גליוני הש"ס נזיקין רלב

והכל אחד יכך כאן הל' שאין עתיד לחזור לירושלים לעולם ולא ליטול חלק בכבודה היינו שאין לו חלק לעוה"ב וו"פ וברור ועיינתי בח"א למהרש"א וראיתי שהביא פי' הערוך כאן דפי' שיצא ירבעם מן הכתב הכתוב לצדיקים שיחיו וישמחו בירושלים כו', ע"ש ותלי"ת שכיוונתי מדעתי לפי' זה בפשיטות וברור דכך הוא ג"כ פירש"י ותחת בעבודה שברש"י צ"ל בכבודה והמהרש"א ז"ל לא עמד כלל על הזרות אשר בדברי רש"י לפי הגי' שלפנינו

שם רש"י ד"ה אין אביו אלא הקב"ה כ' כדאמר התם ברכות דל"ה) כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן שנא' לד' הארץ ומלואה עכ"ל ושם בברכות לא נאמר "נקרא גזלן" רק "כאילו נהנה מקדשי שמים וצ"ל דחדא אינון דאיסור מעילה מטעם גזל וע' מה שהארכתי בזה באתוון דאוריתא כלל ג' ובקונטרס אחרון לשם והנה יש ראי' מרש"י דכאן כנ"ל

ק"ג א' ד' כיתות אין מקבלות פני שכינה, נ"ב ע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער התשובה פ"א דכ' דאפי' אחר התשובה אינן מקבלות כו' ויש להם תענוג בעוה"ב אבל לא שיזכו להקביל פני שכינה כו' עכ"ל ולפי"ז מצינו דוגמא למ"ש בזוהר דחוטא בהוצאת ז"ל לא חמי אפי שכינתא ולית לך חובא דלית לי' תשובה בר מהאי וי"ל הכוונה דאין תשובתו מועלת להיות חמי אפי שכינתא וכהנך דכאן ולפי"ז הזוהר פליג אהך דכאן וכמובן אילם אחרי בקשת המחילה רבה מכת"ה של המבי"ט ז"ל נלענ"ד שאין דבריו נראין והך דהכא הכוונה רק כשלא עשו תשובה כנלענ"ד ברור ואין הגליון מספיק להאריך

שם ב' כיון שנעשה אדם, נ"ב כיון שנעשה אדם ראש מלמטה נעשה רשע מלמעלה, כך היא גירסת הרמ"ה וע"ש

ק"ד א' אבא לא מזכי ברא, נ"ב ע' יומא פ"ז א' אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם, ולבני בניהם עד סוף כל הדורות כו' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ג

שם מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באלף בי"ת, נ"ב פי' דלקו באל"ף בי"ת לפי שעברו על כ"ב אותיות התורה ונזכר מזה בתענית ה' א' כי שתים רעות עשה עמי תרתין הוא דהויין עשרים ותרתי (ע"ש בגליון) שביקא והיינו ג"כ תרתין הוא דהויין הלא עברו על כל כ"ב אותיות התורה ע"ש בח"א למהרש"א

ק"ה א' חשובה נצחת השיבה כנס"י, נ"ב כל' זה לקמן ק"ח ב' תשובה נוצחת השיבו עורב

ק"ז א' מוטב יעבוד עכו"ם ואל יתחלל ש"ש בפרהסיא, נ"ב דוגמא לזה יבמות ע"ט א' מוטב שתעקר אות אחת מה"ת ולא יתחלל ש"ש בפרהסיא ועמש"ש בגליון

ק"ח ב' מכאן שדירתם של עופות טהורים עם הצדיקים, נ"ב ע' מועד קטן כ"ה ב' קאת וקפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר כו' ובגליון בשם הערוך אפי' עופות רעות באות לראות כשמתו ונ' דזהו הרבותא דלא מיבעי' עופות טובים שדירתם גם בחייהם עם הצדיקים דוודאי הם גם בפטירתם רק גם עופות רעות דאינם עם הצדיקים בחייהם עכ"ז באים גם הם להשתתף בצער פטירתם וע' רש"י כאן דכ' שמכירים בצדיקים כדאמרי' בדוכתא אחריתא ולא ידעתי מקורו ואולי כוונתו ג"כ לגמ' מ"ק הנ"ל דעופות מכירים בצדיקים דאל"כ מניין יודעים לבוא לכבודם אחרי פטירתם וע"ע ב"מ פ"ו א' חזו צפרי דמטללי וקיימי וע' סוטה. ל"ח ב' מניין שאפי' עופות מכירין בצרי העין כו' וע' ס' בכור שור ב"ק צ"ב ב'

