לשעתה ואפי' תכ"ד מותר להחזיר' ולעניין חזרה בו ביום מבואר ג"כ בנדרים פ"ט א' במשנה נדרה בו ביום והחזיר' בו ביום כו' ודוחק לומר דעבר והחזיר' קאמר וע"ש ע"א ב' סוף העמוד בר"ן דמלתא דשכיחא הוא שיגרשה ויחזירה בו ביום ע"ש ואולם גוף דברי רבינו האיי ז"ל צע"ג דמאיזה טעם ה"א שיהי' איסור בדבר עד שהוצרך רביינו הריי ז"ל להשמיענו דמותר והנה נזכרתי דיש איסור באמת בדבר וכמבואר בש"ע יו"ד סוף סי' קצ"ב דמחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים אולם אין נ' כוונת ר' האי ז"ל ע"ז מדכ' מותר להחזיר' ביומו דלעניין נקיים אין חילוק בין ביומי ליום מחר כל שהוא תוך ז' וכ"ש מ"ש ואפי' לשעתה דאין לו שום שייכות לעניין נקיים אולם גוף הדין המבואר בש"ע הנ"ל עכ"פ צ"ע מדברי ר' האי ז"ל הנ"ל דעכ"פ הרי מתיר להחזיר מיד וכן צ"ע מהך דנדרים דכ' הר"ן דשכיח שיגרשה ויחזיר' בו ביום וצ"ל דגם מ"ש בש"ע הכוונה, רק לאסור לבעול אבל ההחזרה מותרת ולפי"ז יהי' ראי' מהך דנדרים לדיעות הסוברים דחופת נדה מהני דאל"כ רק בעי' חופה דחזיא לביאה א"כ בהך דנדרים דהחזיר' ביומי' ואסורה להבעל דצריכה ז' נקיים הרי לא אהני חופתה ובלא"ה אין יכול להפר דלעניין הפרה נשואין בעי' ובאתי רק להעיר והך דמותר להחזיר' מיד ע"ע רש"י כתובות כתובות פ"א א' ד"ה מגרשה בגט דכ' ג"כ או אפי' רצה להחזיר' מיד כו'

ט"ז א' ותרווייהו אליבא דר' יהודה, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ד

שם אלא למד יש לו הפרה מאי איכא למימר, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' י"ז דהנשבע על דבר ואמר אם אשאל על זה לא אהי' יהודי אין מתירין לו דאם נתיר לו כאילו אנו אומרים לו שלא יהי' יהודי ע"ש וק"ק דא"כ הא משכחת כאן בהדורה ואמר אם אשאל לא אהי' יהודי דלפי הטעם שנתן ז"ל נ' לכאורה דגם לדבר מצוה אין להתיר בכה"ג ובגוף הנידון של שו"ת הראדב"ז הנ"ל ע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' רע"א עש"ה

שם תוד"ה התם איתא בשלומין, נ"ב כששרפו וחייב ממון הילכך לא משכחת ביטלו דכל אימת דיש לו ממון לא ילקה ואפי' מת הנגזל מתקן הוא את הלאו ע"י השבה ותשלומין שמשיב ליורשיו, שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף כ"ט וע"ש חידוש בסוף התשובה דאם נתרשל מלהשיב עד שמת הנגזל אז אף שמשיב ליורשין מ"מ ענשי' לי' משמיא אפי' שלא בעידן ריתחא ואם לא הפסיק להחזיר עד שמת ענשינן ל' מיהת בעידן ריתחא עש"ה

שם ב' האי מאן דשתי בקרנא דאומנא קא עבר משום לא תשקצו נ"ב יל"ע לעניין איסורין כה"ג השותה איסור בקרנא דאומנא אי חשיב שלכ"א ומיפטר וע' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז השותה בכוס של זוהם לא נהנה ולא מועל עש"ה בפני משה

שם רש"י ד"ה טבל של מעשר עני כ' אע"ג דמעשר עני אין בו קדושה שהרי נאכל לזרים ובכל מקום כו', נ"ב ע' אריכות בזה בשו"ת הר"ן סי' ב' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קנ"א וע' ברכות ס"ג א' ולא עוד אלא סוף שנצרך להן שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו ע"ש ברש"י ד"ה סוף שנצטרך להן עש"ה דקרי קרא למעשר עני קדושה וע"ע בכורות כ"ו ב' ואומר ואת קדשי בנ"י לא תחללו ע"ש דקאי ג"כ אמעשר עני וע"ע תמורה כ"ה א' לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים וע' רמב"ם ה' מתנות עניים פ"ו הי"ז דמעשר עני אין מוציאין אותו מהארץ לח"ל שנא' ואכלו בשעריך וגו' וזה מידי דקדושה וע"ע שם ה' מעשר פ"א ה"ב

י"ז א' אמר רבב"ח א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אומרים כו', נ"ב כזה בכורות ל' א' ומגילה ב' א'

י"ט א' שבפנים הריהן כהקדש לכל דבריהם, נ"ב ע' מה שהארכתי באתוון דאוריתא כלל י"ב ומה שהבאתי שם מר"ן ע"ז דביכורים נחשבים הקרבה לגבוה ע"ש ויל"ע עוד בתוס' מנחות ס"ח א' ד"ה קוצרים דכתבו ומדלא חזו לביכורים כ"ש למנחות דלגבוה עכ"ל ע"ש ומשמע מלשונם דביכורים אינן הקרבה לגבוה ומיהו מה שהביאו שם עוד וכן שם פ"ד ב' ד"ה שבת מן התוספתא דמצריך בביכורים מן המובחר מקרא דמבחר נדריכם והאי קרא בקרבנות כתי' ומשמע דביכורים ג"כ בכלל קרבנות חשיבי ובאתי רק להעיר

שם ב' מע"ש מאימתי חייבין עליו משראה פני החומה כו', נ"ב ע' ב"מ נ"ו א' ורש"י יומא ט' א' ד"ה נפרשו ונסקו ורש"י ב"מ צ' א' ד"ה והא בעי חומה ויש לספק חצי זית מעשר שעלה לירושלים ויצא אם יש בו איסור ח"ש מצד הלאו די"ל דכיון דפחות מכזית לאו אכילה היא לא קרינן בי' לפני ד' אלקי"ך תאכלנו ועדיין אין בו ח"ש של הלאו ולדיעות דגם במ"ע יש בח"ש קצתיות של עניין מצוה י"ל דה"נ קרינן בח"ש לפני ד' אלקי"ך תאכלנו מצד מצוה של ח"ש עכ"פ ודו"ק ואם נאמר כסברא הא' יש לספק ג"כ באם עלה חצי זית ויצא ואח"כ עלה חצי זית אחר ואכל שניהם אי חייב די"ל דכיון דכל חד בשעה שנכנס לא הייתי קורא בו לפני ד' אלקי"ך תאכלנו דכשנכנס הב' כבר יצא הא' לכן גם אשניהם אינו חייב וע' דוגמא שבת פ' א' דבהוציא חצי גרוגרות והגביה וחזר להוציא חצי גרוגרות שני' פטור דבהוצאת שני' כבר נתבטלה הנחת הראשונה ע"ש וי"ל עוד דקרינן גם בחצי זית לפני ד' אלקיך תאכלנו מפאת דחזי לאיצטרופי עוד לחצי זית אחר לאכילה וי"ל דגם ר"ל יודה בזה דאף דלית לי' סברא דחזיא כו' לאסור הח"ש מחמתו מ"מ סבירא לי' סברא זאת לעניין דנחשב ראוי לאכילה בפנים מפאת ראויות הצירוף ויש נ"מ גם לר"ל מה"ת לעניין ב' חצאי זיתים שהכניס הא' והוציאו והכניס הב' והוציאו ואכל שתיהן בחוץ וכנ"ל וע' ב"מ נ"ג ב' דיש שם ה"א דמע"ש שאין בו ש"פ שהכניסו לפנים לא קלטוהו מחיצות לעניין פדיי' הואיל והוא גופי' לאו בר פדיי' הוא רק ע"י צירוף ע"ש ויש לחלק בין שם לכאן בכמה גווני

שם רש"י ד"ה ולהלן הוא אומר כ' בבכור בע"מ שנפדה, נ"ב ע' שו"ת ראשית ביכורים ח"ב סי' ב' דנ"ז ע"ב שכ' דצריך למחוק תיבת שנפדה ופשוט שהדין עמו וע"ש שהראה פליאה כזאת גם בהגהות מרדכי דיבמות ס"פ האשה דכ' גבי בכור בע"מ טרם יפדה וששגג בזה במחכת"ה גם בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ע"ה

כ' ב' זה המשוה צדעיו כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' צ"ג

שם במסייע ודברי הכל, נ"ב ק' משבת צ"ג א' דאמר מסייע אין בו ממש וי"ל דשאני כאן דא"צ הסיוע לשיוחשב הניקף