גליוני הש"ס נזיקין רלז

ועוד הולך בכעחו תעשה כך שלא יוסיף עוד כו' ואין לומר כיון שהמוכה כבר הוכה יש לו לכוף את יצרו ולא לנקום צא ולמד מגואל הדם כו' עכ"ל הנה מפורשת כן כוונתו ז"ל דהוא עצמו ק"ו הוא מגואל הדם דהוא הרי קרוב אל עצמו טפי מקרובו אחר גואל דמו ומדבריו יש לדון ג"כ לעניין מכה חבירו כדי להמית ונעשה נם למוכה ולא מת דף דאין להרוג את המכה מ"מ יש לו למוכה לנקום דמו שהכהו הכאת מות דלא גרע מהכאה בעלמא דכ' ז"ל דיש לו לנקום ודבר זה צריך בירור עדיין בפרטיים ופרטי פרטיים ואכ"מ

י"ב א' שתי טעיות טעה יואב כו',, נ"ב ע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' ס"ז וע' חידושי המאירי יומא פ"ה א' ד"ה כהן ע"ש דמזבח אין קולט את החייב מיתת ב"ד בעדים והתראה רק כהך דיואב דנתחייב מיתה בדין המלכות ועוד הוסיף שם דגם המתחייב מיתת ב"ד שלא בעדים והתראה רק בהוראת שעה [כהך דיבמות צ' ב' והביאוהו לב"ד וסקלוהו מפני שהשעה צריכה לכך] ג"כ מזבח קולטו וע"ש כי יש שם קצ"ע בדבריו בזה

י"ג א' אכל טבל, נ"ב יל"ע דכיון דגם טבל לדבר אחד כגון למע"ש לבד הוי טבל ולוקה א"כ טבל שהוא טבול לתרומה ומע"ר הרי יש בו ביותר עניין הטבל וא"כ נימא אעמה"ד וע' ת"י כריתות ג' א' ד"ה לומר שאעמה"ד ועמ"ש באתוון דאורייתא כלל ( ) וצ"ל דאין עניין הטבל גדול יותר בטבול לג' מבטבול לאחד דעניין הטבל הוא רק מה שלא הוציאו ממנו חלקי המתנות ואין חילוק כמה הם ותמיד הוא טבל בשוה ודו"ק ואולם בתוספתא מעשרות פרק ב' אהא דאמר דתרומה קובעת לאסור אכילת עראי נאמר שם ע"ז וז"ל ור' שמעון מתיר מק"ו ומה אם בשעה שיש עלי' זיקת ג' מעשרות אוכל הימנה עראי שעה שאין עלי' אלא זיקת ב' מעשרות אינו דין כו' עכ"ל ומוכח דכשהוא טבול לג' הוא יותר טבל מבטבול לב' מדעשה מזה ק"ו וא"כ תיקשי אר"ש דס"ל כאן במשנה ג"כ דלוקין אטבל כרבנן ואמאי הרי בטבול לג' או לב' ראוי לומר אעמה"ד ועיין וכן יל"ע בטמא ב' טומאות ואכל קודש כו' דנימא אעמה"ד וכן אם הטמא טומאה קלה כגון טומאת ערב ואינה יוצאה מגופו שאכל קודש לוקה א"כ הטמא טומאה חמורה כגון שבעה ויוצאה מגופו נימא אעמה"ד וכן יוקשה מקדושה קלה לחמורה כגון מבשר שלמים לחטאת ואשם וע' זבחים מ"ד א' וע' ר"ן פסחים פ' אלו עוברין סוגי' דכיצד מפרישין חלה בטומאה כו' ד"ה וכתב הרב אלפסי ז"ל עש"ה