שם א"ל אליעזר לשם רבא למשפחותיהם יצאו כו', נ"ב אע"ג שעדיין לא ניתנה תורה גמרא הוי בידייהו דהכי הוי ואיב"ע כולה אוריתא מיכתב הוי כתיבא גבי אבהם ואיפקודי הוא דלא הוו מיפקדו עלי' עד דאתא משה, חידושי הרמ"ה

שם אישתא זינתי', נ"ב יבמות ע"א ב'

ק"י א' עובר בלאו שנא' ולא כקרח וגו', נ"ב בשאלתות פ' קרח שאילתא דאסיר להו לדבית ישראל למיעבד פלוגתא דכיון דקיימי בפלוגתא אתו למיסנא הדדי ואמר רחמנא לא תשנא את אחיך בלבבך כו' ואר"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ולא יהי' כקרח וכעדתו עכ"ל נ' דס"ל להשאלתות דהאי עובר בלאו שנא' כו' אסמכתא הוא או דהשאלתות טעמא דקרא קדרש דאיסור המחלוקת הוא משום סייג דלא תשנא וכבר הארכתי בלקח טוב דשייך סייג בדאוריתא

שם שנא' בהצותם וגו', נ"ב ע' שו"ת שארית יוסף סי' י"ט מה שתפס על הגאון מפוזנא שאין הלימוד כאן מקרא דלא עלינו תלונותיכם כ"א מקרא דבהצותם וגו' עש"ה ואולם ממ"ש ברש"י כאן ד"ה אשר הצו תיבות בעדת קרח צדקו דברי הגאון מפוזנא עש"ה ותבן

שם ב' אשר לא יעזב לתם שורש וענף שורש בעוה"ז וענף לעוה"ב, נ"ב ע"ז ד' א'

קי"א א' מי שמייר אפי' חוק אחד, נ"ב מעין זה ברכות ס"ג א' ואפי' מצוה אחת וע' כתובות ע"ז ב' לאפוקי ממאן דלא קיים אפי' אות אחת ועמ"ש בזה בשב דנחמתא ומש"ש דכה"ת אחדות אחד מהך דגיטין פ' הניזקין תורה חתומה ניתנה ע"ע בירושלמי בפרקין ה"א חד אמר לכיפה של אבנים כו' ע"ש בפני משה ד"ה לכיפה כו', וע"ע דוגמת פלוגתא דכאן דר"ל בעי שלא יהא שיור אפי' חוק אחד ור' יוחנן אמר להיפוך דאפי' למד רק חוק אחד כו' בב"ק ל' א' א"ר יהודה האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות כו' ופליגתתם אי גם מפאת חסידות בפרט אחד מיקרי חסיד או בעי' דליהוי חסיד בכל מילי דחסידותא דאבות כולל כל מילי דחסידותא ע"ש בב"ק בנימוקי יוסף דהוזכר בו מזה בשינוי קצת

שם א"ל ר"י לא ניחא כו', נ"ב ע' כלבו סי' ז' שכ' שע"כ אומרים בקדיש בחייכון וביומיכון לפי שקאי על גאולה העתידה ולפי שבאותה גאולה לא ישארו כ"א אחד מעיר ושנים ממשפחה כו' ולפיכך הם מתברכין בברכת חיים כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע דנקט כר"ל דאמר דברים ככתבן והרי קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל

שם ב' אם אתם עושים דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני, נ"ב היינו דסילוק וביעור רשעים מן העולם הוי כהקרבת קרבן ודוגמתו עירובין "ט א' מידת הקב"ה אדם מתחייב הריגה למקום שותק כו' ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן כו' וע"ש ברש"י דפי' באופן אחר ולולא דבריו לענ"ד הכוונה כפשוטו דמיתת המחויב מיתה הוי כקרבן וזה שמקבל המיתה שחייבו המקום באהבה הוי כאילו הקריב קרבן זה מעצמו ומדעתו והו דוגמת הך דכאן דמיתת אנשי עיה"נ הוא כהקרבת עולה: