גליוני הש"ס נזיקין רלד

מכות

ב' א' לו ולא לזרעו, נ"ב מה שמקשין האחרונים לפמ"ש הרמב"ם בה' עכו"ם פ"ד דגם טף של עיר הנדחת נהרגין דא"כ הא ה"ל עדי עיר הנדחת עדות שאאי"ל דהטף של העדים א"א שיהורגו מקרא דלו ולא לזרעו והם לבדם נמי הא לא הוי כאשר זמם וא"כ הא ה"ל עשאאי"ל ומהם מתרצים דבעיה"נ הרי העדים מעידים על הטף עצמם כיון דגם דין הטף ליהרג והנה מסברא הי' אפשר לדון בזה דכיון דחיוב הטף רק בשביל הגדולים הוא בא א"כ דומה שפיר לכאן דהבנים נפסלים לפי שנפסל אביהם ונולדו ממנו ואולם ראיתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תע"ו ונזכר ממנו במרדכי סנהדרין פ' היו בודקין דקטני בני עיר הנדחת דנהרגין היינו רק אם. עבדו גם הקטנים ע"ז ע"ש וא"כ הרי חיוב הקטן בא שפיר בשביל עצמו וגזה"כ הוא בעיה"נ לחייב גם את הקטן על העבודה דעבירת קטן הא ה"ל תקלה וקלון בכה"ת ורחמנא הוא דחס עלי' כמבואר בסנהדרין נ"ה ב' וא"כ זהו חידוש דקרא שלא חסה תורה על הקטנים בעיר הנדחת וא"כ הרי נהרגין שפיר על העביר' שלהם וה"ל העדות אגופם ובלא"ה בפשיטות הוא כן דכיון דאין הקטנים נהרגין רק כשעבדו א"כ העדים המעידין שעבדו הרי על הקטנים עצמן הן מעידים לחייבם מיתה וז"פ וע"ש עוד במהר"ם בר ברוך חידוש דהביא תוספתא דסנהדרין פי"ד קטני עיר הנדחת שהודחו עמה רא"א נהרגין וכ"א אין נהרגין וכ' דמדר"א אומר נהרגין סברא הוא דלרבנן מיהת אין מתאבלין עליהן ע"ש ולפי"ז לכאורה בכל מחלוקות שמצינו בחיוב מיתה דמר מיחייב ומר פוטר אז גם אם ההלכה כמאן דפטר מ"מ מיהת אין מתאבלין עליו דבכל חייבי מיתות ב"ד נמי הא אין מתאבלין עליהן ויש לדבר בזה ואין הגליון מספיק

שם תוד"ה מעידין כ' וא"ת כו', והא יכול לומר מזיד הייתי כו', נ"ב ע' מהרש"א וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ע

שם תוד"ה זוממי כ' ומתחלה הי' ר"י מסופק כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קי"ג

שם תוד"ה בעינן כ' א"כ נפסול, נ"ב ע' מהרש"א הקשה דילמא האמת כן וע' ס' בנין אריאל. עה"ת פ' תצא תי' מגמ' קידושין ס"ח א' ורבנן נוקמי' בחייבי עשה הני חייבי עשה פאן נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעי' ואי איתא הא משכחת בעדים שהעידו על אחד שהוא מצרי שני והוזמו ונעשי הם פסול מצרי שני והנשים שלהם מכבר הרי אהובות בנישואיהן ולאחר שנפסלו נשא אחד מהם אשה ישראלית כשיר' והרי היא אסורה לו ושנואה בנישואי' נמצאו לו כאן ב' נשים אחת אהובה ואחת שנואה בנישואי' והם שפיר מעם אחד וע"כ דאין נפסלין פסול ש מצרי שני ע"י עדותן

אי א' אומדין כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' צ"ג

שם אומדים כמה אדם רוצה ליתן כו', נ"ב אף דיש בזה איסור ריבית מ"מ העדים מתחייבין שפיר ע' הטעם בשו"ת רדב"ז ח"א סי' פ"ד וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' חצ"ר וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ד דכשלוה מודה שחייב רק שאומר שלא הגיע עדיין זמן הפרעון חשיב זה כפירת ממון ואם יש עד אחד שכבר הגיע זמן פרעון צריך הלוה לישבע שבועת התורה להכחיש את העד עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ה

שם ב' ע"מ שלא תשמיטנו שביעית כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ק"ח אות ט"ז ד"ה ומה שהוא טוען מש"ש לעניין מלוה ע"מ שלא יהא בו איסור ריבית דאפי' למ"ד מתנה עמש"ב בדבר שבממון תנאו קיים ה"מ ליפטר ולהחזיק מה שבידו כגון המקדש ע"מ שאין לך עלי שכו"ע וע"מ שאין לך עלי אונאה אבל אם התנה לעבור על דברי תורה לא ע"ש ולכאורה ע"מ שלא תשמיטנ' כו' הוי לעבור בקו"ע שנוטל אחר השביעית ממון מן הלוה שלא כדין ואולי כיון דאין הלוה עובר לא שייכא סברת הרא"ש ורק בריבית דגם הלוה מצווה ותנאי של כל אחד שיעשה חבירו איסור לכן לא מהני ואולם לפי"ז במקום שיש פיקוח נפש ללוה דאין הלוה עובר יהי' מותר למלוה להלוות על תנאי כזה וזה וודאי אינו ובלא"ה יש לעיין דמלוה על תנאי ואין התנאי מתקיים הרי המעות למפרע גזל ביד הלוה והלוה גזלו למפרע כמו מתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר דה"ל המקבל מתנה גזלן למפרע ע' סוכה, מ"א ב' רש"י ד"ה החזירו וא"כ ה"נ בלוה וא"כ ממילא מעות הריבית שהלוה נותן לאו אגר נטר של מעותיו הוא כלל ורק כדי להציל עצמו מעבירת גזל למפרע הוא נותן ומדוע אסור ודו"ק היטיב וגם בשביעית יל"ע בזה דכיון דהתנה ע"מ שלא תשמיטני כו' א"כ אם ישמיטנו המעות למפרע גזל בידו וגזל הרי אין שביעית משמטתו וא"כ ממ"נ צריך לפרוע ויש לעיין בזה במיתון יותר ואכ"מ

שם ע"מ שלא תשמיטני בשביעית כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד ודבריו צ"ע דרק בממון ועונה דאיתנהו במתנה ומחילה שייך למימר כן דהי' התנאי שימחול זכותו ולא הוי מתנה עמ"ש בתורה ומשא"כ המתנה על עצמי שלא ישא אשה אף כשלא יהיו לו בנים. מה מחילת זכותו שייך כאן הרי אין בידו לפטור עצמו ממצות פ"ו שציותה עליו תורה וצע"ג

ד' א' חבית מליאה כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ק"י

ה' א' משלשין בממון כו', נ"ב ע' לעיל ג' א' רש"י ד"ה משלשין בממון וי"ל דהתנא קאי אמשנה דב"ב נ"ו ב' משלשין ביניהם ושם איירי בג' כיתי עדים ושייך שפיר ל' משלשין בפשיטות וע"ז אמר התנא כאן דמאי דאמי דאמינא לך התם דמשלשין דין זה הוא רק בממון אבל במכות כה"ג איו משלשין ודו"ק

שם ממון מצטרף מלקות לא מצטרף,. נ"ב י"ל הסברא עפ"י תוס' ב"ק מ' א' ד"ה כופר דכ' ועוד חטאת דלגבוה אין להקפיד אי מביאין ב' חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לשנים עכ"ל וה"נ מלקות דאינו דבר הניתן לחבירו רק עונש בעלמא לכפרת חטאם אין להקפיד אם נלקין כל אחד מלקות שלימה משא"כ ממון דלחבירו למה יקח יותר ממה שרצו להפסידו ודע דגוף הך דממון של הזמה ניתן למי שהעידו עליו עמד ע"ז בס' יריאים פי' רמ"ג וז"ל ולא ידעתי מאין שהממון ניתן למי שהעידו עליו מאחר שהוא קנס יתנהו ב"ד למי שירצו כדתנן בחומש דזר האוכל תרומה דנותן קרן לבעלים וחומש למי שירצה וספק בידי עד יורו לי צדק עכ"ל ולכאורה הי' ראוי שיותן לעניים ע' ב"ק ל"ט א' וניתבי' לעניים כו' ושוב מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף מ"ט הביא דברי הר"א ממיץ וע"ש מה שכ' ז"ל בטעם הדבר ולפי דבריו עדים זוממין קנסא ובממון היכא דנעשה הדין עפ"י פיהם הוא ממש כקנס של תשלומי כפל דגגיבה עש"ה ואולם מש"ש עוד דתיבת לאחיו מיותר ודרשי' מיני' שהעשי' תהי' לאחיו צ"ע דאיצטריך לדרשא דלאחיו ולא לאחותו ולהלן במשנה והרי אחיו קיים והוא ג"כ דרשא מתיבת לאחיו וע"ש עוד חידוש ברדב"ז דעדים זוממין ששילמו וכן כל