שם תוד"ה גרושה כ' ובהא כיון דהיא גם גרושה לוקה בה מלקות דגרושה שהיא אוריתא ולא לקי מכת מרדות דרבנן נ"ב ע' תוס' מ"ק ב' ב' ד"ה חייב דהקשו בכל מקום דאמרי' דלוקה שתים נימא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבי כו' ותירצו דכיון דדמיין להדדי שם מלקות חד הוא וחשיב חדא רשעה ע"ש ולפי"ז יל"ע דאפי' הי' מכת מרדות דאוריתא מ"מ כיון דלא דמי למלקות ארבעים דמכות מרדות הם חלושים ביותר לסברא דהם ג"כ מ' ולסברא אחרת אינם מ' רק עד שתצא נפשו כפי מה שהב"ד רואים צורך ומיגדר מילתא להענישו ועכ"פ לכל הסברות לא דמי מ"מ למלקות ארבעים וא"כ שוב שייך משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות ואולי כוונת התוס' ג"כ כן רק דאילו הי' שניהם מה"ת מה חזית לפוטרו ממכת מרדות ולחיובי מלקות מ' נימא איפכא ורק כיון דהמלקות מה"ת והמ"מ מדרבנן לא שייך מאי חזית וכמובן וגם י"ל סברת התוס' כאן דבב' מלקיות דאוריתא לא שייך לפוטרו משום כדי רשעתו כו' דהי מינייהו מפקית ופליגי אתוס' מ"ק הנ"ל דהטעם משום דשם מלקות חד הוא ורק בדאוריתא נגד דרבנן דלא שייך הי מינייהו מפקית דוודאי יש להעמיד הדאוריתא ולפוטרו מן הדרבנן שוב שפיר אמרי' כדי רשעתו כו' ויש להאריך עוד ואין הגליון מספיק ועמ"ש ג"כ בבית האוצר ערך איסור דרבנן כלל קי"ז עש"ה וע"ע שו"ת ח"צ סי' ט' לעניין אי שייך חיוב דרבנן במה שכבר יש בו חיוב תורה עש"ה בכל התשובה ולענ"ד אי נימא דלא שייך כיון דאין צורך להדרבנן במה שכבר יש בו חיוב תורה אזי לומר שתיקנו חכמים חיוב בפ"ע ביום א' ליטול חסר ולברך עליו כשאין מוצא שלם זה לא מיסתבר שתיקנו חיוב בפ"ע אחסר וגם אמורע דכה"ג דלא שכיח ורק בשאר הימים שכל החיוב מדבריהם לא חילקו בחסר והחיוב גם בחסר אבל שיחייבו חיוב פרטיי אחסר זה לא מיסתבר ועמ"ש בגיליון כתובות ס"ג ב' ולכאורה הך דח"צ מטי לספק אם אפשר שיהי' טפל חמור מעיקר דשם ג"כ הטעם דנמצאו שאר ימים טפילים דדבריהם יהיו חמורים מיום א' העיקריי שבו אין חיוב לקחת חסר אם אין מוצא שלם וע' לקח טוב כלל האחרון

שם ב' שאם עשו תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין, נ"ב ע' בדינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ס"א דגם לעניין מצות גואל הדם להרוג את הרוצח לא מהני תשובה רק אפי' חזר הרוצח ועשה תשובה עכ"ז עדיין גואל הדם מצווה להרגו ויש לספק בעיקר דין זה דלא מהני תשובה אם הטעם מפאת דלא מהימנן לי' ששב שהוא דבר שבלב וגברא בחזקת חיובא קאי א"ד אפי' שב באמת אין תשובה מועלת לפטור מעונש ב"ד שלמטה וכן מחיוב גואל הדם וע' סנהדרין כ"ה א' וב' ובחידושי הארכתי בזה וכעת מצאתי דוגמא לסי' זה בס' קרבן חגיגה סי' פ"ב וז"ל עוד יש לספק אם תשובה מועלת לאיש שבא ביאה אסורה כדי שיבדקו המים לאשתו או נאמר שכיון שבא ביאה אסורה אין תשובה מועלת לדבר זה כי מה שהי' עבר ומה תשובה יהי' לביאה אסורה הסיגופים והההפסקות יועילו לעולם התגמול אבל כדי שיבדקו המים צל"ע עכ"ל וע' שו"ת נוב"י חאו"ח סי' ל"ה ד"ה אלא שאומר אני ושוב ראיתי בס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער התשובה פ"ב דיבר מזה. עש"ה וע"ע שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט' ומצאתי בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ג' הביא דברי הקרבן חגיגה הנ"ל והביא ג"כ דוגמא לזה הך דכאן עש"ה ד"ה ומעין דוגמא כו' וע"ע שו"ת חות יאיר סי' ע"ט דלפמש"ש בטעם גירות דאין מכפר אחיוב ב"ד שלמטה דהוא משום דדמי לתשובה כו' יעוי"ש מוכח דתשובה בעצם אין מכפר לא לבד מפאת דלא מהימנינן לי' שהרי גירות הוא דבר עצמיי שהרי נעשה גר בכל עניין ואפי' אין כוונתו לשמים כדקיי"ל ספ"ב דיבמות הלכה כדברים האומר כולם גרים הם וע' ס' נתיבות למהר"ל ז"ל נתיב התשובה פרק ב' וע"ע שו"ת הרד"ך בית י"א חדר ב' דמוכח מדבריו דבהרוגי ב"ד אפי' היינו יודעין וודאי ששב בתשובה מ"מ עדיין היו מחויבים מיתה אלא שהתשובה הית' מועלת לשיקברו בקברי אבותיהם עש"ה וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקכ"א שכ' דהמודה על עביר' קודם שיבואו עדים ה"ל תשובה גמורה וכשר לעדות ולשבועה אף שבאים עדים אח"כ ע"ש וא"כ כיון דהודאה כה"ג אין פוטרת אמיתה ומלקות בעבירות מיתה ומלקות אם יבואו עדים אח"כ ויעידו שהתרו בו בשעת מעשה וקיבל התראה א"כ מוכח דלא מהני תשובה כלל לפטור ודו"ק

ט"ו א' א"ל אמרת א"ל לא אמר רבה האלקי"ם אמרה כו' אלא מ"ט קא הדר בי' כו',. נ"ב כזה מגילה י' א' וע"ע כל' זה עירובין י"ד ב' וע"ע ל' אמרו לו אמרת אמר להו לא במנחות מ"ד א':